ע"א 5094/07 פלוני נ. פלוני

ערעור על החלטתו של בית המשפט לענייני משפחה בכפר סבא (כב' השופטת ר' מקייס ) מיום 30.5.2007, שלא לפסול עצמו מלדון בתמ"ש 15181/04, תמ"ש 15184/04, תמ"ש 15185/04 ותמ"ש 15186/04.

1.

בפני בית המשפט קמא התנהלו ומתנהלים הליכים בין הצדדים, הנוגעים לבתם הקטינה של הצדדים (להלן: הילדה ), ביניהם הליך משמורת. ביום 9.4.2006 הגיש המערער בקשה לבית המשפט לפסול עצמו מלדון בהליכים. בבקשתו הלין המערער על נקיטת עמדה חד צדדית מטעם בית המשפט בכל הנוגע להתמודדות עם מעבר המשיבה להתגורר עם הילדה בעיר אחרת, ללא כל התראה, סמוך למתן פסק הדין בהליך המשמורת (לט ענת

המערער מדובר בחטיפה). עמדה חד צדדית זו באה לידי ביטוי, לט ענת

המערער, בין היתר,

ב צמצום ניכר של הסדרי הראיה; אימוץ חוות דעת פסולה; מתן צו הגנה במעמד צד אחד; מתן יעוץ לבאת-כוח המשיבה, לרבות המלצה להגיש תלונה כנגד המערער בגין הקלטת שיחה בין הילדה לחברתה; התבטאות מוטעית לעניין הליך אחר, לפיה במסגרת תיק אחר שהתנהל לפני שנים רבות חטף המערער את ילדיו, כשלט ענת

המערער דובר בזכיה כדין במשמורת על הילדים. התנהלות זו, אשר למעשה זיכתה את המשיבה בגיבוי משפטי למעשה החטיפה, העידה, לט ענת

המערער, על משוא פנים מצידו של בית המשפט. בקשת הפסלות נדחתה בהחלטה מיום 2.5.2006. נקבע כי צמצום הסדרי הראיה אינו מלמד על נטיית ליבו של בית המשפט לצד זה או אחר והוא נעשה על בסיס חוות דעת המומחה. אשר לסוגיית הקלטת נקבע כי אין בכך עילת פסלות. על החלטת בית המשפט הגיש המערער ערעור לבית משפט זה ואולם בטרם ניתנה החלטה החליט לחזור בו מהערעור. לט ענת

המערער, ביקש למחוק את הערעור לא משום שלא האמין בתוכנו ובצדקת דבריו, אלא מתוך כוונה שלא להאריך את ההליכים המשפטיים.

2.

ביום 18.2.2007 הגיש המערער בקשת פסלות נוספת, נשוא ההליך שבפניי. בבקשה זו חזר המערער על טענותיו בבקשת הפסלות הראשונה, והוסיף עילות פסלות נוספות שמקורן באירועים שהתרחשו עובר להגשת בקשת הפסלות הראשונה (כגון התעלמות בית המשפט מפתיחת תיק גירושין בבית הדין הרבני בו נכרכה משמורת הילדה; סירוב לאפשר לעדי מפתח מטעם המערער להרחיב עדותם מעבר למה שנאמר בתצהיריהם; סירוב לשמוע את עדות אחי הילדה בבית המשפט בנוגע לאלימות המשיבה כלפיהם וכלפי הילדה; קבלת ראיות פסולות מטעם המשיבה; אי מתן החלטה בכ-40 בקשות שהוגשו על ידי המערער; השתת חיובים כספיים לא מוצדקים על המערער). בנוסף ביסס המערער את בקשת הפסלות השניה על אירועים שקרו לאחר מועד הגשת הפסלות הראשונה. בין האירועים המקימים לט ענת ו עילת פסלות מנה המערער את העובדה שבית המשפט קבע מועד למתן פסק דין בתביעת מזונות הילדה בטרם החלה התביעה להתברר. רק לאחר שתשומת ליבו של בית המשפט הופנתה לכך, נקבע כי ישמעו הוכחות בתיק. מהתנהלות זו הסיק המערער כי בית המשפט כבר חרץ את גורל תביעת המזונות בטרם החל לדון בה. עוד טען המערער כי בדיון מיום 9.8.2006 כשהוא נעמד כדי לדבר עם השופטת הגיח לעברו מאבטח אחז בידו בחוזקה ואסר עליו לדבר. כשניסה שוב לדבר גרר אותו, לט ענת ו, המאבטח מהאולם. המערער הוכה על ידי המאבטחים, נאזק ובסופו של דבר פונה לבית החולים. לט ענת המערער, די היה בהוראה פשוטה מצד בית המשפט לחדול מהאלימות כלפיו, ואולם הוא נמנע מכך. המערער ציין בבקשתו, כי כתוצאה מהאלימות שחווה הוא סובל מחרדות ואינו מסוגל להיכנס לבית המשפט וודאי שלא לאולמה של השופטת. עוד סבר המערער כי גם התנאת הדיון בתביעותיו החדשות של המערער להשבת הילדה בכך שישלם את כל ההוצאות שנפסקו כנגדו בפסק הדין בעניין המשמורת מיום 3.10.2006, מעידה על כך שבית המשפט אינו יכול להתייחס לעניינו בלא משוא פנים. בנסיבות אלו נטען כי דבריו והתנהגותו של בית המשפט כלפי המערער לאורך כל ההליך מעידים על עוינות כלפיו, וגיבוש דעה קדומה כנגדו, ועל כן לא ראוי כי המותב ימשיך לדון בעניינו.

