ע"א 10258/07 עו"ד אבי גולדבליט נ. מעלות הנביאים בע"מ

לפניי בקשה לבטל את חובת הפקדת הערבון בהליך שבכותרת, ולחילופין להפחתתו לסך שלא יעלה על 4,000 ₪.

1.ההליך נסוב על החלטתו של בית משפט השלום חיפה (כב' הרשמת ג' ספרא-ברנע) לדחות את בקשת המערער לפסול עצמו מלדון בהליכים המשפטיים המתנהלים בין הצדדים. הערעור שבכותרת הוגש ביום 2.12.2007. ביום 4.12.2007 נשלחה למערער הודעה על קביעת ערבון בסך 10.000 ₪, אותו חויב המערער להפקיד תוך 10 ימים. בבקשה לפניי, שהוגשה ביום 20.12.2007, נטען כי כבר ביום 2.12.2007 הומצא עותק מהודעת הערעור למשיבה. המשיבה לא הגישה תשובה לערעור וכבר החמיצה את השעה לעשות כן בחלוף מניין הימים הקבוע בתקנה 471ג(ד) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: התקנות). על פי הטענה, משלא הוגשה תשובה לערעור, אין מקום לחייב את המערער בהפקדת ערבון להבטחת הוצאותיה של המשיבה.

2.דין הבקשה להידחות. ראשית , על פי לשונה המפורשת של תקנה 427 לתקנות, חייב המערער לערוב את הוצאות המשיב. עצם החיוב להפקיד ערבון אינו מותנה בשאלה האם יוגשו כתבי בי דין מטעם המשיב והאם הוא יתחייב בהוצאות בגין ניהול ההליך. עצם הגשת הערעור היא המקימה את החיוב בהפקדת ערבון. שנית , יש להותיר את החיוב בערבון בעינו גם נוכח תכליתו של הערבון. הפקדת הערבון באה לשם הבטחת הוצאותיו של המשיב, אם יפסקו כאלה במהלך ההליך או בסופו. אמנם, בשל טיבו המיוחד של ערעור הפסלות, יכול הוא להתברר גם בלא תשובת המשיב ועמדתו, והגשת התשובה היא אופציונלית. אך הוצאות יכולות להיגרם למשיב גם אם לא השיב לערעור בתוך המועד הקבוע בתקנה 471ג(ד) לתקנות. כך, בית המשפט עשוי לבקש את התייחסותו לעניין הערעור. בית המשפט אמנם רשאי להחליט בערעור על יסוד טענות המערער בלבד, אולם אין הוא מחויב לעשות כן. בנוסף, גם לאחר חלוף המועד להגשת תשובת המשיב לערעור לא ניתן לשלול אפשרות כי תוגש בקשה להארכת מועד להגשת התשובה. ייתכנו אף נסיבות מיוחדות בהן עצם ההמתנה להפקדת ערבון עשויה להקים "טעם מיוחד" להארכת מועד כאמור (ראו, ע"א 5094/07 פלוני נ' פלונית (לא פורסם, 1.11.2007). שלישית , מבחינה מעשית, אם תתקבל עמדת המערער יהווה הדבר תמריץ לבעלי הדין למתוח עד כמה שאפשר את המועד להפקדת ערבון, כדי שהחיוב בערבון ייבחן פעם נוספת לאחר חלוף המועד החוקי להגשת תשובת המשיב. בכך עלול להיגרם עיכוב מיותר בבירור ערעור הפסלות, אשר אמור להתברר במהירות האפשרית, אם על מנת להסיר כל צל ועננה הקשורים בטענת הפסלות, ואם על מנת למנוע שיבוש הדיון בערכאה הדיונית, שעל דרך הכלל מפסיקה את הדיון (ראו יגאל מרזל, דיני פסלות שופט 332 (התשס"ו-2006)).

3.יש לזכור כי העירבון – מטבעו – מהווה הוא "כרית בטחון" לשם גביית הוצאותיו של המשיב. כדרכן של בטוחות, באות הן להבטיח סיכון שלא בהכרח יתממש בפועל. הן באות להבטיח את המשיב מפני חשיפה פוטנציאלית. בעת קביעת הערבון על ידי בית המשפט לא ניתן לדעת בוודאות האם אכן יוציא המשיב הוצאות ומה יהיה שיעורן (ראו, ברם 1454/06 רטושניק נ' רשם האגודות השיתופיות (לא פורסם, 3.5.2006). בערעורי פסלות, לא ניתן לדעת האם המשיב יבחר להגיש תשובתו לערעור. החובה להפקיד ערבון נקבעה על ידי מחוקק המשנה בשים לב לחוסר וודאות זה. אין בעובדה כי פחת במידה מסוימת הסיכון כי יגרמו למשיבה הוצאות בהליך בכותרת כדי לפטור את המערער מהחובה האמורה.

4.אשר לבקשה החלופית של המערער להפחתת סכום הערבון, הרי שגובה הערבון שנקבע תואם את המקובל בהליכים מן הסוג הנדון. בהעדר טענה בדבר חוסר יכולת כלכלית של המערער, אין מקום להפחתת הסכום.

אי לכך, הבקשה נדחית. הערבון שנקבע יופקד תוך 10 ימים, לא – יידחה ההליך ללא התראה נוספת.