ע"פ 4488/13 עודד יערי נ. מדינת ישראל

1.

לפניי ערעור על החלטת בית משפט השלום בתל אביב (כבוד השופט ע' דרויאן ) מיום 20.5.2013, שלא לפסול עצמו מלדון בת"פ 49072-05-12.

2.

לבית משפט השלום בתל אביב הוגש כתב אישום נגד המערער. ביום 20.5.2013 התקיים דיון בתיק. מפרוטוקול הדיון עולה כי המערער לא התייצב לדיון, וכי בא כוחו, עו"ד באומן (מטעם הסנגוריה הציבורית), לא הצליח להשיגו. בית המשפט החליט לדחות את הדיון לשעה מאוחרת יותר באותו יום, והורה כי לדיון יתייצב המערער. בעקבות החלטת בית המשפט, התייצב המערער לדיון. לאחר שהוקראה למערער תמצית הפרוטוקול עד אותו שלב, ביקש המערער מבית המשפט לפסול עצמו. לטענת המערער, בין בית המשפט למערער קיימת היכרות קודמת, שמקורה בכך שבתקופה בה שימש השופט דרויאן כתובע בפרקליטות מחוז תל אביב, עמדו המערער וכבוד השופט דרויאן משני צידי המתרס. טענה נוספת של המערער, פרט לטענת ההיכרות המוקדמת, היא כי באחת מההחלטות בתיק נשוא הערעור "איים" עליו בית המשפט שייעצר, ללא אפשרות שחרור, אם לא יתייצב לדיון. ככל הנראה ההחלטה המדוברת היא ההחלטה בבקשת המערער לביטול צו הבאה שהוצא נגדו. יצוין, כי הבקשה לביטול צו ההבאה וההחלטה בה לא צורפו לערעור, וזאת על אף שהן עומדות בבסיס טענות המערער. עם זאת, מחומרים אחרים המצויים בפניי עולה כי בהחלטה אליה התייחס המערער בוטל צו ההבאה, אולם צוין כי אם המערער לא יתייצב לדיון שייערך ביום 20.5.2013, הוא ייעצר. המשיבה, מצידה, התנגדה לבקשת הפסלות שהעלה המערער, בטענה שהבקשה לא מגלה עילה לפסילת בית המשפט.

3.

ביום 20.5.2013, היום בו נתבקשה הפסלות, דחה בית משפט השלום את הבקשה. בהחלטתו קבע בית המשפט כי ההיכרות המוקדמת בין בית המשפט לבין המערער, לה טוען המערער, אינה מקימה עילת פסלות. כך, ציין בית המשפט בהחלטה כי העניין אליו מתייחס המערער התרחש בשנת 1994, וכי בית המשפט אינו זוכר אותו "כלל וכלל". בית המשפט דחה אף את הטענה המתייחסת להחלטתו בנוגע לצו ההבאה, בקובעו שהחלטות מסוג זה אינן מהוות עילה לפסלות שופט. עוד קבע בית המשפט כי גם בהחלטה גופה אין הצדקה לפסילתו, בפרט נוכח העובדה שבהחלטתו נעתר בית המשפט לבקשת המערער לביטול צו ההבאה.

4.

על החלטה זו הוגש הערעור שלפניי. בערעורו חזר המערער על הטענות שהעלה בפני בית משפט קמא. בתוך כך, ציין המערער כי במסגרת אותו תיק משנת 1994 נפגש המערער עם השופט דרויאן , בעת שזה פעל כתובע, מספר פעמים, והוסיף כי קביעת בית המשפט לפיה אינו מכיר את המערער "איננה אלא תירוץ". בנוסף, טען המערער כי הסיבה שבגללה לא התייצב לדיון היא טעות הקלדה ביחס למועד הדיון, ולכן לא הייתה סיבה להורות שהמערער ייעצר אם לא יתייצב לדיון הבא.

5.

דין הערעור להידחות. ראשית , החלטת בית המשפט בעניין צו ההבאה אינה מקימה עילת פסלות. במקרה הנדון, טוען המערער כי העובדה שלא התייצב לדיון, עובדה אשר הובילה להחלטת בית המשפט, לא הייתה באשמתו אלא בשל שגיאת הקלדה. עם זאת, לא טרח המערער לצרף את הפרוטוקול ה"שגוי", לטענתו, ואף לא את ההחלטה של בית המשפט שעליה הוא מלין. מובן כי במצב כזה אין מקום לקבל את טענתו. בנוסף, הלכה היא כי החלטותיו הדיוניות של בית המשפט אינן מקימות, כשלעצמן, עילה לפסילתו (ראו למשל, ע"פ 8340/09 אלמליח נ' מדינת ישראל , פיסקה 7 (2.11.2009); יגאל מרזל דיני פסלות שופט 178-174 (2006)). לפיכך, אף אם המערער אינו שבע רצון מהחלטת בית משפט השלום, ולמותר לציין כי אינני מביע עמדה בעניין, ערעור פסלות שופט אינו המקום להעלות טענות ערעוריות. למעלה מן הצורך יוער, שמן החומר שלפניי עולה כי ההחלטה המדוברת ניתנה לפני זמן רב, וכי לכאורה לא העלה המערער את טענת הפסלות "מיד לאחר שנודעה לו עילת הפסלות", כפי שדורש סעיף 146(ג) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982. שנית , אין בידי לקבל אף את טענתו של המערער בדבר היכרותו המוקדמת עם בית המשפט. המערער לא הביא כל תימוכין לטענתו. נזכיר, מדובר במקרה אשר אירע לפני כשני עשורים , ואשר ביחס אליו קבע בית המשפט כי אינו זוכר אותו "כלל וכלל". בנסיבות אלה, אף דין טענה זו להידחות.

6.

לסיכום, המבחן הכללי בשאלת פסלות שופט מלישב בדין קבוע בסעיף 77א(א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984. הסעיף קובע כי בית המשפט יפסול עצמו ב"נסיבות שיש בהן כדי ליצור חשש ממשי למשוא פנים בניהול המשפט". הערעור לא מגלה, ולוּ אפס קצה של עילה ליצירת חשש למשוא פנים בניהול המשפט.

7.

אשר על כן, הערעור נדחה מבלי שהמשיבה נדרשה להשיב.