3.

בית המשפט, בהחלטה מיום 30.5.2007, דחה את בקשת הפסלות. בית המשפט לא ראה מקום לחזור ולהתייחס לטענות ואירועים שאירעו לפני מועד בקשת הפסלות הראשונה. הובהר כי כל טענות המערער לעניין ניהול הליך המשמורת, לרבות הטענות בדבר אי שמיעת עדים, קבלת ראיות פסולות, התבססות על חוות דעת קודמות, חיוב בהוצאות, אי פסילת חוות דעה המומחה ועוד, מקומן בערכאת הערעור במסגרת ערעור ולא במסגרת בקשה נוספת בפני המותב. בית המשפט בחר גם לא להתייחס לטענות המערער לעניין האירועים שאירעו בדיון מיום 9.8.2006 מול משמר בתי המשפט, וקבע כי מקומו של נושא זה אינו בבקשת פסלות. לעניין תביעת מזונות הילדה הובהר כי זו טרם הוכרעה ושלב ההוכחות בה מתעכב בגלל הליך הפסלות. אשר לדיון בתביעותיו החדשות של המערער, צוין כי צודקת באת-כוח המשיבה כי עובדות אותן תובענות זהות לחלוטין לעובדות שעמדו בפני בית המשפט בתביעת המשמורת. לפיכך, ולאור בקשותיו המרובות של המערער (35 במספר), התנהלותו בפני בית המשפט ופסק הדין שניתן בתביעת המשמורת, ראה בית המשפט לנכון להתנות את המשך הדיון בתובענות החדשות בתשלום ההוצאות שנפסקו בהליך הקודם. נקבע כי חרף תחושתו הסובייקטיבית של המערער, שבית המשפט מצר על קיומה, אין הוא מוצא מקום לפסול עצמו מהמשך הטיפול בעניינו של המערער, שכן אין לבית המשפט כל ספק בדבר יכולתו ונכונותו לדון בעניינו של המערער ללא חשש של משוא פנים.

4.

על החלטה זו הוגש הערעור שבפניי. הערעור הוגש לבית המשפט ב-10.6.2007, אולם הליכי הפקדת הערבון הסתיימו רק בחלוף כ-4 חודשים ב-7.10.2007. הערעור התעכב, איפוא, עקב הליכים דיוניים שונים, ומכאן גם העיכוב במתן ההחלטה. בערעור חוזר המערער על טענותיו בבקשת הפסלות ומוסיף טענות המתייחסות לעניינים שאירעו לפני ואחרי בקשת הפסלות הראשונה, לרבות טענות כנגד העיכוב במתן ההחלטה בבקשת הפסלות. בכל הקשור לפסק הדין בהליך המשמורת, טוען המערער כי בפסק הדין מייחס לו בית המשפט אובססיה לתעד את תפקודו ההורי, וקובע כי לצורך האיסוף הכפייתי הזה המערער אינו מתחשב במגבלות החוק, ומבחינתו כל האמצעים כשרים. כמו כן, נחפז בית המשפט בפסק הדין להסיק מסקנות בדבר אישיותו של המערער כאילו הוא בעל מקצוע, דבר הבא לידי ביטוי בקביעה כי ישנו פן באישיותו של המערער של שימוש בכסף כאמצעי שליטה. לט ענת המערער, התבטאויות אלו מעידות על כך שבית המשפט גיבש כנגדו דעה קדומה במסגרת הליך המשמורת באופן שלא יוכל לשמוע את התביעות בעניין מזונות הילדה והשבתה באובייקטיביות וללא משוא פנים. המערער סבור כי האוירה העכורה שנוצרה בינו לבין בית המשפט, אופן התנהלות בית המשפט בהליכים שבין הצדדים עד כה, אשר בא לידי ביטוי בהחלטות שניתנו, ובהתבטאויות כלפי המערער, מעידים על כך שבית המשפט גיבש דעה קדומה כלפי המערער ולא יוכל לשמוע את ההליכים הנוספים בין הצדדים ללא משוא פנים. עוד סבור המערער כי מראית פני הצדק מצטרפת למכלול השיקולים המצדיקים את פסילת השופטת. המשיבה טו ענת

כי יש לדחות את הערעור.

