בש"א 661/08 עו"ד אבי גולדבליט נ. מעלות הנביאים בע"מ

1.

המבקש הגיש לבית משפט זה ערעור פסלות (ע"א 10258/07). הערעור הופנה נגד החלטתה של כבוד הרשמת ג' ספרא-ברנע מבית משפט השלום בחיפה שלא לפסול עצמה מלדון בהליך המתנהל בין המבקש למשיבים. המבקש נדרש להפקיד עירבון בסכום של 10,000 ש"ח לעניין ערעור הפסלות. הוא הגיש בקשה בה עתר לפטור מהפקדת עירבון ולחלופין להפחתת סכומו. כבוד הרשמת של בית משפט זה (ג' לוין) דחתה את הבקשה ביום 27.12.07. המבקש הגיש ביום 21.1.08 ערעור על החלטתה של הרשמת. בפסק דין מיום 23.1.08 דחיתי את הערעור. המבקש הגיש בקשה לביטולו של פסק הדין ולסעדים נוספים הנובעים מן הביטול. החלטה זו מתייחסת לבקשת הביטול.

2.

כפי שניתן לראות מלוח הזמנים בנוגע לערעור על החלטתה של כבוד הרשמת, פסק הדין שדחה את הערעור ניתן יומיים לאחר הגשתו. ברור, כי הערעור נדחה על סמך האמור בכתב הערעור, בלא שהוגש חומר נוסף על ידי המערער, בלא דיון ובלא שהמשיבים נטלו חלק בהליך. המבקש טוען, כי יש לבטל את פסק הדין מאחר שאין לבית המשפט סמכות לדחות ערעור על החלטת רשם על אתר. המבקש מבסס טענתו על תקנה 400 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן - התקנות), אשר מורה כי לעניין ערעור על החלטת רשם יחולו הוראות פרק ל' של התקנות, למעט סימן ד', בשינויים המחויבים.

3.

פרק ל' לתקנות, שכותרתו "סדר הדין בערעור", כולל את תקנות 471-397. סימן ד' לאותו פרק מוכתר "ערובה להוצאות" (ובו תקנות 433-427). בפרק ל' כלולות אף הוראות בכל הנוגע לדיון בערעור (סימן ז', תקנות 448-445). מדובר שם על אפשרות אחת לפיה הדיון בערעור ייערך על יסוד עיקרי טיעון שיגישו בעלי הדין, כאשר לבעלי הדין תינתן אף האפשרות להשמיע טענות בעל פה (תקנות 447-446). אפשרות אחרת הנזכרת שם היא הגשת סיכומים בכתב. במקרה כזה, ייתכן שההכרעה תיפול לאחר דיון בו תועלינה טענות בעל פה (בנוסף לטענות בכתב). כמו כן, קיימת האפשרות שפסק הדין יינתן על יסוד הסיכומים בכתב בלא דיון בעל פה (תקנה 448). טענתו של המבקש נסמכת על השילוב בין ההוראות האמורות לבין תקנה 400.

4.

בבית המשפט העליון נוהגת זה שנים הפרקטיקה הבאה בכל הנוגע לערעורים על החלטותיהם של רשמי בית המשפט: חלק מן הערעורים נדחים לאחר עיון בכתב הערעור, בלא שנערך דיון ובלא שהמשיב נדרש להתייחס לערעור. מדובר, מטבע הדברים, באותם מקרים בהם מוצא השופט הדן בערעורים כי אין בהם כל ממש. במקרים אחרים מתבקש המשיב להשיב בכתב ואז ניתנת, בדרך כלל, למערער האפשרות להגיב בכתב לטיעוני המשיב. פסק הדין ניתן לאחר מכן על יסוד הכתובים ובלא דיון בעל פה. בשנת 1998 הוציא נשיא בית המשפט העליון, השופט א' ברק, הודעת נוהל (7/98) בעניין ערעור על החלטות רשם (ראו, פ"ד נז(1) 954, 958 (2002)). בהודעה נאמר כדלקמן:

"הוגש ערעור על החלטה של רשם (שאינה פסק דין), יראו בה כסיכום טענות בכתב מטעם המערער, אלא אם צוין אחרת בכתב הערעור".

