ע"פ 8232/13 איסמעיל פאריס נ. מדינת ישראל

1.

לפניי ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה (כבוד השופט כ '

סעב ) מיום 3.12.2013 שלא לפסול עצמו מלדון בת"פ 29681-04-13.

2.

נגד המערער הוגש כתב אישום המייחס לו הצתה לפי סעיף 448(א) לחוק העונשין, התשל"ז-1977. ביום 3.12.2013 התקיים דיון במעמד צד אחד בבקשתו של המערער לגילוי ראיה. בקשה זו נדחתה לאחר שבית המשפט קבע כי מ דובר בעדות שמועה ולא בעדות מכלי ראשון. בעקבות החלטה זו ביקש המערער, עוד במהלך הדיון, מבית המשפט לפסול עצמו. המערער טען כי ההחלטה מעידה על מגמתיות של השופט בנוגע להמשך ניהולו של ההליך. בית המשפט דחה את בקשת הפסלות, בקובעו כי דחיית בקשה לגילוי ראיה אינה מקימה כל עילה לפסילת שופט ואין בה כדי לגלות מגמתיות. בית המשפט הדגיש כי טרם גיבש כל עמדה ביחס להליך שמתנהל בפניו. על החלטה זו הוגש הערעור שלפניי. במסגרת הערעור, חזר המערער על טענתו כי דחיית הבקשה לגילוי ראיה מגלה את עמדתו השלילית של בית המשפט ביחס אליו. בנוסף, ביקש המערער לקיים דיון במעמד הצדדים.

3.

דין הערעור להידחות מבלי שמצאתי לנכון להיעתר לבקשת המערער לעריכת דיון במעמד הצדדים. טענת הפסלות מתבססת על החלטתו הדיונית של בית המשפט לדחות את בקשת המערער לגילוי ראיה. הלכה היא שאין בהחלטות בית המשפט הנוגעות לניהול הדיון, כשלעצמן, להביא לפסילתו. על המערער הנטל להראות כי בנסיבות העניין החלטות אלו מצביעות על קיומו של חשש אובייקטיבי ממשי למשוא פנים בניהול המשפט (ראו ע"פ 3374/09 פקירי נ ' מדינת ישראל

(21.5.2009); ע"פ 8340/09 אלמליח נ ' מדינת ישראל , פיסקה 7 (2.11.2009); ע"פ 4165/13 ד. רותם ומאור (2009) בע"מ נ ' מדינת ישראל – משטרת ישראל (13.6.2013); יגאל מרזל דיני פסלות שופט , 178-174 (2006)). אין בהחלטת בית המשפט לדחות את בקשת המערער לגילוי ראיה כדי להקים חשש שבית המשפט נוהג כלפיו במשוא פנים. אף אם נפלה טעות בהחלטה, ולמותר לציין כי אינני מביע עמדה בדבר, הרי שמקומן של טענות מסוג זה הוא בערעור על פסק הדין (אם המערער יורשע בדין) ולא בערעור פסלות.

4.

לפיכך, הערעור נדחה מבלי שהמשיבה נתבקשה להגיב.