5.

לאחר שעיינתי בחומר שבפניי, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערעור להידחות. מרבית טענותיו של המערער בבקשת הפסלות הנוכחית ובערעור שהוגש על ההחלטה בה הועלו בבקשתו הקודמת, ואף אלו שלא הוזכרו בבקשה נסמכות על אירועים שאירעו בטרם הגשת אותה בקשה, כך שהיה על המערער לכלול אותן בה. על ההחלטה בבקשת הפסלות הראשונה הוגש ערעור, ואולם זה נמחק לבקשת המערער. משבחר המערער למחוק את הערעור, הפכה החלטת בית המשפט בבקשת הפסלות הראשונה לחלוטה. לפיכך, המערער אינו יכול לבקש מבית המשפט לפסול עצמו בגין אותם עניינים במסגרת בקשת פסלות נוספת ובמסגרת הערעור הנוכחי (ע"פ 4778/99 רום נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 10.8.1999); ע"א 11871/05 ח'טיב נ' בדארנה (לא פורסם, 5.4.2006)). גם ההסבר שנתן המערער למחיקת הערעור, אין בו כדי להצדיק העלאת אותן טענות במסגרת בקשת פסלות חדשה. יתרה מכך, הטענות החדשות הנסמכות על דברים שקרו עובר להגשת הפסלות הראשונה נגועות ממילא בשיהוי המונע העלאתן היום ( (תקנה 471ב לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984; ע"א 7158/97 בטון רמות בע"מ נ' בנק המזרחי המאוחד בע"מ (לא פורסם, 13.1.1998)).

6.

גם טענותיו הנוספות של המערער, המתבססות על שאירע לאחר הגשת בקשת הפסלות הראשונה, נגועות, רובן ככולן, בשיהוי, וכבר מטעם זה דינן להידחות. אותן טענות אינן מקימות עילת פסלות גם לגופו של עניין - אשר לטענות בעניין תביעת המזונות, נראה כי ההחלטה לקבוע את התיק לשימוע פסק דין בטרם נשמעו הוכחות מקורה בטעות. משהועמד בית המשפט על טעותו הבהיר כי במועד שנקבע לשימוע פסק הדין תחלנה להישמע ההוכחות בתיק, ומכאן שאין בדבר כדי להקים עילת פסלות. אשר לטענה כי הקביעות בפסק הדין בעניין המשמורת מעידות על קיומה של דעה קדומה שגיבש בית המשפט בעניינו של המערער, כך שיבצר ממנו לדון בתביעות החדשות שהגיש ללא משוא פנים-כבר נקבע כי הבעת עמדה או דעה בהליך קודם אינה מקימה, כשלעצמה, חשש ממשי למשוא פנים. גם בעצם הדיון באותה הסוגיה או בנגזרותיה אין כדי לפסול את השופט מלישב בדין (ע"א 8966/96 נבו נ' ישקול סחר בע"מ (לא פורסם, 30.1.1997); ע"א 8168/02 פלוני נ' פלוני (לא פורסם, 21.10.2002); יגאל מרזל דיני פסלות שופט 266-265 (2006)). השאלה שיש לשאול היא האם נתקיים חשש ממשי למשוא פנים, במובן זה שדעתו של היושב בדין "ננעלה", כך שניתן לראות בהליך כולו כ"משחק מכור". לכן, יש לבחון באיזו מידה מתעורר חשש ממשי למשוא פנים בשל העובדה שבית המשפט דן בהליך הקודם בין הצדדים, ובאיזו מידה יכול בית המשפט להבחין בין הראיות והעובדות שבפניו לבין העניינים שאירעו בהליך הקודם. יחד עם זאת, יש לזכור, כי כעניין שבראיות ובסדרי דין, יכול שהמערער יהיה כבול לממצאים ולהכרעות שהתקבלו בתיק המשמורת, ומושתק בהשתק פלוגתא או מעשה בית דין. שאלה זו היא דיונית באופיה ונפרדת משאלת הפסלות (ע"א 1427/06 פלוני נ' פלוני (לא פורסם, 23.8.2006); מרזל , בעמ' 277). מהערת בית המשפט, לפיה עובדות התובענות החדשות להשבת הילדה זהות לעובדות שעמדו בפני בית המשפט בתביעת המשמורת, עולה כי ישנה השקה בין התביעות, אולם ככל שאכן יש כזו, ולאור העובדה שלט ענת המשיבה נדחה הערעור על פסק הדין בתביעת המשמורת, הרי שהקביעות שם הפכו חלוטות והן תחייבנה את מי שידון בתביעותיו התלויות ועומדות בעניינם של הצדדים. רק טבעי הדבר, כי בית המשפט אשר דן בסוגיית המשמורת הוא אשר יכריע בשאלת השבת הילדה לאביה, ככל שיש בידיו לשכנע בצדקת תביעתו. חזקה על בית המשפט כי יכריע בתביעות העומדות בפניו לאחר בחינת מכלול הטענות והראיות שתובאנה על ידי הצדדים, ומבלי שלהחלטותיו הקודמות תהיה השפעה פסולה כלשהי על החלטתו (ע"א 6600/07 פלוני נ' פלונית (לא פורסם, 6.9.2007)).

