פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
ע"א
10763/05
בפני:
כבוד הנשיא א' ברק
המערערים:
1. יורם חכם,
עו"ד
2. עובדיה גולסטני
נ ג ד
המשיבים:
1. אלי סיאג
2. ישעיהו חשכורי
3. חברת פרידמן חכשורי חב' לבניין בע"מ
ערעור על החלטתו של בית משפט השלום בתל-אביב-יפו (כב' השופטת ד'
מארק-הורנצ'יק) מיום 8.11.05 שלא לפסול עצמו מלדון בת.א. 12214/05
בשם המערערים:
עו"ד
גור עמרם
החלטה
ערעור על החלטתו של בית משפט השלום בתל אביב-יפו (כב' השופטת ד' מארק-הורנצ'יק) מיום 8.11.05, שלא לפסול עצמו מלדון בת.א. 12214/05.
1.בפני בית משפט השלום (השופטת ד' מארק-הורנצ'יק) מתנהלים ארבעה תיקים בהם לוקח מערער 1 (להלן-" המערער ") חלק, אם כצד ואם כבא כוח. בראשיתו של דיון שהתקיים ביום 8.11.05 בת.א. 12214/05 פנה המערער לבית המשפט וביקש שיפסול את עצמו מלשבת בדין. המערער הודיע לבית המשפט כי בכוונתו להגיש תלונה אישית כנגד בית המשפט לנציבות תלונות השופטים. לאור הגשת התלונה, ונוכח העובדה כי מדובר בעניין אישי שקיים בין המערער לבין בית המשפט, סבר המערער כי יהא זה נכון וראוי, כי בית המשפט יפסול את עצמו לדון בכל עניין שבו מופיע המערער, אם כבעל דין ואם כמייצג. בא כוח המשיבים השאיר את הבקשה לשיקול דעת בית המשפט מהטעם שאין נימוק לבקשת הפסילה ולכן אין באפשרותו להגיב עליה. בית המשפט דחה (ביום 8.11.05) את בקשת הפסילה, בקובעו כי הבקשה אינה מנומקת וכי לא ניתן להיזקק לבקשה שאין טעם בצידה.
2.על החלטה זו הוגש הערעור שבפני. לטענת המערערים, התבססה בקשת הפסילה על תחושתם, כי בית המשפט נוקט משוא פנים ביחס למערער ו/או לקוחותיו בתיק זה ובתיקים אחרים, וזאת לאור רצף של החלטות ואמירות של בית המשפט בתיק זה ובתיקים אחרים, אשר יש בהן,לטענתם, כדי להצביע על דעה קדומה שהתגבשה בלב בית המשפט כנגד המערער. בפרט מתייחסים המערערים בערעור להחלטה (8.8.05) בת.א. 37466/04, אשר הורתה למערער לעמוד לאורך כל הדיון מול מסך המחשב בו מופיע פרוטוקול הדיון, ולנהל תרשומת של שגיאות שימצא בפרוטוקול על מנת להגיש בקשה מתאימה לתיקון הפרוטוקול. החלטה זו באה בעקבות בקשות חוזרות ונשנות של המערער לוודא כי דברים שנאמרו בעדות נרשמו בפרוטוקול הדיון. המערערים רואים בהחלטה זו משום הענשה פיזית של המערער, והתנהגות לא מכובדת, שאינה עולה בקנה אחד עם אמות המידה המצופות ממותב היושב בדין. לטענתם נאמרה ההחלטה תוך השתלחות חסרת רסן כלפי המערער, אשר לא באה לידי ביטוי בפרוטוקול הדיון. בעקבות החלטה זו, החלטות נוספות והתבטאויות בית המשפט במסגרת הדיון מיום 8.8.05 הגיש המערער בקשת פסלות, אשר נדחתה על ידי בית המשפט בהחלטה מיום 9.8.05. על החלטה זו לא הוגש ערעור. עוד מתייחסת בקשת הפסלות, לטענת המערערים בערעור, להחלטות בת.א 179876/02 (בו נדחתה בקשה לצו מניעה. החלטה אשר שונתה בהמשך בעקבות ערעור. בנוסף הוחלט במסגרת התיק שלא להתיר למערער להגיש תצהיר, נדחתה בקשה לעיכוב ביצוע והמבקשת אותה יצג המערער חויבה בתשלום הוצאות בסכום ניכר), בת.א. 38254/04, (9.8.05) (בו נדחתה בקשה להיפוך נטל הבאת הראיות בתיק, תוך הפניה להחלטה בת.א. 37466/04, שאינו קשור לתיק בו ניתנה ההחלטה, למעט העובדה שהמערער הוא צד בשני ההליכים, בה נדחתה בקשה דומה. החלטה זו בוטלה בהמשך על ידי בית המשפט), ובת.א. 30836/05, אשר נידון מלכתחילה על ידי הרשמת עפרון, אולם בשלב מסוים החלו להינתן בו החלטות על ידי השופטת מארק-הורנצ'יק, בהן נמחקה התביעה בשל אי תשלום אגרה, התובע חויב בהוצאות, ולאחר מכן נדחתה בקשה לדחיית מועד למתן תגובה לבקשה למחיקת התובענה, אשר הוגשה כשלושה שבועות לפני הבקשה למתן החלטה לפיה נמחקה התביעה. במצב דברים זה, חושש המערער שמא סיכויו לזכות בתיקים המתנהלים בפני בית המשפט יאוינו עוד בטרם שמיעת גרסתו, בשל היחסים העכורים בינו לבין בית המשפט. לטענת המערערים הצטברות הנסיבות מעידה על התקיימותו של חשש ממשי אובייקטיבי למשוא פנים בניהול המשפט, שכן בית המשפט גיבש לעצמו דעה קדומה כנגד המערער.