הודעת הנוהל האמורה באה, בין היתר, לבסס את הפרקטיקה הנוהגת. כאשר בעל דין יודע כי כתב הערעור אמור להוות אף כתב סיכומים, ממילא ינוסח הוא בצורה שונה מהדרך בה מנסחים כתב ערעור (לגבי ניסוח כתב ערעור ראו תקנה 414 לתקנות). אכן, בפרק ל' של התקנות לא נאמר במפורש כי ניתן לדחות ערעור על יסוד הסיכומים של המערער בלבד. נוסיף, כי לעניין בקשת רשות ערעור נאמר בתקנה 406(א), כי בית המשפט רשאי לדחות בקשה כזו "מיד", אם מצא שאין היא מצריכה תשובה (וכן ראו תקנה 465(ב) לתקנות). אף על פי כן, יש לקבוע כי לערכאת הערעור נתונה הסמכות לדחות ערעור על סמך כתב הערעור בלבד, אשר הינו שווה ערך לסיכומים. קביעה כאמור מתבקשת לאור המגמה המודרנית בתחום סדרי הדין האזרחיים להעצים את כוחו של בית המשפט ביחס לכוחם של בעלי הדין ולהדגיש את החשיבות של יוזמת בית המשפט בניהול ההליכים. ניתן לבסס זאת על סמכותה הטבועה של ערכאת הערעור. יש לזכור, כי המערער הוא זה שמבקש לשכנע את בית המשפט, כי נפלה שגגה בהחלטה עליה הוא משיג. אם ערכאת הערעור אינה משתכנעת מן החומר שהגיש המערער, כי נפלה שגגה בהחלטה, מדוע להטריח את המשיב?

5.

ייתכן שלטענתו של המבקש יש בסיס מסוים ככל שמדובר בכתב הערעור כשלעצמו. תקנה 414 לתקנות מורה, כי על כתב הערעור לפרט "בצורה תמציתית את נימוקי ההתנגדות". ברי, כי אופיים של הסיכומים שונה הוא, שהרי בגידרם יש לפרט את הטענות נגד ההחלטה עליה משיג המערער. אולם, משנקבע כי כתב הערעור נגד החלטת רשם מהווה סיכום טענות בכתב, הרי יש לעורכו בצורה שונה מזו של כתב ערעור רגיל. המבקש אמור היה לדעת זאת. מכל מקום, בכתב הערעור אף לא נאמר כי המבקש מעוניין שבערעורו תינקט דרך שונה (כאמור בסיפא של הודעת הנשיא שצוטטה בפיסקה 4 לעיל). יצוין, כי בעבר הועלו בבית משפט זה טענות דומות לטענה שמעלה המבקש, אך הן נדחו (ראו, בש"א 11157/02 עו"ד מורגנשטיין נ' מלמד (לא פורסם, 4.3.03); בש"א 7249/02 זרקה נ' מדינת

ישראל (לא פורסם, 23.3.03)). נוסיף, כי אף במקרה של ערעור פסלות אזרחי או מינהלי, אין מניעה לדחותו על יסוד כתב הערעור. כך משתמע מן ההסדר שבתקנות (לעניין סדר הדין בערעור פסלות, ראו תקנה 471ג, אשר קובעת הסדר ספציפי בעניין, ובמיוחד תקנת משנה (ה)). הגענו, אם כן, למסקנה כי ניתן לדחות ערעור על החלטתו של רשם בית משפט זה בלא דיון ובלא התייחסות של המשיב, אלא על בסיס כתב הערעור בלבד. משכך, אין לנו צורך להתייחס לשאלה הרחבה יותר, כלום רשאי כל בית משפט לדחות כל הליך שלפניו בצורה דומה, כאשר אין הסדר מפורש אחר בדין.

6.

אי לכך, הנני דוחה את הבקשה בלא שהמשיבים נדרשו להשיב. היה והמבקש לא יפקיד את העירבון תוך 14 ימים מעת המצאת החלטה זו, יידחה ערעור הפסלות בלא התראה נוספת.