פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים
ע"א
3863/04
בפני:
כבוד הנשיא א' ברק
המערערת:
הג'ונגל של אלי (1998) פרדסיה
בע"מ
נ ג ד
המשיב:
מינהל מקרקעי ישראל מח' המרכז
ערעור פסלות שופט
על
החלטתו של
בית המשפט המחוזי
בתל-אביב בבר"ע 2728/03 בש"א 7840/04 מיום
13.4.2004
שניתנה על ידי כבוד השופטת הילה גרסטל
בשם המערערת:
מר משה אטיה
בשם המשיב:
עו"ד תהל ברנדס
פסק-דין
ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופטת ה' גרסטל) מיום 13.4.04, שלא לפסול עצמו מלדון בבר"ע 2728/03.
1.
המשיב ביקש לפנות את המערערת ממקרקעין בהם היא מנהלת את עסקיה בסמוך למושב צור משה. הליך הפינוי ננקט בעקבות זכיית המשיב בפסק הדין בת.א. 3517/95 נגד המושב ונגד חבר המושב לו הוקנו זכויות בר-רשות במקרקעין. המערערת הגישה לבית משפט השלום בכפר סבא בקשה לצו מניעה זמני לעכב את הליכי פינוי המקרקעין וכתב תביעה למתן צו עשה ולא תעשה כנגד המשיב (ת.א. 5460/03). בהחלטה מנומקת (מיום 7.12.03) דחה בית משפט השלום את בקשת המערערת לצו מניעה זמני ואיפשר למשיב להמשיך בהליכי הפינוי. על החלטה זו הגישה המערערת בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי (בר"ע 2728/03). בד בבד הגישה המערערת בקשה לעיכוב ביצוע הליכי הפינוי. ביום 18.3.04 קיים בית המשפט המחוזי (השופטת ה' גרסטל) דיון בבקשה לעיכוב ביצוע הפינוי. בעקבות הדיון, ובטרם מתן החלטה בבקשה, הגישה המערערת (ביום 25.3.04) בקשה לפסילת השופטת. בבקשה נטען כי המערערת סבורה כי ישנו קשר אישי בין באת-כוח המשיב לבין השופטת, דבר שהשפיע על עמדת השופטת בדיון. התרשמות זו נבעה מהצטרפות הפרקליטה לייצוג המשיב בפני בית המשפט המחוזי, ומן העובדה שהשופטת ניהלה את הדיון רק עימה ולא עם פרקליט נוסף מטעם המשיב שנכח באולם, כאשר שמו אף לא נרשם בפרוטוקול. עוד נטען כי במהלך הדיון הפנה בית המשפט שאלות רבות למנהל המערערת המייצג אותה בהליכים המשפטיים, הגם שהתשובות להן הופיעו בכתבי בי-דין שהגישה המערערת. כמו כן, שאלות טובות שניתן היה להפנות לנציגי המשיב כלל לא נשאלו. על יסוד התנהלות זו טענה המערערת כי בית המשפט אימץ את עמדת המשיב ו"דעתו ננעלה" בטרם בדק את מכלול טענות המערערת. השופטת גרסטל, בהחלטתה מיום 13.4.04, דחתה את בקשת הפסילה, הנעדרת כל בסיס לשיטתה. בהחלטה צוין כי אין בסיס לטענת הקשר האישי בין הפרקליטה לבין השופטת, כמו גם לטענה בדבר גיבוש העמדה של בית המשפט. הובהר, כי מדובר בבקשת רשות ערעור, אותה רשאי בית המשפט לדחות אף ללא תגובת המשיב, דבר שלא נעשה במקרה דנן.
2.
