ע"פ 5647/05 גוד-מאן מתכות בע"מ נ. מדינת ישראל

ערעור על החלטתו של בית משפט השלום בירושלים (השופט י' צור) מיום 8.5.05, שלא לפסול עצמו מלדון בת"פ 5198/03.

1.כנגד המערערים הוגש כתב אישום המייחס להם עבירות לפי חוק מס ערך מוסף, תשל"ו-1975, שעניינן בחשבוניות מס פיקטיביות. הם הגישו בקשה לפסילת בית המשפט. המערערים ריכזו טענותיהם בעניין הפסילה בשני מישורים עיקריים. האחד , טענות המתייחסות לניהול הדיון. נטען כי בית המשפט דחה בקשה לדחיית מועד דיון שהוגשה מטעם המשיבה, כאשר הוא סבר בטעות כי מדובר בבקשה מטעם המערערים. רק לאחר שנוכח כי הבקשה הוגשה למעשה על-ידי המשיבה, הסכים הוא לדחיית הדיון. לדעת המערערים, יש בהשתלשלות אירועים זו כדי להצביע על משוא פנים והעדפת עניינה של המשיבה על עניינם שלהם. כן טענו המערערים כי בית המשפט מגלה העדפה ברורה כלפי המשיבה הניכרת בדיון עצמו. כך, נמנע מלקרוא את המשיבה לסדר שעה שהתפרצה במהלך החקירה הנגדית שניהל בא-כוח המערערים. כמו כן, הם הצביעו על כך שבמהלך חקירת אחד מהעדים, התערב חוקר מע"מ בדבריו ודיבר עמו בערבית, חרף בקשות בא-כוח המערערים שלא יעשה כן. בנוסף, הם הלינו על כך שעד תביעה לא הוצא מהאולם כל אימת שנשמעה התנגדות מטעם התביעה. בנוסף, טענו המערערים, כי רישום הפרוטוקול היה חלקי, ולא שיקף את מלוא התנגדויותיהם במהלך הדיון. כן הם טוענים כי בשלב מסוים הקליד בית המשפט בעצמו את הדברים שנאמרו באולם באופן בלתי מדויק, ובקשה לתיקון פרוטוקול נענתה אך באופן חלקי. השני , עניינו בכך שבית המשפט עיין ברישום הפלילי של שני עדי תביעה, כדי ללמוד על מהימנותם, בניגוד לדיני הראיות, ובכך נחשף לראיות פסולות אשר ישפיעו על שיקול דעתו.

2.בית המשפט דחה (ביום 8.5.05) את בקשת הפסילה. בנימוקי הדחייה נכתב, כי כל טענות המערערים נוגעות להיבטים דיוניים אשר אינם מקימים עילה לפסילת בית המשפט. בית המשפט דחה את טענות המערערים בדבר העדפת המשיבה לעניין דחיית מועד הדיון, בציינו כי הדיון נדחה לפרק זמן קצר יחסית. בית המשפט ציין כי ההפרעה לניהול הדיון נבעה דווקא מהתנהגות בא-כוח המערערים, שלאחר מכן התפטר מייצוגם, ולא מצידה של באת-כוח המשיבה. לגבי התערבותו של חוקר המע"מ במהלך החקירה הנגדית, בית המשפט העיר לחוקר על התערבותו, אך זו הייתה לא משמעותית ועל כן היא גם לא נרשמה בפרוטוקול הדיון. אשר לאי-הוצאת עד מהאולם, בית המשפט ציין כי אין עליו חובה להוציא עד מאולם בית המשפט כאשר אין בהתנגדות כדי להשפיע על תשובת העד. לעניין הפרוטוקול, בית המשפט הבהיר שאין חובה לרשום כל שנאמר בחלל האולם, ומכל מקום, פרוטוקול הדיון משקף את שאירע במדויק. יתר על כן, בקשה לתיקון פרוטוקול מטעם המערערים נתקבלה ברובה. בית המשפט דחה את טענות המערערים בדבר העיון ברישום הפלילי של עדי התביעה, בקובעו כי אף אם מדובר בראיה בלתי קבילה אליה נחשף, אין בה כדי לפוסלו, שכן שופט מקצועי יכול להפריד בין ראיה קבילה לראיה שאינה קבילה. לבסוף, בית המשפט מתח ביקורת על התנהלותו של בא-כוחם הראשון של המערערים, עו"ד הלר, הנוגעות לנסיבות התפטרותו מייצוג המערערים. בית המשפט ציין כי לא היה מקום לאותה התפטרות, וסבר כי זו נבעה ממורת רוח שהביע עו"ד הלר מהחלטות בית המשפט שלא נשאו חן בעיניו. בית המשפט הוסיף כי לא היה מקום לפנייתו של עו"ד הלר לוועדת המשנה של לשכת עו"ד ולהגשת תלונה כנגדו. בית המשפט ציין כי מדובר ב"חציית קווים אדומים" שנועדה להרתיעו מלמלא את תפקידו השיפוטי. יחד עם זאת, אין בביקורת זו כדי לפסול את בית המשפט מלדון בעניינם של המערערים, משלא גיבש כל דעה לגביהם, ומשהביקורת הופנתה רק כלפי עו"ד הלר.

