ע"א 5892/10 פלוני נ. פלוני

ערעור על החלטת בית המשפט לענייני משפחה בירושלים (השופט מ' הכהן ), מיום 13.7.2010, שלא לפסול עצמו מלדון בעניינו של המערער בתמ"ש 38351-03-10 ובכל תיק עתידי אחר.

1.

למשיבה 1 (להלן: המשיבה) שלושה ילדים, מהם שניים הם ילדיו של המערער ואחד, ילדו של המשיב 2 (להלן: המשיב). בית המשפט קמא טיפל בעבר בשני תיקים הקשורים למערער. הרקע לסכסוך שהתגלע בין הצדדים הוא טענת המערער לפיה כספי מזונות ילדיו מממנים גם את ילדו של המשיב, שכן האחרון מסרב לשלם מזונות כדין והמשיבה משתפת פעולה עימו. לפיכך, הגיש המערער תביעה נגד המשיבים במסגרתה ביקש למנות אפוטרופוס לילדם של המשיבים על מנת שיטפל בגביית המזונות עבורו. תביעה זו נמחקה בהסכמת המערער. במסגרת התביעה שבבסיס הערעור, בה ביקשה המשיבה לאכוף את התחייבות המערער לפרוע את מלוא המשכנתא הרובצת על דירתה, הגיש המערער בקשה לפסילת בית המשפט מלדון בעניינו.

2.

בית המשפט החליט לדחות את הבקשה תוך שהוא מציין כי מדובר בבקשה ארוכה אשר אינה ברורה בחלקה הגדול וחלקים רבים ממנה מופנים כנגד המשיבה,

באי כוחה ופקידת הסעד וכי הבקשה כוללת טענות אחרות שמקומן להתברר בהליך של ערעור. בית המשפט דחה את טענת המערער כאילו הוא נוהג במשוא פנים בעניינו וקבע כי אינו נוהג כך, לא בתביעה הנוכחית ולא בתיקים הקודמים שנדונו לפניו. בית המשפט הוסיף כי אין כל סיבה שימשוך ידו מלדון במחלוקת הנוכחית שבין הצדדים עקב ההליכים הקודמים שהתקיימו לפניו, גם לאור הרציונאל של "שופט אחד למשפחה אחת". בית המשפט קבע כי אין כל סכנה של גיבוש עמדה לגבי צד זה או אחר ולכן דחה את הבקשה.

מכאן הערעור שלפניי.

3.

המערער חוזר בערעורו על טענות שהעלה בבקשת הפסלות. הוא מלין על כך שהמשיבה הסתירה את העובדה שבנה במשותף עם המשיב עבר לחזקת אביו לתקופה מסוימת. המערער טוען כי המשיבה מתנהלת שלא כשורה ביחס לילדיהם המשותפים, באופן המחזק, לדעתו, את הטענה כי המשיב אינו משלם מזונות לבנו כדין ולכן כספו משמש אף ילד זה. באופן ספציפי טוען המערער כי החלטות בית המשפט בתיקים שדן בהם בעבר מעניקות למשיב, סרבן המזונות, כפי טענתו, "פרס", שכן ההסכמה לגבי אופן תשלום המזונות אושרה חרף היותה בלתי מדויקת ובלא אפשרות לאכיפתה. לדעת המערער, בית המשפט לא דרש תצהירי עדות ראשית בתביעה שהגיש אשר היה בהם כדי להוכיח, לטענתו, את סרבנותו של המשיב, ומאחר והתביעה נמחקה אין באפשרותו לערער בעניין. לדעתו, אופן ניהול התביעות מוכיח כי בית המשפט נעול בתפיסתו המשפטית, אשר אישרה בעבר את ההסכמה אליה הגיעו המשיבים. המערער טוען גם נגד אופן עריכת התסקיר על ילדיו, על שלא ניתנה לו ההזדמנות לעיין בו ולהזמין את עורכת התסקיר, שלא פגשה אותו, לעדות. לטענתו, בית המשפט אף סירב ליתן צו שיאפשר גישה למידע בנקאי בחשבון הבנק של המשיבה, כדי לבדוק האם נמנע המשיב מלשלם כספים למזונות ילדו. גם בעבר סירב לבקשת המערער לקבל מבית הספר מידע מי מהמשיבים משלם את התשלומים הנדרשים עבור בנם. המערער טוען כי בית המשפט נעול בדעתו לגביו, המתבטא גם באופן בו דחה את הבקשה לקיים קדם משפט בתביעה ובמלים שבחר להשתמש בהחלטותיו. לפיכך מבקש המערער להעביר את הטיפול בעניינו לשופט אחר, למען ילדיו.

4.

