בש"א 9018/08 דוד פדידה נ. מנהל מקרקעי ישראל

לפניי בקשה להארכת מועד להגשת ערעור פסלות.

1.

ההליך נסוב על החלטתו של בית המשפט המחוזי בנצרת (כב' השופט ע' עיילבוני) שלא לפסול עצמו מלדון בבקשה לסעד זמני במסגרת תביעה שהגיש המבקש נגד המשיבים בקשר להקצאת מקרקעין. הבקשה לפסילת בית המשפט התבססה על הטענה שבית המשפט גיבש עמדה נחרצת, עוד במסגרת דיון שהתקיים בסעד זמני בקשר לתביעה קודמת שהגיש המבקש בעניין המקרקעין. החלטת בית המשפט המחוזי ניתנה ביום 15.7.2008 במעמד הצדדים. בית המשפט לא ראה פסול בכך שהביע דעתו המשפטית במסגרת הדיון באשר לסיכויי הבקשה. הוא ציין כי אין זה ברור איך דברים שנאמרו בהליך אחר יכולים להשפיע על דעתו בהליך הנוכחי, כאשר הדברים שנאמרו אז היו יפים נוכח הנסיבות של אותה בקשה והם הובילו לתוצאה רצויה גם מבחינתו של המבקש. בית המשפט לא מצא איפוא בסיס לבקשת הפסילה וזו נדחתה. עם דחייתה של בקשת הפסלות ביקש בא-כוח המבקש שלא לקיים את הדיון, על מנת לאפשר לו להשיג בהליך ערעורי. בית המשפט נעתר לבקשה והורה על הפסקת הדיון.

2.

הבקשה לפניי הוגשה ביום 28.10.2008. נטען בה כי כתב הערעור הוכן על ידי המבקש כבר ביום 8.9.2008 במסגרת התקופה הקבועה בחוק. לדברי המבקש, הוא היה טרוד בטיפול באחיו הסובל מנכות קשה ובדאגה לענייני משפחתו. עקב העומס הרב המוטל על כתפיו נשכח ממנו עניין הגשת הערעור במועד. לדברי המבקש, בשל טעות משרדית נעלם מעיניו הערעור על שולחן עבודתו ובשל כך לא הוגש בזמן לבית המשפט. המבקש מדגיש כי מ דובר במחדל אנושי גרידא, שאינו נובע מזלזול בהליכי בית המשפט. משיבים 1 -3 מתנגדים לבקשה.

3.

לאחר שעיינתי בבקשה ובחומר המצוי בתיק, באתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות. המועד להגשת ערעור פסלות קבוע בחיקוק לעשרה ימים. ניתן להאריך את המועד רק "מטעמים מיוחדים שיירשמו" (תקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984). טעמים מיוחדים כאמור נבחנים בכל מקרה לפי נסיבותיו, על פי מכלול של שיקולים. בין אלה ניתן למנות את הסיבה לעיכוב בהגשת ההליך, את משך האיחור,

מהות ההליך, הסתמכות בעל הדין שכנגד וכן סיכוייו הלכאוריים של ההליך הערעורי לגביו מתבקשת הארכת מועד.

4.

במקרה שלפניי, הבקשה הוגשה כשלושה וחצי חודשים ממתן ההחלטה, חודש וחצי לאחר שהסתיים המועד החוקי להגשת ההליך. מ דובר

באיחור משמעותי, במיוחד כאשר עסקינן בערעור פסלות. על ערעור פסלות להתברר, ככלל, במהירות האפשרית, הן כדי להסיר כל צל ועננה הקשורים בטענת הפסלות, והן כדי למנוע שיבוש אפשרי של הדיון בערכאה הדיונית (ראו, יגאל מרזל , דיני פסלות שופט 332 (התשס"ו-2006)). מטעם זה, יש לנקוט משנה זהירות ואף צמצום מסוים בהיעתרות לבקשות להארכת מועד המוגשות במסגרת ערעור פסלות (השוו, ע"א 5094/07 פלוני נ' פלונית (לא פורסם, 1.11.2007)).

5.

"הטעם המיוחד" לו טוען העותר הוא טעות משרדית, שנבעה מעומס רב המוטל על המבקש בשל הדאגה למשפחתו. בנסיבות העניין, אין בכוחו של הסבר זה להקים "טעם מיוחד" להארכת מועד. ככלל, טעמים מיוחדים הם טעמים יוצאי דופן, הנוגעים למצב דברים שאינו בשליטתו של בעל הדין או בא כוחו, ואשר בגינם נבצר מבעל הדין לנקוט בהליך במועד. טעות משרדית אינה נופלת לגדר זה, ועל כן ברגיל אין היא מהווה טעם מיוחד להארכת מועד לצורך הגשתו של ערעור (ראו, בש"א 844/02 מכללת איסט לונדון-השלוחה נ' י.ב.ג.ל ניהול (לא פורסם, 21.2.2002)). הדברים נכונים ביתר שאת במקרה שלפניי, בו הסבריו של המבקש לטעות המשרדית אינם מניחים את הדעת. הטענה לגבי העומס המוטל עליו הועלתה בצורה כללית ביותר, ללא פירוט עובדתי וללא הסבר כיצד השפיעו הדברים על ניהול ענייניו של המבקש. לא הובהר גם כיצד טעות משרדית של המבקש – המיוצג על ידי עורך דין – מנעה את הגשת הערעור במועד. חוסר הבהירות בולט במיוחד על רקע העובדה שערעור הפסלות הוכן לכאורה על ידי בא-כוח המבקש ולא על ידי המבקש עצמו.

6.

יתרה מכך, וזה העיקר בעיני, על פני הדברים סיכוייו של ערעור הפסלות להתקבל נראים נמוכים. לא פעם נפסק כי הבעת עמדה או דעה בהליך קודם אינה מקימה, כשלעצמה, חשש ממשי למשוא פנים, וכי עצם העובדה כי השופט ישב במשפטו של אדם בעבר, אין בה, כשלעצמה, להביא לפסילתו (ע"א 9294/07 יוספזון נ' י.ד. זוהר יבוא ושיווק (2000) בע"מ (לא פורסם, 7.4.2008)). אף נפסק כי גם בעצם הדיון באותה הסוגיה או בנגזרותיה אין כדי לפסול את השופט מלישב בדין (ע"א 8168/02 פלוני נ' פלוני (לא פורסם, 21.10.2002)). ספק רב איפוא אם יש בטענות המבקש כדי להקים חשש ממשי אובייקטיבי למשוא פנים, היוצר עילת פסלות (ראו, סעיף 77א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד - 1984).

במצב דברים זה, לא שוכנעתי כי קיימת הצדקה להארכת המועד. הבקשה נדחית. משלא נתבקשו תגובות איני עושה צו להוצאות.