ע"א 4752/07 נציגות הבית המשותף של מגדל א' בניין לב הגליל נ. עו"ד שמואל ל

ערעור על החלטתו של בית משפט השלום בתל אביב-יפו (השופט ר' כהן ) מיום 19.4.2007, לפסול עצמו מלדון בת.א. 52562/06.

1.

בין הצדדים מתנהלת תביעה כספית בסדר דין מהיר שהגיש המשיב כנגד המערערת, אשר עניינה תשלום שכר טרחת עורך דין. ביום 19.4.2007 התקיים דיון הוכחות בתיק. לאחר שבית המשפט קבע כי חקירתו הנגדית של אחד מעדי המערערת על ידי המשיב תסתיים תוך עשר דקות, ביקש ממנו המשיב לפסול את עצמו. המשיב טען כי הגבלת החקירה מונעת ממנו את חשיפת האמת. לט ענת ו, משהגביל אותו בית המשפט בחקירה עניינית שערך, התעורר חשש כי לא יעשה עימו צדק ולכן הוא סבר כי בית המשפט אינו יכול להמשיך בתפקידו. המערערת התנגדה לבקשה. בית המשפט, בהחלטה מיום 19.4.2007, קיבל את הבקשה, ופסל עצמו מלדון בערעור. בהחלטתו קבע בית המשפט כי אין ממש בטענות המשיב, וכי משמדובר בתביעה המתנהלת בסדר דין מהיר מוסמך בית המשפט, על פי התקנות, להגביל חקירות עדים. עם זאת, מכיוון שהמשיב חש כי לא יהיה לו יומו בבית המשפט, החליט בית המשפט לפסול את עצמו.

2.

על החלטה זו הוגש הערעור שבפניי. בערעור טו ענת

המערערת, כי משקבע בית המשפט כי אין ממש בט ענת

הפסלות שהעלה המשיב, היה עליו לדחות את הבקשה, ולא להיעתר לה רק נוכח תחושתו הסובייקטיבית של המשיב. צוין, כי ההלכה היא כי טענות המכוונות כנגד החלטות דיוניות, לרבות השגות בעניין ניהול ההליך מהסוג שהעלה המשיב, מקומן במסגרת ערעור או בקשת רשות ערעור ולא במסגרת הליכי פסלות. עוד טו ענת

המערערת כי בית המשפט לא נתן משקל לעיתוי העלאת בקשת הפסלות, לאחר שבמועד הדיון התכוון בית המשפט לשמוע את כל העדים ולסיים את פרשת ההוכחות, וכאשר פסק הדין אמור היה להינתן תוך פרק זמן קצר של 14 יום לאחר הדיון. בנסיבות אלו, טו ענת המערערת, גורמת הפסילה העצמית לעינוי דין מיותר. המשיב סבור כי יש לדחות את הערעור. לט ענת ו, הסיבות בגינן החליט בית המשפט לפסול את עצמו מתבססות על מהלך הדיון כולו, גם זה שלא תועד בפרוטוקול. המשיב טוען בית המשפט החל לגלות כלפיו יחס שלילי לאחר שלא נעתר להצעת פשרה של בית המשפט בראשית הדיון. נטען כי לאורך כל הדיון התנהל דו שיח בין המשיב לבית המשפט אשר שיקף את עמדתו השלילית של בית המשפט כלפי המשיב, שרובו לא בא לידי ביטוי בפרוטוקול, ושיאו בהחלטה על הגבלת זמן החקירה. נטען כי הוראה זו היתה בבחינת "הקש ששבר את גב הגמל" לגבי תחושת המשיב בעניין הפגיעה בזכויותיו הדיוניות. המשיב מציין בתשובתו כי לאחר הדיון הגיש שתי בקשות לתיקון הפרוטוקול: באחת ביקש לתקן את הפרוטוקול כך שייכתב בו כי המערערת לא התנגדה לבקשת הפסילה במהלך הדיון. בבקשה השניה ביקש המשיב כי יכתב שהגבלת הזמן שבית המשפט קצב לחקירה שכנגד נגעה לחקירת כל העדים, ולא לחקירת עד אחד. צוין כי טרם ניתנו החלטות בבקשות בשל עיכוב ההליכים בעקבות הערעור.

3.

לאחר שעיינתי בחומר שבפניי, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערעור להתקבל. בית המשפט קמא עצמו סבר, כי אין עילה המצדיקה פסילתו. חרף זאת, פסל עצמו מלדון בתיק, בשל תחושותיו הסובייקטיביות של המשיב. טעמים אלה אינם מצדיקים פסילת שופט (ע"א 2912/99 אלפא בטון בע"מ נ' גולד (לא פורסם, 26.5.1999)). אכן, מדובר בפסילה עצמית, ובעניין זה יש ליתן משקל נכבד לתחושת השופט הסובר כי לא ראוי הוא שידון בתיק. עם זאת, להתחשבות זו בעמדת השופט יש גבולות. הן נקבעות על פי אמת המידה הידועה והמקובלת של חשש ממשי למשוא פנים. בסופו של דבר הזכות לשבת במשפט היא גם החובה לעשות כן. שופט אינו חופשי לפסול עצמו אך כדי להסיר חשש מלב המתדיינים. התחושה הסובייקטיבית צריכה להיות מלווה בנתונים אובייקטיבים, שיש בהם כדי להצביע על אפשרות ממשית למשוא פנים (ע"פ 2/95 מדינת ישראל נ' זינאתי , פ"ד מט(1)39 (1995); ע"א 6275/03 שגיא נ' סלע (לא פורסם, 28.7.2003)).