על החלטה זו הוגש הערעור שבפני, במסגרתו שבה ומעלה המערערת את הטענות שעמדו בבסיס בקשת הפסלות. המשיב, מצידו, סבור כי יש לדחות את הערעור. לטעמו, בקשת הפסלות והערעור אינם מגלים חשש כלשהו למשוא פנים. המדובר בצעד נוסף מצד המערערת שמטרתו לעכב את הפינוי. צוין כי ההחלטה לצרף פרקליטה נוספת נבעה משיקולים מערכתיים. מדובר במעשה של יומיום במסגרת חלוקת העבודה בתוך הפרקליטות ואין ללמוד ממנו דבר לעניין עילת הפסלות הנטענת.
3.
נחה דעתי כי דין הערעור להידחות. אף אחד מטיעוני המערערת אינו מבסס עילת פסלות. ייתכן כי בראייתה של המערערת נוצר חשש, כי האופן בו נוהל הדיון מלמד על משוא פנים כלפיה. ואולם, חשש זה הוא לכל היותר בבחינת חשש סוביקטיבי גרידא, שאינו מקים עילת פסלות (ראו: ע"פ 184/85 זאב שרעבי נ' מדינת
ישראל , פ"ד לט(1) 446, 558; ע"א 1570/94 שרותי ארגל שיווק לבתי מלון ומסעדות בע"מ נ' מפעלי ים המלח בע"מ ואח' (לא פורסם); רע"א 287/88 מנוף סיגנל חברה לפיננסים והשקעות בע"מ נ' סליימה , פ"ד מד(3) 758, 760). המערערת לא הניחה תשתית לקיומו של חשש אובייקטיבי. אין בהתנהלותו של בית המשפט בדיון מיום 18.3.04 כדי ליצור חשש ממשי למשוא פנים בניהול המשפט. אין בעצם הפנייתן של שאלות מצד בית המשפט
אל נציג המערערת כדי לעורר חשש למשוא פנים, גם אם המערערת סברה כי ניתן להן מענה בכתבי בית הדין. בית המשפט רשאי ללבן במהלך הדיון בעל-פה סוגיות הטעונות הבהרה ולחדד נקודות מחלוקת ונושאים מעוררי קושי העולים מכתבי הטענות. לצורך כך, בין היתר, נועד הדיון בעל פה. אין הכרח כי יוצגו שאלות בהיקף דומה לכל בעלי הדין. הדבר תלוי בנסיבות העניין ונתון לשיקול דעתו של בית המשפט, אשר ניהול הדיון מסור בידיו. נראה, כי דווקא הפניית השאלות הרבות לנציג המערערת מעידה כי בית המשפט לא גיבש עמדה מראש וכי לא "ננעלה דעתו". אופן התנהלות הדיון מצביע על מאמץ יסודי של בית המשפט לברר סוגיות רלוונטיות, בטרם יפסוק בהליך שלפניו.
4.
אשר להיכרות הנטענת בין בית המשפט לבין הפרקליטה, היכרות זו הוכחשה על ידי כל הנוגעים בדבר. משכך, אין ולו ראשית ראייה להיווצרותו של חשש למשוא פנים. חשדותיו האישיים של נציג המערערת, המבוססים על תחושות והשערות הנעדרות בסיס עובדתי כלשהו, אינם יכולים להקים עילת פסלות. משלא בוססה תשתית ראייתית מספקת לקיומו של חשש ממשי למשוא פנים, אין במקרה דנן כל עילה לפסילתה של השופטת (ראו: בג"ץ 2148/94 גלברט נ' וועדת החקירה , פ"ד מח(3) 573, 595-596). למעשה, מדובר בטענה חסרת יסוד, אשר מוטב היה לולא נטענה. טפילת האשמות בלתי מבוססות מסוג זה נגד שופט ופרקליט אינה ראויה. נוהלי העבודה בפרקליטות, מכוחם נקבע אילו פרקליטים יטפלו בהליכים השונים, אינם מעניינה של המערערת, וודאי שאין הם מקימים עילת פסלות.
אשר על כן, הערעור נדחה. המערערת תישא בהוצאות המשיב בסך 5,000 ₪.
ניתן
היום, ג' בתמוז התשס"ד (22.6.2004).
ה נ ש י א