ע"א 3909/07 אילן דסאו - עו"ד נ. משה גולדברג ואח'

ערעור על החלטתו של בית משפט השלום בכפר סבא (כב' השופט ד' גדול ) מיום 23.4.2007, שלא לפסול עצמו מלדון בבש"א 1614/07, במסגרת ת.א. 5226/03.

1.

במסגרת תביעה לפירוק שיתוף שהגישו המשיבים, אשר הינם חלק מבעלי הזכויות במקרקעין בקרית אונו (ת.א. 5226/03), מונו המערערים על ידי בית המשפט כמנהלים לצורך הפירוק. ביום 18.2.2007 הגישו משיבים 1-22 ו-25-26 בקשה להעביר את המערערים מתפקידם (בש"א 1614/07). במקביל להגשת תגובה לבקשה, הגישו המערערים בקשה לבית המשפט לפסול עצמו מלדון בבקשה להעברתם מתפקידם. בבקשה טענו המערערים, כי בפסק דין שניתן בהליך שהתקיים בין שתי חברות שהתמודדו על הזכות לבנות במקרקעין (ה.פ 267/06), ובהחלטות בעניין פסיקת שכר טרחת המערערים ובאת-כוחם שניתנו לאחר מכן, קבע המותב קביעות עובדתיות חמורות ובלתי מאוזנות לגבי המערערים, ובמיוחד לגבי מערער 1, הנוגעות ליכולתם המקצועית, להגינותם ולאופן מילוי תפקידם כמנהלים מיוחדים. מכיוון שכך, סברו המערערים, כי בית המשפט אינו מסוגל לדון בלב פתוח ובנפש חפצה בבקשה להעבירם מתפקידם, כי הוא "נעול" בדעתו ביחס למערערים וכי כל החלטה בבקשה להעברה מתפקיד תושפע באופן בלתי צודק מאמירותיו והחלטותיו הקודמות. המשיבים טענו כי יש לדחות את בקשת הפסלות. בית המשפט, בהחלטה מיום 23.4.2007, דחה את בקשת הפסלות, כשהוא מבהיר כי הוא מוכן לשמוע כל טענה בלב פתוח ונפש חפצה, וכי ככל שיש למערערים השגות כלפי מעשים או מחדלים של בית המשפט בניהול ההליך, מקומן בפני ערכאת הערעור, ולא בהליכי פסלות. על החלטה זו הוגש הערעור שבפניי, בו חוזרים המערערים על טענותיהם בבקשת הפסלות. משיבים 1-24 טוענים כי יש לדחות את הערעור.

2.

לאחר שעיינתי בחומר שבפניי, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערעור להידחות. מוכנה אני להניח לצורך העניין, ומבלי להכריע בסוגיה, כי למערערים מעמד בדין להגיש בקשת פסלות, ואולם הנחה זו אינה נקיה מספקות. לגופו של עניין, עיקר בקשת הפסלות בטענה כי הקביעות בפסק הדין בה.פ. 267/06 ובהחלטות שניתנו לאחר מכן בעניין שכר הטרחה מעידות על קיומה של דעה קדומה שגיבש בית המשפט בעניינם של המערערים, כך שיבצר ממנו לדון בבקשה להעברתם מתפקידם ללא משוא פנים. כבר נקבע, כי הבעת עמדה או דעה בהליך קודם אינה מקימה, כשלעצמה, חשש ממשי למשוא פנים (ע"א 8966/96 נבו נ' ישקול סחר בע"מ (לא פורסם, 30.1.1997); ע"א 8168/02 פלוני נ' פלוני (לא פורסם, 21.10.2002); יגאל מרזל דיני פסלות שופט 266-265 (2006)). השאלה שיש לשאול היא האם נתקיים חשש ממשי למשוא פנים, במובן זה שדעתו של היושב בדין "ננעלה", כך שניתן לראות בהליך כולו כ"משחק מכור". לכן, יש לבחון באיזו מידה מתעורר חשש ממשי למשוא פנים בשל העובדה שבית המשפט דן בהליך קודם בין הצדדים, ובאיזו מידה יכול בית המשפט להבחין בין הראיות והעובדות שבפניו לבין עניינים שאירעו בהליך קודם. ככל שניתן להבחין בין ההליכים השונים למרות הדמיון ביניהם, יהא בכך כדי לחזק את הנחת היסוד הקשורה במקצועיותו של השופט ובהגינותו, כי יוכל לשנות מהחלטותיו הקודמות תוך פתיחות לשכנוע וללא חשש ממשי למשוא פנים ( מרזל , בעמ' 266).

3.

במקרה הנוכחי, טבעי הדבר כי בית המשפט, אשר מינה את המערערים כמנהלים מיוחדים לצורך הליך הפירוק וליווה את הליך הפירוק עד עתה, יכריע בבקשה להעברת המנהלים מתפקידם לאור תפקודם בהליך עד אותו שלב (ע"א 6600/07 פלוני נ' פלונית (לא פורסם, 6.9.2007), להלן: ע"א 6600/07). הערותיו של בית המשפט במסגרת פסק הדין בה.פ 267/06 וההחלטות שניתנו לאחר מכן בעניין שכר הטרחה נאמרו בשולי הדברים, באופן אגבי, בטרם נשמעו ראיות וטענות הצדדים בבקשה להעברה מתפקיד, שהדיון בה עדיין לא החל. חזקה על בית המשפט, כי יכריע בבקשה לאחר בחינת מכלול הטענות והראיות שיובאו בפניו, ומבלי שלהחלטותיו הקודמות תהיה השפעה פסולה כלשהי על החלטתו (ע"א 6600/07). בנסיבות אלה, לא שוכנעתי כי קיים יסוד לחשש כי דעתו של בית המשפט "ננעלה" באופן שלבו לא יהיה פתוח לשמיעת טענות המערערים, ולא ניתן לומר כי הדיון בבקשה להעברת המערערים מתפקידם בפני בית המשפט הוא בבחינת "משחק מכור". אפשר שבראייתם של המערערים נוצר חשש כי התבטאויות בית המשפט ביחס אליהם במסגרת פסק הדין בה.פ. 267/06 וההחלטות שניתנו לאחר מכן בעניין שכר הטרחה מצביעות על קיום משוא פנים כלפיהם. עם זאת, חשש זה אינו יוצא מכלל חשש סובייקטיבי גרידא שאינו מקים עילת פסלות (ע"א 3484/01 באן נ' באן (לא פורסם, 28.6.2001); ע"א 7857/04 צ'רטוק נ' וינקלר (לא פורסם, 7.12.2004); מרזל , בעמ' 115).

אשר על כן, הערעור נדחה. המערערים ישאו בהוצאות שכר טרחת עורך-דין המשיבים 1, בסכום של 5,000 ₪.