ע"א 11871/05 יוסף ח'טיב נ. ודיע בדארנה

ערעור על החלטתו של בית משפט השלום בעכו (כב' השופטת ח' הראל-לפין) מיום 21.12.2005, שלא לפסול עצמו מלדון בת.א. 1907/04.

1.בין הצדדים התנהלו במקביל שני הליכים בקשר להסכם לרכישת רכב על ידי המערער ממשיבים 1-2 (להלן – "המשיבים" ). תביעת המערער, בעניין זכותו להחזר המע"מ החל על העסקה, בהתבסס על האמור בזכרון הדברים בין הצדדים, מתבררת בפני בית משפט השלום בעכו (ת.א. 1907/04). תביעת המשיבים, בגין חלק מהתמורה שלטענתם לא שולם על ידי המערער, התבררה בפני בית משפט השלום בקריות (ת.א. 2415/03). תביעה זו התבססה, בין היתר, על הטענה כי חתימה על זכרון הדברים זוייפה. במסגרת קדם משפט בפני בית משפט השלום בקריות הגיעו הצדדים להסכמה דיונית, לפיה תמונה גרפולוגית שתבדוק ותאמת את החתימה על זכרון הדברים. הוסכם כי תוצאות הבדיקה תחייבנה את הצדדים בתיק האמור, וכן בתיק בבית משפט השלום בעכו. לאחר קבלת חוות הדעת הגרפולוגית, אשר קבעה כי החתימה לא זוייפה, ניתן פסק דין בבית משפט השלום בקריות, אשר דחה את תביעת המשיבים. בית המשפט ציין בפסק דינו כי משמעותו היא קבלת התביעה של המערער המתנהלת בעכו.

2.בעקבות זאת הגיש המערער בקשה ליתן פסק דין בבית משפט השלום בעכו. בדיון שהתקיים בבקשה (ביום 28.3.2005) הסביר בית המשפט לצדדים כי אינו כבול על ידי פסק דין של בית משפט אחר, על ידי הסדר דיוני שהצדדים עשו בתיק אחר, ועל ידי חוות דעת מומחה שמינה בית משפט אחר. כן הסביר בית המשפט לצדדים כי אינו סבור שהסכם לתת חשבונית מס על ידי אדם שאינו עוסק מורשה הוא הסכם חוקי וניתן לאכיפה. נוכח אמירות אלה ביקש המערער מבית המשפט שיפסול את עצמו, בטענה כי הוא חושש כי יקופח על ידי בית המשפט. בית המשפט דחה את הבקשה, בקובעו כי אמירותיו הן אמירות במישור המשפטי ואין בהן כדי להצביע על משוא פנים כלשהו. על החלטה זו לא הוגש ערעור. בית המשפט החליט (ביום 3.8.2005) לדחות את הבקשה למתן פסק דין ולהמשיך לשמוע את ראיות הצדדים בדרך הרגילה. בית המשפט חזר על עמדתו, לפיה אין בכוחה של ההסכמה הדיונית בבית משפט השלום בקריות כדי לפגוע בשיקול דעתו וסמכותו, והיא אינה מחייבת אותו, במיוחד לאור העובדה שלא נשמעו ראיות בתיק שהתנהל בבית משפט השלום בקריות. בית המשפט סבר כי הוא אינו מחוייב לקבל את חוות הדעת הגרפולוגית, וציין כי משקלה נמוך. בנוסף חזר בית המשפט על עמדתו כי זכרון הדברים הינו מנוגד לחוק, והוא בבחינת חוזה פסול, כיוון שהוראות חוק מס ערך מוסף שוללות את הסמכות להוציא חשבונית מס על ידי המשיבים, שאינם בגדר "עוסק מורשה". בית המשפט ציין כי המחלוקת שתתברר בפני בית המשפט היא האם מי מהצדדים חייב כסף לצד השני בגין עסקת המכר, דהיינו – כמה כסף באמת שילם המערער עבור הרכב, והאם היתה הסתמכות כלשהי מצד המערער על כך כי יבוצע החזר כלשהו או כי יצטרך לשלם פחות.

