ע"א 8168/02 פלונים נ. פלונים

ערעור על החלטתו של בית המשפט לענייני משפחה בבאר-שבע (כב' השופטת א' אלון-לאופר) מיום 18.9.02, שלא לפסול עצמו מלדון בת"ע 571/01, בש"א 1629/02.

1.המערערים הגישו לבית המשפט לענייני משפחה בבאר שבע בקשה לביטול צו קיום צוואה שניתן ביום 4.12.00 על ידי כב' הרשמת ש' אנקור-שניר. בפתח הדיון מיום 18.9.02 ביקשה ב"כ המערערים כי בית המשפט יפסול עצמו מלדון בבקשה, הואיל ונתן בעבר מספר החלטות בתיק אותן תוקפים המערערים בבקשתם, וכי סביר שבית המשפט לא ישנה את החלטותיו הקודמות. ב"כ המשיבים התנגד לבקשת הפסילה, בטענה כי לא הועלתה תשתית ראויה לקיומו של משוא פנים.

2.בית המשפט, בהחלטתו מיום 18.9.02, דחה את בקשת הפסילה. בית המשפט קבע כי החלטות קודמות שניתנו על ידו בתיק, ואשר אינן לשביעות רצון המבקשים, אינן מהוות בסיס לפסילתו, וכי הדרך לחלוק על החלטות בית המשפט היא באמצעות הגשת ערעור.

3.על החלטה זו הוגש הערעור שבפני. המערערים טוענים כי העובדה שבית המשפט נתן בעבר החלטות בתיק, מבלי שקיים דיון ובהסתמך על כתב הטענות בלבד, מהווה עילה לפסילתו. כך, בהחלטתו מיום 13.3.02, דחה בית המשפט את בקשת המערערים למתן צו עיון וגילוי מסמכים ולצילום החומר הרפואי של המנוח. כך, ביום 21.5.01 הורה בית המשפט על מחיקת ערעורה של המערערת על החלטת כב' הרשמת אנקור-שניר מיום 5.2.02. כך גם, דחה בית המשפט את בקשת המערערים להארכת מועד להגשת ערעור על החלטת הרשמת. לטענת המערערים, מאחר שחלק מטענותיהם בבקשה לביטול צו קיום הצוואה תוקפות את החלטותיו בית המשפט וספק רב אם בית המשפט ישנה את החלטותיו הקודמות, הרי מן הראוי כי יפסול את עצמו. המשיבים מתנגדים לערעור וטוענים כי אין בעובדה שבית המשפט נתן החלטות קודמות בתיק כדי להקים עילה לפסילתו וכי הדרך לתקיפת החלטותיו של בית המשפט היא בהליך הערעור ולא באמצעות הגשת בקשת פסילה.

4.לאחר שעיינתי בחומר שבפני, נחה דעתי כי דין הערעור להידחות. הלכה היא עצם הבעת עמדה או דעה בהליך קודם, אינה מקימה כשלעצמה חשש ממשי למשוא פנים. כך, בהליכי ביניים ובבקשות לסעדים זמניים (ראו: ע"א 6447/96 אחים שרבט נ' משרד הבינוי והשיכון (טרם פורסם)). כך, גם מקום בו נדונה שאלה משפטית דומה (ראו: ע"ב 1/88 ניימן נ' יו"ר ועדת הבחירות המרכזית , פ"ד מב(4) 177, 182). כך גם, מקום בו מוחזר תיק לדיון בפני שופט, לאחר התערבותה של ערכאת הערעור (ראו: ע"פ 75/98 עציון נ' מדינת ישראל (לא פורסם)). השאלה שיש לשאול היא, על כן, אם נתקיים חשש ממשי למשוא פנים במובן זה, שדעתו של היושב בדין "ננעלה", כך שניתן לראות בהליך כולו כ"משחק מכור" (ראו: בג"ץ 2148/94 גלברט נ' יו"ר ועדת החקירה , פ"ד מח(3) 573, 605). הדגש הינו, על כן, לא רק בהליך הדיוני, במסגרתו נתגבשה דעה כזו או אחרת (אם בבקשה לסעד זמני; בערעור; בהליך קודם באותו עניין וכיוצא בזה). אלא בשאלה המהותית, והיא קיומו של חשש ממשי למשוא פנים לגוף העניין (ראו: ע"א 1016/97 פייקוב נ' פייקוב (לא פורסם); ע"א 1335/99 ש.ח. שוקי שווק ועבודות בע"מ נ' בנק לאומי לישראל בע"מ (לא פורסם)). ויודגש, אין בעצם העובדה כי בית המשפט נתן החלטות קודמות בעניינם של הצדדים כדי להביא לפסילתו. מקום שאותו שופט דן בהליכים קודמים הנוגעים לאותה פרשה עובדתית ומהווים המשך ישיר שלה, אין בעובדה זו - כשלעצמה - כדי לשמש עילת פסילה.

5.עיינתי בהחלטותיו הקודמות של בית המשפט אשר ניתנו במסגרת ההליך, ולא מצאתי כי עולה כי בית המשפט גיבש דעה מוקדמת בעניינם של הצדדים, וכי דעתו ננעלה באופן שלבו לא יהיה פתוח לשמיעת טענות בעלי הדין. כך, בית המשפט בהחלטתו מיום 5.2.02 הורה על מחיקת הערעור שהוגש על ידי המערערים, נוכח הודעת ב"כ המערערים כי הדיון בערעור התייתר. בקשתם של המערערים להארכת מועד להגשת ערעור על החלטת הרשמת נדחתה משבית המשפט לא מצא טעם מיוחד להארכת המועד. אין בהחלטות אלו כל הבעת עמדה באשר לטענות אותן מעלים המערערים בבקשתם לביטול צו קיום הצוואה, שעיקרן הוא בטלות החלטותיה של הרשמת בשל חוסר סמכות. טענות המערערים, ככל שהן נוגעות להחלטותיו של בית המשפט לגופן, הרי שאין מקומן במסגרת בקשת פסלות או ערעור פסלות כי אם בהליך של ערעור או בקשת רשות ערעור – על-פי סדרי הדין (וראו, לדוגמא: ע"א 7724/96 טודרוס נ' טודרוס (לא פורסם); ע"א 4136/02 רועי נ' נובקובה (לא פורסם)).

אשר על כן, אני מורה על דחיית הערעור.

המערערים ישאו בהוצאות המשיבים בסכום כולל של 5,000 ש"ח.