7.

ככל שהבקשה נובעת מחוסר שביעות רצון המערער מאופן ניהול הדיון על ידי בית המשפט והחלטות שניתנו לאחר בקשת הפסלות הראשונה, לרבות פסק הדין בעניין המשמורת, דחיית הדיון בתביעותיו החדשות של המערער עד לתשלום ההוצאות שנפסקו בפסק דין זה והעיכוב במתן החלטה בבקשת הפסלות, אפילו אתעלם מן השיהוי המונע העלאת מרבית הטענות כיום, הלכה היא כי השגות בעניינים אלה מקומן בהליכי ערעור רגילים, על פי סדרי הדין, ולא במסגרת הליכי פסלות, כפי שאף עשה המערער בחלק מהמקרים (לעניין אופן ניהול הדיון, ראו: ע"פ 8309/02 רודקו נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 21.10.2002); ע"פ 5647/05 גוד-מאן מתכות בע"מ נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 5.7.2005)). לעניין החלטות, ראו: ע"א 7186/98 מלול נ' ג'אן (לא פורסם, 3.12.1998); ע"א 10619/02 בן עמי נ' קידר (לא פורסם, 30.12.2002); מרזל , בעמ' 178-174). כבר נקבע כי הרגישות והמתח המלווים את המשפט עשויים בנקל להוליד אצל בעל דין את התחושה כי השופט אינו מבין

אותו, אולי אף אינו אוהד אותו או אף מתנכל לו, ומכל מקום אינו צודק. אולם בפועל, גם כאשר השופט מגביל חקירה, נוזף בבעל דין, או במקרה קיצוני

מורה להוציאו מהאולם לאחר שהפריע למהלך הדיון, אין הוא מתכוון אלא למלא את תפקידו, לפי הבנתו ומצפונו (ע"פ 1988/94 בראון נ' מדינת ישראל , פ"ד מח(3)608 (1994)). בנסיבות העניין לא מצאתי יסוד לטענה כי החלטות שקיבל בית המשפט, בין אם הן צודקות ובין אם הן מוטעות לגופן, ולעניין זה אין אני נדרשת, ואופן ניהול הדיון על ידו, מקימים עילת פסלות ומעוררים את אותה אפשרות ממשית לקיום משוא פנים כלפי המערער.

8.

בכל הקשור לבקשות בהן לא ניתנו החלטות, לט ענת המערער, היה באפשרותו לבקש מתן החלטות בבקשות, ואין הדבר מקים עילת פסלות (ע"א 8124/06 פלוני נ' פלוני (לא פורסם, 11.3.2007)). אשר לאלימות הנט ענת מצד מאבטחי בית המשפט, פתוחה הדרך בפני המערער להגיש תלונה בפני הגורמים המתאימים, ואולם אין בט ענת

המערער בעניין זה כדי לעורר חשש ממשי למשוא פנים מצידו של בית המשפט. אפשר שבראייתו של המערער נוצר חשש כי החלטות השופטת ואופן ניהול הדיון על ידה מצביעים על קיום משוא פנים כלפיו. עם זאת, חשש זה אינו יוצא מכלל חשש סובייקטיבי גרידא שאינו מקים עילת פסלות (ע"א 3484/01 באן נ' באן (לא פורסם, 28.6.2001); ע"א 7857/04 צ'רטוק נ' וינקלר (לא פורסם, 7.12.2004); מרזל , בעמ' 115). לבסוף יש לדחות את ט ענת

המערער בדבר פסילה מחמת מראית פני הצדק. לא אחת נפסק, כי אין מקום להרחיב את השימוש בט ענת מראית פני הצדק, אם וככל שיש לה מקום, לכל מקרה בו נט ענת ט ענת פסלות שאין לה ביסוס אובייקטיבי ממשי, שאם לא כן, נמצאנו מרוקנים מתוכן את הלכות הפסלות שפותחו בבית משפט זה (ע"פ 28/98 אסרף נ' בן דורי (לא פורסם, 2.3.1998)).

אשר על כן, הערעור נדחה.

המערער יישא

בהוצאות המשיבה בסכום של 3,000 ש"ח.