3.כעבור כמה חודשים, ימים ספורים לפני מועד ישיבת ההוכחות הראשונה, הגיש המערער (ביום 19.12.2005) בקשה לפסילת בית המשפט, בהתבסס על ההחלטה מיום 3.8.2005. הבקשה נומקה בהיעדר הנכונות של בית המשפט לקבל את חוות הדעת הגרפולוגית ולפעול בהתאם להסכמה הדיונית שהושגה בין הצדדים בתיק בבית משפט השלום בקריות. המערער הלין על בחירת בית המשפט לשים עצמו סניגור למשיבים. זאת ועוד, נטען כי בית המשפט חרץ בהחלטתו את גורלו של זכרון הדברים להיותו בלתי חוקי ובטל ועל כן דעתו "ננעלה". המערער טען כי לא נותר ספק כי בית המשפט גיבש עמדה מוקדמת, ברורה וחד-משמעית, ואף פסק לגופו של עניין בתביעה ולא רק בבקשה למתן פסק דין. בית המשפט שם עצמו כערכאת ערעור על בית המשפט בקריות על ידי כך שהעמיד את המחלוקת שבפניו על כל החוב נשוא זכרון הדברים, ולא רק סכום המע"מ החל על העסקה. נטען כי בהחלטת בית המשפט יש הבעת דעה כלפי סיכויי המערער עקב קביעת ממצאים כנגדו. דבר זה משליך על ההליך העיקרי והמשך ניהול המשפט, ומעיד כי בית המשפט אינו ניחן באובייקטיביות הדרושה על מנת לדון בהליך, ויוצר רושם ממשי כי דינו של המערער כבר נחרץ בטרם נשמעו ראיותיו.

4.בית המשפט דחה (ביום 21.12.2005) את בקשת הפסלות, כשהוא מעיר על השיהוי בהגשת הבקשה, וקובע כי לגופו של עניין דעתו אינה "נעולה". צויין, כי הדעות שהביע בהחלטתו (מיום 3.8.2005) היו דעות בעניינים משפטיים ובכך אין פסול. בערעור שלפניי חוזר המערער על טענותיו בבקשת הפסילה.

5.לאחר שעיינתי בחומר שבפני, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערעור להידחות. עילות הפסלות בבקשה מיום 19.12.2005 זהות לעילות הפסלות בבקשת הפסלות שהועלתה במסגרת הדיון בבקשה למתן פסק דין, בקשה אשר נדחתה על ידי בית המשפט. על החלטה זו לא ערער המערער במועד הקבוע לכך בדין, ולכן היא הפכה חלוטה. המערער אינו יכול לבקש מבית המשפט לפסול עצמו בגין החלטה זו במסגרת בקשת פסלות נוספת ובמסגרת הערעור הנוכחי (ע"פ 4778/99 עו"ד ד"ר מיכאל רום ואח' נ' מדינת ישראל (לא פורסם); ע"א 10763/05 יורם חכם, עו"ד ואח' נ' אלי סיאג ואח' (לא פורסם)). זאת ועוד: אין ספק בדבר קיומו של שיהוי במועד בו הוגשה בקשת הפסלות השניה, נשוא הערעור. טענת פסלות יש לטעון מיד לאחר היוודעה של עילת הפסלות (תקנה 471ב לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984; ע"א 6433/00 תחנת תדלוק קדימה נ' פקיד שומה – אזור נתניה (לא פורסם)). המערער לא הגיש את בקשת הפסלות בכתב סמוך למועד ההחלטה מיום 3.8.2005, אלא השתהה עד ליום 19.12.2005, סמוך למועד בו אמור היה להתקיים בתיק דיון הוכחות. די על פניו בשיהוי האמור, כדי לדחות את הערעור (ע"א 1288/05 מידן נ' הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ (לא פורסם)).

