ע"פ 3182/03 דוד דרעי נ. מדינת ישראל

לפני ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה ( הנשיא מ' לינדנשטראוס, והשופטים מ' נאמן וי' כהן) מיום 26.3.2003 שלא לפסול עצמו מלדון בת.פ. 310/02.

1.נגד המערער הוגש כתב אישום בבית המשפט המחוזי בחיפה (הנשיא מ' לינדנשטראוס, והשופטים מ' נאמן וי' כהן), אשר מייחס לו עבירה של רצח בכוונה תחילה בהתאם לסעיפים 300(א)(2) ו–301 לחוק העונשין, התשל"ז–1977. על פי האמור בכתב האישום המערער רצח את אשתו על רקע סכסוך ביניהם. עם פתיחת פרשת התביעה, ותחילת שמיעת הראיות, הודיעה באת כוח המאשימה (להלן המשיבה), כי בתיק הופעל מדובב, וכי נגבתה הודאה מן המערער, אשר הוקלטה. כמו כן, נגבתה, במהלך חקירה משטרתית, הודאה ראשונה באשמה. כנגד הודאה זו נוהל הליך של "משפט זוטא". משפט הזוטא נוהל, בהסכמת המערער, במסגרת שמיעת הראיות, וכן הוסכם כי בית המשפט ייתן החלטתו בנושא במסגרת הכרעת הדין. פרשת התביעה נוהלה מתוך הנחה כי המדובב יתייצב למתן עדות. אולם, למעשה, המדובב לא התייצב למתן עדות, ואף התברר כי לא נוהל כל רישום לגבי ההודאה שנגבתה באמצעותו.

2.המערער הגיש בקשה לבית המשפט המחוזי, בה בקש כי בית המשפט יפסול עצמו מלדון בתיק, בעקבות החשיפה לעדות המדובב, שהיא, לטענתו, ראיה שאינה קבילה, החיונית לשם הרשעתו. כך, המערער מציין שאין לקבל הודאה כראייה ללא גיבוי של עדות המדובב או זכרון דברים שנרשם בעקבות גביית ההודאה. בהמשך לכך, נטען כי ההודאה שנגבתה בידי המדובב שזורה במהלך פרשת התביעה, והמשפט כולו, ולא ניתן להפרידה מן התיק. על כן, בית המשפט המחוזי נחשף ל"מסה כבדה" של חומר בלתי קביל, אשר יש בה כדי להכריע את מקצועיותו של השופט, וליצור חשש ממשי למשוא פנים. המשיבה טענה כי הראיה הינה קבילה. בנוסף, נטען כי ההודאה שנגבתה על ידי המדובב אינה מוסיפה דבר על הודאתו הקודמת של המערער במשטרה, ולכן אין בה כדי להשפיע על בית המשפט לעניין התוצאה, וליצור חשש למשוא פנים.

3.בית המשפט המחוזי דחה (ביום 26.3.2003) את בקשת הפסלות שהוגשה לו. בית המשפט קבע כי מדובר בהרכב מקצועי אשר יודע להפריד בין ראיות קבילות לראיות שאינן קבילות, וכי מסת הראיות אליה נחשף המותב אינה יוצרת חשש ממשי למשוא פנים. עם זאת, יש לציין כי לא יצאה מפי בית המשפט החלטה באשר לקבילותה של ההודאה שנגבתה על ידי המדובב.

