בש"א 4913/08 גדעון רוה נ. בנק הפועלים בע''מ

לפניי בקשה להארכת מועד להגשת ערעור פסלות.

1.

ההליך נסוב על החלטתו של בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופטת ד' סלע) שלא לפסול עצמו מלדון בהליך של התנגדות להתראה לפשיטת רגל המתנהל בעניינו של המבקש. החלטת בית המשפט המחוזי ניתנה ביום 1.5.2008 במעמד הצדדים. נקבע בה כי החלטתו של בית המשפט שלא לפצל את הדיון ולא לתת החלטה בבקשה לדחייה על הסף של ההתראה אינה מהווה עילה לפסלות. הוא הדין לגבי ההחלטה שלא להיעתר לבקשת המבקש לדחות את מועד הדיון עד שיוסדר ייצוגו על ידי הלשכה לסיוע משפטי (אליה פנה רק חמישה ימים לפני מועד הדיון). יחד עם זאת, הורה בית המשפט על דחיית הדיון כדי לאפשר למתנגד להיות מיוצג, בציינו כי "יש להניח כי 30 יום יספיקו ללשכה לסיוע משפטי למנות ל[מבקש] עורך דין, וכן יספיקו להגשת ערעור על החלטתי אם [המבקש] יהיה מעוניין לעשות כן". הדיון נדחה איפוא ליום 14.7.2008.

2.

הבקשה לפניי הוגשה ביום 1.6.2008. נטען בה כי המבקש הבין מהחלטת בית המשפט המחוזי כי עומדים לרשותו 30 ימים להגיש ערעור פסלות. הוא המתין שהלשכה לסיוע משפטי תמנה עורך דין לייצגו אך משלא הגיע מנוי ובתום 30 הימים הגיש בעצמו את הערעור. המשיב מתנגד לבקשה, בציינו כי בהליכים המשפטיים אותם מנהל המבקש הוא מסתייע באשתו, שהיא עורכת דין במקצועה ועל כן הטעות של המבקש אינה מצדיקה הארכת מועד. כן טוען המשיב לסיכוייו הנמוכים של ערעור הפסלות.

3.

לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובה לה ובחומר המצוי בתיק, באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות. המועד להגשת ערעור פסלות קבוע בחיקוק לעשרה ימים. ניתן להאריך את המועד רק "מטעמים מיוחדים שיירשמו" (תקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984). טעמים מיוחדים כאמור נבחנים בכל מקרה לפי נסיבותיו, על פי מכלול של שיקולים. בין אלה ניתן למנות את הסיבה לעיכוב בהגשת ההליך, את משך האיחור, קיומו של "הליך תלוי ועומד", מהות ההליך, הסתמכות בעל הדין שכנגד וכן סיכוייו הלכאוריים של ההליך הערעורי לגביו מתבקשת הארכת מועד. לעניין הסיבה לעיכוב בהגשת ההליך, ההלכה הפסוקה הכירה בכך שבנסיבות מסוימות, טעות שבדין עשויה להקים טעם מיוחד, בייחוד מקום בו לא הייתה הסתמכות של הצד שכנגד. אך על מנת שטעות שבדין תבסס טעם כאמור, עליה להיות טעות בלתי נמנעת באורח סביר, כגון טעות הנובעת ממצב משפטי מעורפל או טעות בשל שינוי במצב המשפטי (ראו: בש"א 805/08 טחנת קמח מפרץ בע"מ נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 11.5.2008)).

4.

במקרה שלפניי, האיחור בהגשת ההליך הוא של כעשרים ימים. בשים לב לכך שמ דובר בערעור פסלות, זהו פרק זמן ניכר. שכן, על ערעור פסלות להתברר, ככלל, במהירות האפשרית, הן כדי להסיר כל צל ועננה הקשורים בטענת הפסלות, והן כדי למנוע שיבוש אפשרי של הדיון בערכאה הדיונית (ראו,

יגאל מרזל , דיני פסלות שופט 332 (התשס"ו-2006)). מטעם זה, יש לנקוט משנה זהירות ואף צמצום מסוים בהיעתרות לבקשות להארכת מועד המוגשות במסגרת ערעור פסלות (השוו, ע"א 5094/07 פלוני נ' פלונית (לא פורסם, 1.11.2007). "הטעם המיוחד" לו טוען העותר הוא טעות שבדין, שנבעה מנוסח החלטת בית המשפט המחוזי. לא שוכנעתי כי טעותו של המבקש הינה טעות בלתי נמנעת באורח סביר. סדרי הדין בערעורי פסלות הם בגדר דין מושרש, המוסדר בצורה ברורה בתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, מזה שנים ארוכות. אין גם באמור בהחלטת בית המשפט המחוזי, אשר כלל לא ברור אם הוא מתייחס לערעור פסלות או ערעור על החלטות דיוניות של בית המשפט, כדי לשנות ממסקנתי כי הטעות אינה טעות סבירה. הטעות אינה מקימה "טעם מיוחד" להארכת מועד, לא כל שכן כאשר עסקינן באיחור ממושך בהגשת ערעור פסלות. המבקש אינו מצביע על נסיבות מיוחדות נוספות אשר בכוחן המצטבר עשויות להגיע לכדי הטעם המיוחד הנדרש, ואשר יש בהן כדי להצדיק היעתרות לבקשתו. בהקשר זה יש לזכור, בין היתר, כי עד לא מכבר היה המבקש מיוצג על ידי אשתו, שהינה עורכת דין במקצועה. יתרה מכך, וזה העיקר בעיני, על פני הדברים סיכוייו של ערעור הפסלות להתקבל נראים נמוכים. המערער אינו מצביע בערעורו על קיומה של עילת פסלות. טענות המערער בעניין פסלות המותב נסובות בעיקרו של דבר על החלטות דיוניות של בית המשפט. ספק רב אם יש בהן ביסוס לטענה בדבר חשש ממשי אובייקטיבי למשוא פנים (ראו, סעיף 77א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד - 1984).

אשר על כן, לא שוכנעתי כי קיימת הצדקה להארכת המועד שתביא להתמשכות הליך הפסלות, באופן הפוגע באינטרס המשיב ובאינטרס הציבורי בכך שהליך הפסלות יסתיים במהירות האפשרית.

הבקשה נדחית. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.