3.כנגד החלטה זו מופנה הערעור שבפני, בו חוזרים המערערים על טענותיהם, ומדגישים את תחושתם כי אינם יכולים לזכות למשפט צדק בבית המשפט. עוד הם מוסיפים כי בהחלטת הפסלות נכתבו דברי ביקורת חריפים על בא-כוחם הראשון של המערערים, עו"ד הלר, הנוגעים לנסיבות התפטרותו, וגם מדברים אלה ניתן ללמוד על משוא פנים של בית המשפט. בתגובה, מבקשת המשיבה לדחות הערעור. לטענתה, מדובר בהחלטות דיוניות גרידא שאינן מקימות עילת פסילה. בתשובה לטענות המערערים, מודה המשיבה כי ייתכן ונפלו טעויות בהחלטות בית המשפט בדבר דחיית מועד הדיון וניהול פרוטוקול, אולם מדובר בטעויות בתום לב שאינן מגלות כל משוא פנים כלפי המערערים.

4.לאחר ששמעתי את טענות הצדדים ועיינתי בחומר שלפני, באתי למסקנה כי דין הערעור להידחות. אכן, המערערים פורשים קשת רחבה של טענות בדבר ניהול הדיון והחלטות מוטעות, לשיטתם, מטעם בית המשפט. הלכה היא כי אופן ניהול הדיון מסור לידי בית המשפט. השגות על הדרך בה בוחר בית המשפט לנהל את הדיון מקומן בערעור על פסק הדין, ולא במסגרת ערעור פסלות (ע"פ 8309/02 רודקו נ' מדינת ישראל (לא פורסם)). החלטות בית המשפט באשר לדחיית מועד הדיון הינן החלטות בינים בהליך פלילי ואין להתערב בהן במסגרת הליך פסלות (ע"פ 1318/91 ענבטאוי נ' מדינת ישראל , פ"ד מה (3) 152; ע"א 4552/00 אטשטיין נ' גמזו (לא פורסם)). גם בטענה המתייחסת לענייני הפרוטוקול אין משום עילת פסלות (ראו והשוו ע"פ 862/81 בוטבקה נ' מדינת ישראל , פ"ד לו(1) 586; ע"פ 220/83 מרום נ' מדינת ישראל , פ"ד לז (2) 803; ע"פ 4568/03 נאפע נ' מדינת ישראל (לא פורסם)). באופן דומה, יש לדחות את טענת המערערים בדבר החלטת בית המשפט שלא להוציא עד תביעה מהאולם בזמן שבאת-כוח המשיבה השמיעה התנגדויות. אף אם החלטה זו מנוגדת לסדרי הדין ולדיני הראיות, ולכך אינני נצרך, הרי שאין היא מצביעה על חשש ממשי למשוא פנים של בית המשפט.

