בש"א 400/10 יעקב עטיה נ. בנק לאומי למשכנתאות

1.

לפניי בקשה להארכת מועד להגשת ערעור פסלות המופנה נגד החלטת כב' הרשמת ענת דבי שלא לפסול עצמה מלדון בעניינו של המבקש. בהחלטה, שניתנה ביום 27.12.2009, ציינה כב' הרשמת כי מדובר בבקשה הזהה לבקשה אשר הוגשה על ידי המבקש ביום 15.12.2009 ואשר נדחתה. כב' הרשמת אף התרתה במבקש כי באם ימשיך להגיש בקשות זהות חזור והגש, יושתו עליו הוצאות לטובת אוצר המדינה. באשר לבקשה הקודמת של המבקש, כאמור זו נדחתה ביום 15.12.2009 על יסוד הקביעה כי היא אינה מראה עילה לפסילה.

2.

הבקשה שלפניי הוגשה ביום 14.1.2010. המבקש טוען בה כי פנה לבית המשפט עוד ביום 11.1.2010 וביקש לערער על ההחלטה מיום 27.12.2009, שהומצאה לו ביום 23.1.2010, אך הוא נדרש על ידי מזכירות בית המשפט להביא את ההחלטה מיום 15.12.2009 ולבקש הארכת מועד להגשת ערעור הפסלות. לעניין הפסלות טוען המבקש כי התנהלות כב' הרשמת היא בלתי חוקית ובלתי חוקתית, ודומה כי הוא מייחס לה השתייכות ל"מאפיה" שהשתלטה על לשכת ההוצאה לפועל בתל-אביב.

3.

דין הבקשה לארכת מועד להידחות. את המועד להגשת ערעור הפסלות יש למנות ממועד ההחלטה המקורית בבקשת הפסלות. אם סבור היה המבקש כי נפלה טעות בהחלטת כב' הרשמת שלא לפסול עצמה, היה עליו להגיש ערעור תוך עשרה ימים. תחת זאת הוא בחר להגיש בקשת פסלות זהה לכב' הרשמת. התנהלות זו אינה יכולה להקנות לו יתרון דיוני בדמות שינוי המועד להגשת ערעור. כידוע, בעל דין הפועל על דרך הויכוח ושב וחוזר על בקשותיו בפני בית המשפט, אינו יכול לצפות אגב כך ליתרונות דיוניים.

4.

נמצא, כי פניית המבקש לבית משפט זה, אפילו נעשתה ביום 11.1.2010, הייתה בחלוף המועד להגשת ערעור. ניתן להאריך את המועד רק "מטעמים מיוחדים שיירשמו" (תקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984). יוער כי לגבי ערעורי פסלות, אפילו איחור של ימים ספורים נחשב איחור משמעותי. על ערעור פסלות להתברר, ככלל, במהירות האפשרית, הן כדי להסיר כל צל ועננה הקשורים בטענת הפסלות, והן כדי למנוע שיבוש אפשרי של הדיון בערכאה הדיונית (ראו, יגאל מרזל , דיני פסלות שופט 332 (התשס"ו-2006)). מטעם זה, ננקט משנה זהירות ואף צמצום מסוים בהיעתרות לבקשות להארכת מועד המוגשות במסגרת ערעור פסלות (השוו, ע"א 5094/07 פלוני נ' פלונית (לא פורסם, 1.11.2007)).

בנסיבות המקרה שלפניי, ובשים לב לגישה הקפדנית האמורה, באתי לכלל מסקנה כי יש לדחות את הבקשה להארכת מועד. הבקשה מתבססת על הגשת בקשת פסלות נוספת. כאמור, התנהלות זו אינה מקנה יתרונות דיוניים, במיוחד כאשר מדובר במהלך סרק של הגשת בקשה זהה לבקשה אותה דחה בית המשפט. יתרה מכך, וזה העיקר בעיניי, מעיון בהחלטותיה של כב' הרשמת דבי ענת נראה כי סיכויי הערעור קלושים. במצב דברים זה, ומשלא ניתן טעם מספק לאיחור, לא מצאתי מקום להיעתר לבקשה.

הבקשה נדחית.