3.לאחר שעיינתי בחומר שבפני, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערעור להידחות. הבקשה לגביה ניתנה ההחלטה נשוא ערעור זה אינה מפורטת ומנומקת בכל הנוגע לעניין האישי של המערער מול בית המשפט. אשר לתלונתו של המערער כנגד בית המשפט לנציבות תלונות השופטים, כבר נקבע כי אין בהגשת תלונה, לכשעצמה, כדי לבסס עילת פסלות. אם לא כן, נמצאת מאפשר לבעל דין המעוניין לפסול את השופט היושב בדין לעשות כן על ידי הגשת תלונה נגד השופט ובצמוד לה לבקש את פסלותו בעקבות אותה תלונה (ע"א 5714/97 משה מזור נ' מינהל מקרקעי ישראל (לא פורסם); ע"פ 7472/96 טלמור נ' מדינת ישראל (לא פורסם); ע"פ 4744/99 סארי שיבלי נ' הועדה לתכנון ולבניה גליל מזרחי (לא פורסם)). אמת, תהיינה נסיבות בהן עצם הגשת התלונה-ובעיקר תוכן התלונה-תהיה מרכיב בתשתית הראייתית המניחה חשש ממשי למשוא פנים. כך למשל, אם האירועים שביסוד התלונה מבססים לכשעצמם עילת פסלות של בית המשפט. אולם, נראה כי אין זה המקרה שבפני. עיקרן של טענות המערערים כנגד בית המשפט הוא בהחלטות שיפוטיות שניתנו על ידי בית המשפט בתיקים השונים. בנסיבות אלו, ובהנחה שאלו העניינים בגינם הוגשה התלונה, אין בעצם הגשת התלונה משום עילה לפסלותו של בית המשפט. השאלה אותה יש לשאול היא אם יש חשש ממשי כי בית המשפט מנוע מלשפוט את ההליך הנוכחי של המערער ללא משוא פנים. לכך לא הונחה כל תשתית ראייתית המבססת חשש אוביקטיבי.
4.גם אם אתעלם מחוסר הפירוט בבקשת הפסילה ואסמוך החלטתי על טענות המערערים במסגרת הערעור, בו הם מפרטים מהו אותו עניין אישי בגינו הם סבורים כי בית המשפט נוקט משוא פנים כלפי המערער ולקוחותיו, דין הערעור להידחות. ראשית יש לציין כי בכל הנוגע להחלטות מיום 8.8.05, לרבות ובעיקר ההחלטה שהורתה למערער לעמוד מול מסך המחשב למשך כל הדיון, הגישו המערערים בקשת פסלות כבר במועד הדיון, בקשה אשר נדחתה בהחלטה מפורטת ומנומקת של בית המשפט. על החלטה זו לא הוגש ערעור, ולכן היא חלוטה ואין מקום להשיג עליה במסגרת הערעור הנוכחי. אשר ליתר טענות המערערים, בדבר דחית הבקשה לצו מניעה, אי התרת הגשת תצהיר, החיוב בהוצאות, נטל הבאת הראיות וכו', גם אם אתעלם מהשיהוי בו הן נגועות, הרי שטענות אלה מכוונות כנגד החלטות דיוניות ומשפטיות שקיבל בית המשפט בהליכים. הלכה היא כי אי שביעות רצונו של צד להליך מהחלטות שנתקבלו בעניינו אינה מקימה עילת פסלות וכי הדרך לתקיפת החלטות אלה היא באמצעות הגשת ערעור או בקשת רשות ערעור-על פי סדרי הדין (ע"א 7186/98
מלול נ' ג'אן (לא פורסם); ע"א 3086/02 הדני נ' הבנק הבינלאומי הראשון בע"מ (לא פורסם); ע"א 10619/02 בן עמי נ' קידר (לא פורסם)). גוף ההחלטה הוא שצריך לעמוד לביקורת – ולא גופו של היושב בדין (ע"א 7724/96 טודרוס נ' טודרוס (לא פורסם); ע"א 4552/00 אטשטיין נ' גמזו (לא פורסם)). זאת ועוד, אף אם מדובר ברצף החלטות לרעת בעל דין, אין בכך כדי להקים עילת פסלות (ע"א 2668/96 וינברג-דורון ושות', עו"ד נ' הרב רבינוביץ (לא פורסם); ע"א 7186/98 מלול נ' ג'אן (לא פורסם); ע"א 6822/00 משלי נ' משלי (לא פורסם); ע"א 5803/04 מצדה חברה להנדסה בע"מ נ' בנק לאומי לישראל בע"מ (לא פורסם)). אפשר שבראייתם של המערערים נוצר החשש, כי ההחלטות שקיבל בית המשפט בעניינם מצביעות על קיום משוא פנים כלפיהם. עם זאת, חשש זה אינו יוצא מכלל חשש סובייקטיבי גרידא, שאינו מקים עילת פסלות. לא מצאתי יסוד לטענה כי ההחלטות שקיבל בית המשפט בעניינם של המערערים, בין אם הן צודקות ובין אם הן מוטעות לגופן (ולעניין זה אין אני נצרך), הינן חד צדדיות באופן שיש בהן להקים עילת פסלות ולעורר את אותה אפשרות ממשית לקיום משוא פנים כלפי המערערים.
אשר על כן, הערעור נדחה.
ניתנה היום,
י"ח בכסלו התשס"ו (19.12.2005).
ה
נ ש י א