ע"פ 38/10 אמין אל פקיר נ. מדינת ישראל

לפניי ערעור על החלטתו של בית המשפט לתעבורה בתל אביב-יפו (השופט י' ויטלסון ) מיום 28.12.2009, שלא לפסול עצמו מלדון בתיק ת 20090/08.

1.

לבית המשפט לתעבורה בתל אביב-יפו הוגש כתב אישום נגד המערער המייחס לו עבירה של סירוב לבצע בדיקת דגימה של אוויר נשוף לפי דרישת שוטר, עבירה לפי סעיף 64ד(א) בצירוף סעיפים 62(3) ו-64ב לפקודת התעבורה [נוסח חדש], התשכ"א-1961. המערער כפר באשמה, והתיק נקבע לשמיעת ראיות. במהלך פרשת ההגנה, ביום 25.5.2009, הגיש בא-כוח המערער בקשה לזמן מספר עדים מטעם ההגנה במטרה לתקוף "תקיפה עקיפה" את השימוש במכשיר ה"ינשוף" המשמש לבדיקת שכרות (להלן: הבקשה לזימון עדים ). ביום 31.5.2009 דחה בית המשפט קמא (השופט ויטלסון ) את הבקשה לזימון עדים, בקבעו כי לשיטתו, מכשיר ה"ינשוף" אושר כדין והתקנות המסדירות את השימוש בו תקפות ומחייבות. משכך, קבע בית המשפט כי העדים שביקש המערער לזמן אינם רלוונטיים לבירור אשמתו. בדיון שהתקיים ביום 8.11.2009 שב וביקש בא-כוח המערער לזמן את העדים הנ"ל. בית המשפט קמא חזר על החלטתו מיום 31.5.2009, בקבעו כי הדיון שבפניו נסוב על השאלה האם המערער סירב לבצע את בדיקת השכרות אליה נדרש, ועל שאלה זו בלבד. בהמשך הדיון נשמעו סיכומי הצדדים והתיק נקבע למתן הכרעת דין ליום 9.12.2009.

2.

ביום 9.12.2009, טרם מתן הכרעת הדין, הגיש המערער בקשה לפסילת בית המשפט קמא (להלן: בקשת הפסלות ). בבקשת הפסלות חוזר וקובל המערער על החלטתו של בית המשפט קמא בבקשה לזימון עדים, החלטה אשר לטענתו מצרה את צעדיו בניהול הגנתו, ומונעת ממנו כל אפשרות של זיכוי. כן מלין המערער על-כך שבית המשפט לא קיים דיון במעמד הצדדים בבקשתו לזימון עדים. המדינה התנגדה לבקשת הפסלות, בטענה כי החלטתו של בית המשפט קמא בבקשה לזימון עדים היא החלטה דיונית שאינה מקימה עילה לפסלות שופט. כן נטען, כי בדיון שהתקיים ביום 8.11.2009 העלה המערער בשנית את בקשתו לזימון עדים והבקשה נדחתה במעמד הצדדים, כך שאין בסיס לטענת המערער בעניין זה.

3.

ביום 28.12.2009 דחה בית המשפט את בקשת הפסלות. בית המשפט חזר על קביעתו במסגרת החלטתו בבקשה לזימון עדים, לפיה השאלה הניצבת במרכז משפטו של המערער הינה האם המערער סירב לדרישת השוטרים לבצע בדיקת נשיפה, אם לאו. עוד קבע בית המשפט, כי בקשת בא-כוח המערער לזמן עדים רבים בכדי שיעידו לעניין המנגנון שהוביל לאישור מכשיר ה"ינשוף" לשימוש המשטרה ולעניין תקינותו של המכשיר, אינה רלוונטית להאשמה המיוחסת למערער, ולפיכך החליט בית המשפט לדחותה. משכך, קבע בית המשפט כי בקשת הפסלות אינה במקומה ודינה להידחות.

על החלטה זו הוגש הערעור שלפניי. לטענת המערער, החלטתו של בית המשפט קמא בבקשתו לזימון עדים מעידה על כך שדעתו ננעלה באופן שימנע ממנו לדון באופן חסר פניות בעניינו של המערער. עוד נטען, כי ההחלטה נוטה לטובת המדינה באופן לא ענייני, ונובעת מהזדהותו של בית המשפט עם עמדת המשטרה.

4.

לאחר שעיינתי בחומר שלפניי, הגעתי למסקנה כי דין הערעור להידחות. כבר נקבע בפסיקתנו, כי החלטות הנוגעות לניהולו השוטף של הדיון, בין היתר בכל הנוגע להיבטיו הראייתיים, אינן מהוות עילה לפסלות שופט (ראו, למשל: ע"פ 8340/09

אלמליח נ' מדינת ישראל

(לא פורסם, 2.11.2009); ע"פ 391/02

צברי נ' מדינת ישראל

(לא פורסם, 29.4.2002)). מקומן של ההשגות על החלטות מסוג זה הינו בהליך של ערעור על ההחלטות לגופן, בהתאם לסדרי הדין המקובלים, ולא בבקשה לפסילת שופט ובערעור עליה. בנסיבות המקרה שלפניי, כל טענותיו של המערער הינן לגופן של החלטותיו הדיוניות של בית המשפט, ולפי פסיקתנו גם אם תחושתו הסובייקטיבית של המערער היא כי ניהול הדיון על-ידי בית המשפט מצביע על יחס שלילי כלשהו של בית המשפט כלפיו, כשאין לתחושה זו יסוד בנתונים האובייקטיביים לא קמה עילה לפסילת השופט. כן נכון הדבר לעניין תחושתו הסובייקטיבית של המערער, לפיה בית המשפט מזדהה עם המערכת המשטרתית וכתוצאה מכך מעדיף את עמדת התביעה באופן לא ענייני. מן האמור בהחלטות בית המשפט קמא בבקשת הפסלות ובבקשה לזימון עדים עולה, כי החלטותיו האמורות של בית המשפט נובעות מעמדתו, לפיה אין מקום לטענותיו של המערער בדבר עצם השימוש במכשיר ה"ינשוף" במסגרת ההליך שבפניו, שבו השאלה הנבחנת היא האם סירב המערער לבצע את הבדיקה לפי דרישת השוטרים. בנסיבות אלה, החלטותיו של בית המשפט קמא אינן מעוררות כל חשש למשוא פנים של בית המשפט כלפי המערער. כאמור, אם אכן טעה השופט טעות משפטית מקומן של הטענות כנגד החלטתו בערכאת הערעור.

על כל אלה יש להוסיף את העובדה, שמשפטו של המערער החל לפני כשנתיים, ועד כה התקיימו בו מספר לא מבוטל של ישיבות בפני השופט ויטלסון . כעת ממתין התיק, כאמור, למתן הכרעת הדין. העלאת טענות בדבר פגיעה בזכותו של המערער לנהל הגנה ראויה בשלב זה של המשפט מעוררת חשש בדבר ניצול לרעה של הליכי הפסלות.

אשר על כן, הערעור נדחה.