4.בערעור שלפני חוזר המערער וטוען כי בית המשפט נחשף לראייה שאינה קבילה – היא הודאתו בפני המדובב. לראייה זו משקל רב, ומשקלה זה עולה כדי "מסה כבדה" של ראיות, אשר יש בה כדי להכריע אף שופט מקצועי וליצור חשש ממשי למשוא פנים. עוד טוען המערער כי אין ממש בטענת המשיבה, לפיה ניתן לבסס הרשעה אף ללא הודאת המדובב. זאת משום שההודאה שנגבתה במשטרה אינה "חופשית ומרצון" כנדרש בסעיף 12 לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א-1971. בהמשך לכך, נוצר קושי מיוחד, כיוון שעצם קיומה של הודאת המערער בפני המדובב עשוי לשמש אינדיקציה להיות ההודאה שנגבתה במשטרה אכן חופשית ומרצון. אם כן, טוען המערער כי בית המשפט לא יוכל להכריע באשר לקבילות הודעות המערער והודאותיו, באופן אובייקטיבי וללא משוא פנים. עוד מציין המערער כי לא ניתן להפריד בין חומר ראייתי הנוגע למדובב לשאר החומר שהוגש. כך, נטען כי במהלך פרשת התביעה נוהל התיק מתוך ידיעה כי קיימת הודאה קבילה בפני המדובב. לעומתו, המשיבה חוזרת וטוענת כי הראייה קבילה. כן טוענת המשיבה כי ניתן להרשיע את המערער בעבירות הנקובות בכתב האישום מבלי להזקק לראיה זו. לבסוף, טוענת המשיבה כי אין בנסיבות הנדונות כדי להצדיק פסילת המותב הדן בתיק.

5.לאחר ששמעתי את טענות הצדדים ועיינתי בחומר המונח לפני, נחה דעתי כי דין הערעור להדחות. שאלת קבילות הראיה, כאמור, שנויה במחלוקת בין הצדדים. שאלה זו טרם הוכרעה בבית המשפט המחוזי. מסיבה זו בלבד דין הערעור להדחות. ערעור פסלות אינו המסגרת הראויה להחלטה בסוגית הקבילות. ערעור פסלות אינו מהווה תחליף להליך קבלת הכרעות דיוניות בערכאה היושבת בדין (ע"א 1866/00 לוי נ' נופי עתיד בע"מ (לא פורסם); ע"פ 50/84/02 רבינוביץ נ' מדינת ישראל (לא פורסם)). כך גם לגבי סוגיית הקבילות (ע"פ 1534/00 בדיר נ' מדינת ישראל (לא פורסם); ע"פ 1324/00 דאלי נ' אמינוף (לא פורסם) – להלן פרשת דאלי ). אם כן, אין בידי להכריע בשאלת הקבילות במסגרת זו, של ערעור על החלטת פסלות שופט. שאלת קבילות הראיה, ראוי לבררה במסגרת ניהול ההליך בבית המשפט המחוזי ( פרשת דאלי ). מטעם זה יש לדחות את הערעור.

6.למעלה מן הצורך, אעיר כי אף אם מדובר בראייה שאינה קבילה, אין בכך כדי להצדיק פסילתו של בית המשפט. כבר נפסק כי "נקודת המוצא והנחת היסוד הן, כי שופט מקצועי יוכל להפריד בין הראיה הקבילה לראיה שאינה קבילה ואין בעצם קבלת מידע לא קביל כדי לפסול השופט." (ע"פ 6752/97 פרידן נ' מדינת ישראל , פ"ד נא (5) 329 – להלן פרשת פרידן ). בכדי לבסס עילת פסלות יש להראות כי המסה של הראיה הלא קבילה אשר נחשפה בפני השופט תהא בעלת עוצמה רבה, "עד כי קיים חשש כי מקצועיותו של השופט לא תוכל לה" או כי לא ראוי "להעמיד את השופט בפני המבחן" ( פרשת פרידן , בעמ' 335). בנסיבות העניין, לא הוכח כי מדובר בראייה בעלת משקל כה רב אשר יש בה כדי להכשיל שופט מקצועי. העובדה שפרשת התביעה התמקדה, במידה רבה, בנסיבות גביית העדות על ידי המדובב נוגעת בעיקרה לניהול ההליך ואין בה כשלעצמה כדי ליצור חשש ממשי למשוא פנים. באשר לטענה כי הודאת המערער בפני המדובב, עלולה להשפיע על מסקנות בית המשפט באשר להודאות הנוספות בתיק, הרי שמדובר בשתי שאלות שונות הנבחנות בנפרד. אם כך, בית משפט מקצועי יוכל להתעלם מן הראיה, אם יוחלט שאינה קבילה, ועל כן, לא הוכח חשש ממשי למשוא פנים.

הערעור נדחה.