ע"א 5094/07 פלוני נ. פלוני

לפניי בקשה להארכת מועד להגשת תגובה מטעם המשיבה לערעור הפסלות.

בבקשה נטען כי רק משנתקבלה אצל המשיבה הודעה על הפקדת ערבון היא פעלה להגשת תגובה, שצורפה לבקשה שלפניי. הוסבר כי המשיבה השהתה את הגשת התגובה על רקע נסיונה בהליך דומה בו נקט המערער לפני שנה, אשר נמחק לבסוף בשל אי תשלום ערבון. כך היה, לטענתה, גם בהליכים שונים אשר התנהלו בפני בית המשפט לענייני משפחה. המערער מתנגד להארכת המועד המבוקשת. עיקר טענתו היא כי המשיבה אחרה את המועד במתכוון וכשיטה, על מנת לעכב את ההכרעה בהליך.

לאחר שעיינתי בתיק הערעור, בבקשה ובתגובה לה, נחה דעתי כי יש להאריך את המועד כמבוקש. ערעור הפסלות הוגש לבית משפט זה ביום 10.6.2007. אולם הליכי הפקדת הערבון הסתיימו רק בחלוף כארבעה חודשים, ביום 7.10.2007. העיכוב נבע מבקשות חוזרות ונשנות של המערער לעיון חוזר בהחלטות בבקשותיו לפטור מערבון. הבקשה להארכת מועד הוגשה בסמוך לאחר שהופקד ערבון, ביום 22.10.07. על פי תקנה 471ג(ד) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: התקנות), רשאי בעל דין להשיב לערעור פסלות תוך עשרה ימים מהיום שבו הומצא לו כתב הערעור. לכאורה, מניין הימים מתחיל עם המצאת ערעור הפסלות ולא עם הפקדת הערבון. המשיבה אינה חולקת על כך. כיוון שהמועד להגשת תגובה קבוע בדין, נדרש "טעם מיוחד" לשם הארכת המועד (תקנה 528 לתקנות). עצם ההמתנה להפקדת ערבון אינה יכולה להוות "טעם מיוחד" להארכת מועד. יחד עם זאת, במקרה דנן, המתנתה של המשיבה לסיום הליכי הערבון, נוכח האפשרות כי ההליך יסתיים בשל אי הפקדת ערבון ללא דיון לגופו כפי שארע בפעמים קודמות, אינה בלתי סבירה. הגם שנראה כי מוטב היה לו הוגשה בקשה להארכת מועד בסמוך לאחר קבלת הודעת הערעור, ספק אם מחדל זה מצדיק, בנסיבות העניין, קיפוח זכות הטיעון של המשיבה. האינטרס הלגיטימי הנגדי של המערער הוא שערעור הפסלות לא יתמשך מעבר לסביר. אכן, ככלל, ערעור פסלות אמור להתברר במהירות האפשרית, אם על מנת להסיר כל צל ועננה הקשורים בטענת הפסלות, ואם על מנת למנוע שיבוש הדיון בערכאה הדיונית, שעל דרך הכלל מפסיקה את הדיון (ראו יגאל מרזל, דיני פסלות שופט 332 (התשס"ו-2006)). מטעם זה, יש לנקוט משנה זהירות ואף צמצום מסוים במסגרת היעתרות לבקשות להארכת מועד להגשת תשובה לערעור פסלות. זאת ועוד, בשל טיבו המיוחד של ערעור הפסלות, יכול הוא להתברר גם בלא תגובת המשיב ועמדתו, והגשת התגובה היא אפוא אופציונלית. גם לנתון זה יש ליתן משקל במסגרת אמת המידה להארכת המועד במקרים מסוג זה. בשים לב למכלול השיקולים, שוכנעתי כי במקרה שלפניי מתקיים "טעם מיוחד" להארכת המועד. כך הדבר, שכן במקרה זה דווקא ההליכים בהם נקט המערער בקשר לערבון הם שהביאו לעיכוב ממושך בבירור הערעור. על רקע זה, טענת המערער כי התנהלות המשיבה מביאה לעיכוב הדיון נראית תמוהה. מכל מקום, בנסיבות העניין לא נראה כי הארכת המועד להגשת תגובה היא שפוגעת באינטרס לבירור ההליך במהירות האפשרית, וכי יש הצדקה לקפח את זכות הטיעון של המשיבה.

הבקשה מתקבלת. התגובה לערעור הפסלות תקובל לרישום.