ע"א 10959/08 פלוני נ. פלוני

1.

ערעור על החלטת בית המשפט לענייני משפחה במחוז תל-אביב (השופט נ' נחמני), מיום 11.12.2008, שלא לפסול עצמו מלדון בעניינו של המערער בתמ"ש 19123/03 (בש"א 7097/08).

2.

המערער והמשיב 1 (להלן: המשיב) הם אחים אשר התנהל ביניהם הליך של בוררות זבל"א. המשיבים 2-4 הם הבוררים בהליך. בהליך קודם שנדון לפני בית המשפט (תמ"ש 19120/03) נתן בית המשפט צו מניעה קבוע האוסר על הבוררים ליתן פסק דין בבוררות שכן קבע כי הם פסולים מלדון בעניינם של המערער והמשיב. המערער הגיש בקשת רשות לערער על פסק הדין, ערעורו התקבל ופסק הדין בוטל בקביעה כי חל שיהוי על טענות המשיב בנוגע להתנהגות הבוררים. עם זאת נקבע כי טענות אחרות שבפי הצדדים בעניין אישור פסק הבוררות או ביטולו, יידונו בהליכים המתאימים. בקשת רשות ערעור שהגיש המשיב לבית משפט זה נדחתה (בע"מ 2095/08, החלטה מיום 9.9.08 מפי השופט י' דנציגר). המשיב הגיש תביעה חדשה להעברת המשיבים 2-3 מתפקידם כבוררים המבוססת על טענות אשר ניסה לטעון בהליך הקודם ונקבע כי הן מהוות הרחבת חזית. התיק נקבע לדיון לפני אותו מותב. המערער ביקש את פסילת המותב מלדון בתביעה החדשה בטענה כי יש זהות בין התביעות וכי בית המשפט הביע דעתו בעניין בתביעה הראשונה ולכן, ממילא, אינו יכול לדון בתביעה הנוכחית.

3.

בית המשפט דחה, כאמור, את הבקשה. בית המשפט דחה את ההשוואה של ענייננו למקרה בו שופט שישב בתיק מעצר מנוע מלדון בתיק העיקרי. כן דחה את הטענה כי ניתן להחזיר תיק לאותו שופט רק כאשר ניתנו הנחיות ברורות מפי ערכאת הערעור. בית המשפט הוסיף כי בית המשפט המחוזי קבע מפורשות כי על טענות המשיב בנוגע להתנהגות הבוררים חל שיהוי, אך לא סתר את עצם קביעתו בדבר התנהגות לא ראויה של הבוררים. בית המשפט הוסיף כי הכרעות בית המשפט המחוזי ובית המשפט העליון ברורות ולפיהן אין המשיב יכול להעלות טענות שנקבע כי לגביהן חל שיהוי. לפיכך קבע כי אין מניעה, ואף קיימת חובה כי ידון בתביעה בכפוף להנחייתו של בית המשפט המחוזי.

מכאן הערעור שלפניי.

4.

המערער שב וטוען בערעורו כי יש להבחין בין תיק החוזר מערכאת הערעור עם הנחיות להמשך הדיון

- ואז אין מניעה כי אותו שופט ימשיך לטפל בתיק, לבין תיק שחוזר לאותו שופט ללא הנחיות, שכן בהעדרן וללא ראיות חדשות, פשיטא שפסק דינו יהא זהה לחלוטין לפסק הדין הקודם. המערער מוסיף כי פסק הדין הראשון היה מנומק, תוך ניתוח מפורט של הדין והעובדות. עתה, יצטרך בית המשפט לשמוע את אותו משפט עצמו. לטענת המערער עומדות עתה בפני בית המשפט רק הטענות אשר פסק בעבר כי די בהן לבדן כדי להיעתר לתובענה. מדובר, לדעתו, באותו משפט בדיוק המונח לפני אותו שופט בסיבוב שני. המערער מוסיף כי לא השתהה בהגשת הבקשה.

5.

לאחר שעיינתי בערעור ובהחלטת בית המשפט קמא וכן ביתר המסמכים הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערעור להידחות. עיקר בקשת הפסלות נסובה סביב הטענה כי בית המשפט גיבש דעתו באשר להתדיינות אשר מתנהלת בין הצדדים וכי דעתו "ננעלה" בעקבות פסק הדין שנתן. כבר נקבע בעבר כי הבעת עמדה או דעה בהליך קודם אינה מקימה, כשלעצמה, חשש ממשי למשוא פנים, וכי עצם העובדה כי השופט ישב במשפטו של אדם בעבר, אין בה, לכשעצמה, כדי להביא לפסילתו (ע"א 9294/07 אליס יוספזון נ' י.ד. זוהר יבוא ושיווק (2000) בע"מ (לא פורסם, 7.4.2008)). גם בעצם הדיון באותה הסוגיה או בנגזרותיה אין כדי לפסול את השופט מלישב בדין (ע"א 8168/02 פלוני נ' פלוני (לא פורסם, 21.10.2002)); יגאל מרזל דיני פסלות שופט 265, 273 (2006)). שכן, שפיטה חוזרת בשאלה דומה המתעוררת בשני הליכים שונים אינה מקימה, לכשעצמה, עילת פסילה. נכונים הדברים שבעתיים שעה שמדובר בבית המשפט לענייני משפחה, בו קיים הנוהג של "שופט אחד למשפחה אחת". טענת המערער לפיו רק בדיון בתיק שהוחזר מערכאה ערעורית עם הנחייה לאותו מותב כיצד לדון בתיק, אין מניעה כי אותו מותב יטפל בתיק, אין לה על מה שתסמוך. חזקה על בית המשפט כי יכריע בתביעה העומדת לפניו לאחר בחינת מכלול הטענות והראיות שתובאנה על ידי הצדדים, ומבלי שלהחלטתו הקודמת תהיה השפעה פסולה כלשהי על החלטתו (ע"א 6600/07 פלוני נ' פלונית (לא פורסם, 6.9.2007)). כפי שטען המשיב בתגובה שהגיש לבקשת הפסלות, הטענות עליהן מתבסס הוא בתביעתו הנוכחית התבררו לו רק במהלך ההליך הקודם או לאחר מכן, וחזקה היא כי בטענות אלה ידון בית המשפט ויפסוק לגופו של עניין. חזקה זו נובעת מתוך הנחת היסוד לפיה מקצועיותו של השופט והגינותו תאפשר לו לדון בתביעה גופה וכי הוא יוכל לשנות מהחלטתו הקודמת תוך פתיחות לשכנוע וללא חשש ממשי למשוא פנים. חזקה אשר לא נסתרה במקרה דנן. מכל מקום, לא שוכנעתי כי נתקיים כאן חשש ממשי למשוא פנים במובן זה שדעתו של השופט ננעלה כך שניתן לראות בהליך כולו "משחק מכור".

אשר על כן, הערעור נדחה ללא צו להוצאות.