6.אכן, טענותיו של המערער מופנות כנגד קביעות דיוניות או שיפוטיות שניתנו על ידי בית המשפט בהחלטתו מיום 3.8.2005. העובדה שהמערער סבור כי החלטה זו שגויה, אינה מהווה עילת פסלות. נפסק לא פעם, כי הדרך לתקיפת החלטות מעין אלה היא באמצעות הגשת ערעור או בקשת רשות ערעור – על פי סדרי הדין – ולא באמצעות הגשת בקשות פסלות וערעור פסלות. גוף ההחלטה הוא שצריך לעמוד לביקורת ולא גופו של היושב בדין (ע"א 7724/96 טודרוס נ' טודרוס (לא פורסם); ע"א 7186/98 מלול נ' ג'אן (לא פורסם); ע"א 3484/01 אמיר באן נ' איריס באן (לא פורסם)). ההחלטה שקיבל בית המשפט בעניינו של המערער, בין אם היא נכונה ובין אם לאו (ולעניין זה אין אני נצרך), אינה מעוררת אותה אפשרות ממשית לקיום משוא פנים כלפי המערער (ע"פ 5/82 אבו חצירא נ' מדינת ישראל, פ"ד לו(1) 247, 250; ע"א 5792/02 יחיאל נתן גרבש נ' כונס הנכסים הרשמי ואח'

(לא פורסם); ע"א 7857/04 אסתר צ'רטוק ואח' נ' מיכאל וינקלר ואח' (לא פורסם)), היינו אותה אפשרות ממשית לכך שבית המשפט "גיבש לעצמו עמדה (סופית) בעניין נשוא הדיון השיפוטי, באופן שאין עוד טעם בהמשך רגיל של המשפט ('המשחק מכור')... מבלי שקיים סיכוי ממשי כי שכנוע (רציונלי) יביא לשינוי העמדה" (בג"ץ 2184/94 גלברט נ' יושב ראש ועדת החקירה לבדיקת אירוע הטבח בחברון, פ"ד מח(3) 573, 605). יש לזכור כי מדובר בשלב מקדמי של ההליך. ברור כי בשלב זה אין השופט מגבש עמדה סופית בעניין, וכשופט מקצועי האמון על מלאכת השפיטה חזקה עליו שבטרם נסתיימו כל הליכי הדיון לא יבוא לכלל הכרעה סופית בדין ודברים שבפניו. אשר על כן, אין להבין את אמירות בית המשפט בהחלטה כגיבוש עמדה לגופו של עניין בטרם עת.

7.במקרה הנוכחי עומדת לדיון השאלה האם זכאי המערער להחזר סכום המע"מ על העסקה. בית המשפט קבע בהחלטתו מיום 3.8.2005, כי חיוב המשיבים להשיב את סכום המע"מ במסגרת זכרון הדברים אינו חוקי, ואולם הבהיר כי יתכן ותוכר זכותו של המערער לקבלת הסכום בשל הסתמכותו על התחייבות המשיבים. זאת יוכרע לאחר שמיעת ההוכחות. בית המשפט הבהיר בהחלטתו בבקשת הפסלות כי דעתו אינה נעולה, ושוכנעתי כי דעתו פתוחה לשכנוע על ידי המערער (רע"א 287/88 מנוף סיגנל נ' עבדל ראזק, פ"ד מד(3) 758). אפשר שבראייתו של המערער נוצר החשש, כי ההחלטה שקיבל בית המשפט בעניינו מצביעה על קיום משוא פנים כלפיו. עם זאת, חשש זה אינו יוצא מכלל חשש סובייקטיבי גרידא, שאינו מקים עילת פסלות.

8.אשר על כן, הערעור נדחה. המערער יישא בהוצאות לטובת אוצר המדינה בסכום של 5,000 ₪.