בש"א 7523/08 אולמי בית דוד [1999] בע''מ באמצעות נציגה ישראל סג נ. נ.ח. ש

1.

לפניי בקשה להארכת מועד להגשת ערעור על החלטת בית משפט השלום בירושלים שלא לפסול עצמו מלישב בדין בהליך המתנהל בין הצדדים שבכותרת. החלטת בית משפט השלום ניתנה ביום 4.8.2008. בבקשה לפניי, שהוגשה ביום 2.9.2008, נטען כי בבית המשפט המחוזי בירושלים תלויה ועומדת בקשה לרשות ערעור, שעניינה החלטה קודמת שניתנה בתיק זה בבית משפט השלום על ידי אותו מוטב, בה הוחלט על העברת הבוררים מתפקידם והחזרת הדיון לאותו מותב. המבקשת טוענת כי היה ותתקבל הבקשה לרשות ערעור, יתייתר הצורך בהגשת ערעור פסלות וממילא יחזור הדיון לבוררות. הארכה המתבקשת היא איפוא עד לחלוף עשרה ימים לאחר שתתקבל החלטה בבקשה לרשות ערעור בבית המשפט המחוזי. המשיבה מתנגדת לבקשה. נטען כי המבקשת עושה שימוש לרעה בזכות הערעור, כשכל כוונתה היא למנוע דיון לגופם של דברים.

2.

נקודת המוצא לדיון היא כי יש לקיים את המועדים הקבועים בחוק ובתקנות. זאת לשם השגת יעילות, וודאות וסופיות ההליך על יסוד כללים החלים באופן שווה על כל בעלי הדין. ניתן לסטות מנקודת מוצא זו רק בהתקיים "טעמים מיוחדים" (תקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984). קיומו של הליך תלוי ועומד יכול לשמש, בנסיבות מסוימות, "טעם מיוחד" למתן ארכה להגשת הליך ערעורי. הראציונל המונח בבסיס הדבר הוא כי ישנם מקרים בהם הכרעה בהליך התלוי ועומד יכול ותייתר את עצם הגשת הערעור או תשפיע באופן ממשי על הדרך בה הוא יתברר. בנסיבות אלה, יש יסוד להניח כי הארכת המועד תטיב לא רק עם בעל הדין המבקש להאריך את המועד אלא גם עם בעל הדין שכנגד. הארכת מועד מעין זו יכולה להיות מוצדקת גם מטעמים של יעילות דיונית וחסכון בזמן שיפוטי. אולם אין מדובר בעילה מוחלטת, ויש לבחון כל מקרה לגופו (ראו, בש"א 9159/04 חקשורי נ' בובליל (לא פורסם, 20.10.2004)). ישנה חשיבות לסוג ההליך התלוי ועומד, לדרך בירורו ולטיב הקשר בינו לבין הערעור. יש חשיבות גם לסיכויי ההליך התלוי ועומד וכן למסגרת הזמן בה צפויה הכרעה בהליך.

3.

במקרה שלפניי, לא שוכנעתי כי הבקשה לרשות ערעור המתבררת בבית המשפט המחוזי מקימה "טעם מיוחד" להארכת מועד. ראשית, המדובר בערעור פסלות לגביו המועד הקבוע בדין הוא עשרה ימים. על ערעור פסלות להתברר, ככלל, במהירות האפשרית, הן כדי להסיר כל צל ועננה הקשורים בטענת הפסלות, והן כדי למנוע שיבוש אפשרי של הדיון בערכאה הדיונית (ראו, יגאל מרזל , דיני פסלות שופט 332 (התשס"ו-2006)). מטעם זה, יש לנקוט משנה זהירות ואף צמצום מסוים בהיעתרות לבקשות להארכת מועד המוגשות במסגרת ערעור פסלות (השוו, ע"א 5094/07 פלוני נ' פלונית (לא פורסם, 1.11.2007). שנית, המבקשת לא הבהירה די הצורך כיצד הכרעה בבקשה לרשות ערעור תייתר לחלוטין את ערעור הפסלות, שכן גם בהנחה שהדיון יחזור לבוררות, אין וודאות כי בשום שלב עתידי בית משפט השלום לא יידרש לעניין. לבסוף, מתגובת המשיבה עולה כי הדיון בבקשה לרשות ערעור מצוי בשלב בירור הבקשה לפטור מערבון. על רקע זה ובשים לב לאופן התנהלות הדיון עד כה, לא נראה כי ההליך בבית המשפט המחוזי צפוי להסתיים בתוך זמן קצר. המתנה לסיום ההליך תביא להתארכות רבה של ההליך בפני בית משפט זה, בעוד שטענת הפסלות נותרת בלתי מוכרעת.

במצב דברים זה, אין בידי להיעתר לבקשה. יחד עם זאת, בשים לב לכך שהבקשה שלפניי הוגשה בתוך המועד הקבוע בדין להגשת ערעור והמועד הוארך ארעית בהחלטתי מיום 8.9.2008, אני מאפשרת למבקשת להגיש ערעור תוך 7 ימים מעת המצאת החלטה זו. המבקשת תשלם למשיבה שכר טרחת עורך דין בסך 1,000 ₪ בגין בקשה זו. סכום זה ישא הפרשי ריבית והצמדה מעת המצאת החלטה זו ועד ליום התשלום בפועל.