4.

במקרה שבפני לא מתקיים חשש ממשי למשוא פנים בניהול המשפט, המצדיק אובייקטיבית את פסילת השופט לפי המבחנים שנקבעו בפסיקה. הלכה היא כי אופן ניהול הדיון מסור לבית המשפט. השגות על הדרך בה בוחר בית המשפט לנהל את הדיון ועל החלטותיו הדיוניות מקומן בהליכי ערעור רגילים על פי סדרי הדין, ולא במסגרת הליכי פסלות (לעניין ניהול הדיון, ראו: ע"פ 8309/02 רודקו נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 21.10.2002); ע"פ 5647/05 גוד-מאן מתכות בע"מ נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 5.7.2005). לעניין החלטות דיוניות, ראו: ע"א 7186/98 מלול נ' ג'אן (לא פורסם, 3.12.1998); ע"א 10619/02 בן עמי נ' קידר (לא פורסם, 30.12.2002); יגאל מרזל דיני פסלות שופט 178-174 (2006)). לכן, רשאי היה בית המשפט במקרה הנוכחי להגביל את משך החקירה, אם מצא צורך בכך. זוהי אף סמכותו המפורשת על פי תקנה 214יד לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984. בכך לא הביע בית המשפט כל דעה לגבי התיק לגופו. באם סבור היה המשיב כי ההחלטה בעניין הגבלת החקירה היא מוטעית, היה עליו לבקש לערער עליה (ע"א 1239/99 לולו נ' ח'ורי

(לא פורסם, 19.4.1999), ואולם לא היה מקום לבקש מבית המשפט לפסול את עצמו בנסיבות אלו.

5.

בתשובתו לערעור מעלה המשיב טענות חדשות רבות, שלא הועלו בפני בית המשפט קמא. אין מקום כי ערכאת הערעור תידרש לטענות אלה לראשונה, ומטעם זה בלבד ניתן לדחותן (ע"א 2872/02 עבדאללה נ' בנק הפועלים, סניף מעלות

(לא פורסם, 15.4.2002); ע"א 5671/03 פלוני נ' פלונית (לא פורסם, 9.7.2003); מרזל בעמ' 345). למעלה מן הצורך אוסיף, כי בכל מקרה לא עלה בידו של המערער לבסס טענות אלו. כלל הוא כי על הראיות שמובאות לשם הוכחת קיומה של עילת פסלות להיות משמעותיות. חשדות, תחושות והשערות הנעדרים בסיס עובדתי מעבר לאמירתם, אינם יכולים לשמש בסיס לט ענת פסלות (ע"א 3863/04 הג'ונגל של אלי (1998) פרדסיה בע"מ נ' מינהל מקרקעי ישראל

(לא פורסם, 22.6.2004); ע"א 1365/07 פלוני נ' פלוני (לא פורסם, 11.6.2007); מרזל , בעמ' 85-84). טענותיו החדשות של המשיב נסמכות, רובן ככולן, על דברים שאינם מופיעים בפרוטוקול הדיון. ההנחה היא כי פרוטוקול הדיון משקף את שאירע במציאות ועל הטוען לפסלות הנטל להפריך הנחה זו. לכן, ככל שהמשיב מבסס את תחושתו על דברים שאינם באים לידי ביטוי בפרוטוקול, היה עליו להגיש בקשה לתיקון הפרוטוקול. אמנם, במקרה הנוכחי הגיש המשיב בקשות לתיקון הפרוטוקול, ואולם אלו מתייחסות רק לט ענת ו כי המערערת לא התנגדה לבקשת הפסלות ולטענה לפיה הגביל בית המשפט את חקירת כל העדים ולא רק חקירתו של עד אחד. גם אם תתקבלנה בקשותיו של המשיב, אין בתיקונים האמורים כדי להקים עילת פסלות. באשר ליתר הדברים מהם מסיק המערער כי קמה עילת פסלות, לא הוגשה בקשה לתיקון הפרוטוקול. טענות אלו של המשיב, המתבססות אך על גרסת המשיב ובא כוחו, אין בהן די כדי להקים עילת פסלות (ע"א 7462/06 פלונית נ' פלוני (לא פורסם, 19.3.2007); ע"א 4064/07 גוליר נ' בית החולים "מאיר" (לא פורסם, 8.7.2007). אפשר שבראייתו של המשיב נוצר חשש כי אופן ניהול הדיון מצביע על קיום משוא פנים כלפיו. עם זאת, חשש זה אינו יוצא מכלל חשש סובייקטיבי גרידא, שאינו מקים עילת פסלות (ע"א 3484/01 באן נ' באן (לא פורסם, 28.6.2001); ע"א 7857/04 צ'רטוק נ' וינקלר (לא פורסם, 7.12.2004); מרזל , בעמ' 115).

אשר על כן, הערעור מתקבל. התיק יוחזר לשופט כהן להמשך הדיון. המשיב ישא בהוצאות שכר טרחת עורך-דין המערערת בסך 5,000 ₪.