5.אשר לעיונו של בית המשפט ברישום הפלילי של שניים מעדי התביעה לצורך מהימנותם, באתי למסקנה שאותו עיון אינו מקים חשש ממשי למשוא פנים. אכן, הלכה היא כי חשיפה לראיות בלתי קבילות יכולה להביא לפסילת בית המשפט. בעניין זה יש לשאול מהי התוצאה אליה הביאה אותה חשיפה, והאם בכוחה של אותה תוצאה להקים חשש ממשי למשוא פנים המוביל לפסילת בית המשפט (ע"פ 4849/03 שלוש נ' מדינת ישראל (לא פורסם)). נקודת המוצא הינה, כי שופט מקצועי יוכל להפריד בין הראיה הקבילה לראיה שאינה קבילה, ואין בעצם קבלת מידע לא קביל כדי לפסול את השופט (ע"פ 6752/97 פרידן נ' מדינת ישראל , פ"ד נא(5) 329, 335; ע"פ 9892/03 קורקוס נ' מדינת ישראל (לא פורסם); ע"פ 1270/05 חן נ' מדינת ישראל (לא פורסם)). פסילת בית המשפט תיעשה רק במקרים חריגים, בהם "המסה" של הראיות הבלתי קבילות אליהן נחשף השופט היא כה רבה, עד שיש בה כדי להכריע גם את מקצועיותו או לעורר ספק ביכולתו להתגבר עליה (ע"פ 10328/03 כהן נ' מדינת ישראל (לא פורסם); ע"פ 4778/04 אוסיפוב נ' מדינת ישראל ). במקרים אלה, הנטל על המערער להראות כי הראיה או הראיות אליהן נחשף השופט הן בעלות "מסה קריטית", עד כי קיים חשש כי מקצועיותו של השופט לא תוכל להן או כי לא ראוי להעמיד את השופט בפני המבחן (ע"פ 3182/03 דרעי נ' מדינת ישראל (לא פורסם); ע"פ 6751/98 חן נ' מדינת ישראל (לא פורסם); ע"פ 9571/02 פלוני נ' מדינת ישראל (לא פורסם)). במקרה דנן, באתי למסקנה כי אין מדובר ב"מסה קריטית" שיש בכוחה לפסול את בית המשפט. אף אם מדובר בראיות בלתי קבילות כפי שטוענים המערערים, ואיני קובע כך כלל ועיקר, הרי שמדובר ברישום פלילי הנוגע לשני עדי תביעה, ולא למערערים עצמם. והעיקר, המערערים לא הרימו את הנטל המוטל עליהם להראות מהי החשיבות בכך שבית המשפט נחשף לרישום זה, ומדוע יש בחשיפה זו דווקא כדי להביא לפסילתו (וראו גם ע"פ 1359/05 פלוני נ' מדינת ישראל (לא פורסם)).

6.לבסוף, בכל האמור להערות בית המשפט בדבר התנהגותו של עו"ד הלר. אכן, בית המשפט מתח ביקורת, ואף ביקורת חריפה אודות התנהלותו של עו"ד הלר. ברם, בסופו של דבר, השאלה העומדת לדיון היא, האם יש בהתבטאויותיו של בית המשפט משום גיבוש עמדה סופית היוצרת חשש ממשי למשוא פנים באופן המייתר המשך המשפט בפניו (ראו ע"פ 3144/01 שיבלי נ' הוועדה לתכנון ובניה גליל (לא פורסם); ע"פ 4223/02 עליאן נ' מדינת ישראל , פ"ד נו(4) 655, 659; ע"פ 9285/04 הפנתר לעבודות בניין ופיתוח בע"מ נ' מדינת ישראל (לא פורסם)).

בענייננו, אף שדבריו של בית המשפט הנם בעלי נופך ביקורתי, אין מדובר בהתבטאות המלמדת על קיומו של משוא פנים כלפי המערערים. אמירות אלה הופנו כלפי בא-כוחם באותו זמן, ואינן נוגעות למערערים כלל (ראו: ע"א 10738/04 אופקום 2000 אינק. נ' קומברס מערכות בע"מ (לא פורסם)). בית המשפט לא הביע דעתו אודות סיכויי המערערים. הוא לא קבע ממצאים לחובתם. אין בדברים משום התרשמות המשליכה על ההליך העיקרי המתנהל בפניו, ואין בדברים משום גיבוש דעה סופית החורצת את דינם של המערערים. השאלה שבה בית המשפט נדרש להכריע היא אשמתם או חפותם של המערערים. בשאלה זו לא הביע כל דעה, ואף אם נאמרה אמירה חריפה או ביקורתית כלפי בא-כוחם, אין היא מלמדת בהכרח על גיבוש דעתו לגוף המחלוקת (ע"פ 1971/03 בלול נ' מדינת ישראל (לא פורסם)). משכך, לא ניתן לומר כי קם לו חשש ממשי למשוא פנים המצדיק את פסילת בית המשפט (ע"פ 3007/05 כהן נ' מדינת ישראל (לא פורסם); ע"פ 293/05 קקון ואח' נ' מדינת ישראל (לא פורסם)).

אשר על כן, הערעור נדחה.