המשיבה הגישה תגובתה לערעור. לטענתה, מרבית טענות המערער אינן אלא ניסיון לערער ולתקוף החלטות אשר נתן בית המשפט קמא בהליכים קודמים שהתנהלו בין הצדדים ואשר מקומם בהגשת ערעור לבית המשפט המחוזי. כך, מציינת המבקשת כי בקשת המערער למנות אפוטרופוס לבנו של המשיב נמחקה בהסכמתו וטענותיו בעניין סרבנות המזונות אינן רלוונטיות ואינן נכונות, וכך גם טענותיו נגד התנהלותה ונגד קנוניה כביכול שרקמו היא והמשיב בנוגע לבנם המשותף. לדעתה, אין למערער כל מעמד להלין על ההחלטה המאשרת את פריסת חוב המזונות בין המשיבים. אשר לתסקיר פקידת הסעד טוענת המשיבה כי היתה למערער נגישות מלאה לתסקיר וכי אם רצה, יכול היה להזמינה לעדות, אך לא עשה כן. המערערת טוענת כי אופן ניהול ההליך אינו עילה לפסילת בית המשפט. המשיבה מציינת עוד כי בקשת הפסילה שהגיש המערער הוגשה במסגרת תביעת המשיבה לאכיפת התחייבות המערער לפרוע את מלוא המשכנתא הרובצת על הדירה. התחייבות זו קיבלה תוקף של פסק דין בהסכמת הצדדים, ולכן המשיב כלל אינו צד להליך. לטענת המשיבה, ערעור זה הוא חלק מניסיון המערער להתערב בתא המשפחתי שלה, ומהווה חלק מאופן ניהול הליכים על ידו. המשיבה מציינת כי בית המשפט נהג בסבלנות אין קץ כלפי המערער ואף נמנע מלהשית עליו הוצאות. לכן טוענת המשיבה כי פרט לתחושות המערער, אין כל חשש ממשי למשוא פנים מצד בית המשפט ויש לדחות את הערעור.

5.

המערער ביקש להוסיף ראיה חדשה בערעור הנוגעת לבעלות המשיב ברכב ואשר יש בה כדי לאשש, לדעתו, את טענותיו בנוגע לקנוניה שרקמו המשיבים נגדו. המשיבה טוענת מצדה כי הראיה אינה רלוונטית להליך דנן שכן אין מדובר בערעור על ההחלטה למחיקת התביעה למינוי אפוטרופוס שהגיש המערער. עוד טוענת היא כי ניתן היה לצרף ראיה זו לערעור בזמן הגשתו. המשיבה מציינת כי לא ניתן לתקוף את ההחלטה למחיקת התביעה במסגרת הליך הפסלות. המערער הגיש גם בקשה למחיקת נספחים מתגובתה של המשיבה: התסקיר והסיכומים שהגישה המשיבה בתביעת המערער.

6.

קראתי בעיון את טענות המערער וניכר כי נכתבו מתוך תחושה סובייקטיבית כנה מדאגה לילדיו, כאשר בבסיסן טענתו העיקרית בדבר קנוניה של המשיבים נגדו. עם זאת, אין בטענות שהעלה המערער הנוגעות, בעיקרן, לאופן ניהול ההליכים על ידי בית המשפט, כדי להקים עילת פסלות. כפי שכתב בית המשפט קמא, עצם העובדה שישב במשפטו של אדם בעבר, אין בה, לכשעצמה, כדי להביא לפסילתו (ע"א 10959/08 פלוני נ' פלונים (לא פורסם,

22.3.2009)). גם בעצם הדיון באותה הסוגיה או בנגזרותיה אין כדי לפסול את השופט מלישב בדין (יגאל מרזל דיני פסלות שופט 265, 273 (2006)), שכן, שפיטה חוזרת בשאלה דומה המתעוררת בשני הליכים שונים אינה מקימה, לכשעצמה, עילת פסילה.

7.

צודקת המשיבה בטענתה כי מרבית טענות המערער נוגעות להחלטות שבית המשפט נתן בהליכים קודמים ואין לשעות להן במסגרת ערעור פסלות. אכן, התביעה שהגיש המערער בנוגע למינוי אפוטרופוס לבנם של המשיבים, נמחקה בהסכמתו. החלטות בית המשפט בנוגע לאופן ניהול התביעה עד למחיקתה, לרבות בנוגע לעריכת התסקיר, הן טענות ערעוריות גרידא, שאין להם מקום במסגרת ערעור זה. גם במתן תוקף להסכמה לגבי תשלום המזונות בין המשיבים, אין כדי להקים עילת פסלות. כאמור, יש היגיון בכך ששופט הדן בעניינם של צדדים, וביתר שאת, בעניינה של משפחה, ידון בכל התביעות שהוגשו או יוגשו בעתיד. זאת, כדי לייעל את הדיון ולמנוע בזבוז זמן שיפוטי, כאשר השופט המטפל בתיק מכיר את המשפחה מההליכים הקודמים, את ההיסטוריה המשפחתית, נסיבות העניין והצדדים (ע"א 4664/10 פלונים נ' פלוני (לא פורסם, 19.7.2010). במקרה דנן, החלטת בית המשפט שלא לקיים קדם משפט בתביעה הנוכחית הינה בהתאם לשיקול דעתו, וניכר כי החליט כך נוכח הכירו את בעלי הדין שלפניו ואת עומק הקרע שביניהם. מכל מקום, חוסר שביעות הרצון של המערער מהחלטות בית המשפט ומניהול ההליכים על ידו עד הנה, אין בהם כדי להקים עילת פסלות. כאמור, על החלטות אלה לא השיג המערער בערכאת הערעור. הבקשה וערעור הפסלות - אינם הדרך לעקיפת דרך המלך.

8.

לאור כל האמור, לא עולה כל חשש על פיו ניתן לקבוע כי נבצר מבית המשפט לשפוט את דינו של המערער באובייקטיביות הדרושה בתביעה שלפניו ואף לא בתביעות אחרות, ככל שתוגשנה בעתיד בעניינו.

לסיום, משסברתי כי אין בראיה שביקש המערער לצרף כדי לשנות את המסקנה אליה הגעתי, יש לדחות את הבקשה לצרפה. למסקנה זו הגעתי גם ללא צורך בעיון בנספחים שהגישה המשיבה ושאליהם התייחס המערער. לפיכך, בקשתו בעניין זה מתייתרת.

הערעור נדחה.

המערער ישא בהוצאות המשיבה 1 בסך של 5,000 ₪.