ע"א 5405/07 פלוני נ. פלוני

ערעור על החלטתו של בית המשפט לענייני משפחה בכפר סבא (כב' השופטת ר' מקייס ) מיום 29.5.2006, שלא לפסול עצמו מלדון בתמ"ש 21700/03, תמ"ש 21701/03, תמ"ש 21702/03 ותמ"ש 21703/03.

1.

בפני בית המשפט קמא מתנהלים החל משנת 2003 הליכים בין הצדדים, הנוגעים למשמורת בתם הקטינה. ביום 11.4.2007 הגיש המערער בקשה לבית המשפט לפסול עצמו מלדון בהליכים. בבקשתו טען המערער טענות בדבר משוא פנים על רקע מגדרי, שיבוש הליכי משפט על ידי מניעת בירור הליך פסול בדבר צו הגנה שניתן בשנת 2005, ומתן החלטות הפוגעות בקטינה, ביניהן העדפת אומנה על פני גידול הקטינה על ידי המערער, מתן גיבוי לפקידות הסעד ושקריהן ומינוי אפוטרופסית לדין שאינה יעילה ומקצועית. בבקשה למתן החלטה בבקשת הפסלות, מיום 19.4.2007, הוסיף המערער וטען כי שמע מפי השופטת, בהרצאה שנתנה, שהיא לעולם לא תעביר משמורת ילדים לידי האב . המערער טען, כי הבעת עמדה זו מחייבת אף היא פסילתה של השופטת.

2.

בית המשפט, בהחלטה מיום 29.5.2007, דחה את בקשת הפסלות. נקבע, כי חרף תחושתו הסובייקטיבית של המערער, לא מוצא בית המשפט מקום לפסול עצמו כיוון שאין ספק בליבו בדבר יכולתו ונכונותו לדון בעניינו של המערער ללא חשש למשוא פנים. על החלטה זו הוגש הערעור שבפניי. בערעור חוזר המערער על טענותיו בבקשת הפסלות, ומוסיף כי לאחר קבלת החלטת בית המשפט, עיין באחד התיקים שהוזכרו בה, ומצא שם בקשה לצו הגנה שהגישה המשיבה כנגד המערער בשנת 1999, עליה חתומה השופטת כעורכת דין . צוין כי באותה בקשה לצו הגנה מועלית טענה לפיה הטריד המערער את בתה של המשיבה מנישואיה הראשונים, טענה הדומה לזו הנדונה כיום בפני בית המשפט לגבי בתם הקטינה של בני הזוג. המערער תמה על כך שהשופטת לא ציינה בפני הצדדים את היכרותה עם המשיבה בקשר לאותה בקשה . נטען כי נראה שניגוד עניינים זה הוא שהביא לרדיפתו על ידי בית המשפט, ולמתן החלטות קשות כנגדו, ולכן גם מטעם זה מתחייבת פסילת השופטת. בבקשה למיקוד טיעוני הערעור, מיום 20.8.2007, טוען המערער כי בהרצאה שהוזכרה בבקשתו למתן החלטה מיום 19.4.2007, נקטה השופטת עמדה ברורה בסוגית חזקת הגיל הרך, בה היא צריכה לדון במקרה הנוכחי. לט ענת ו, מההרצאה עולה כי עמדת השופטת היא שילדים יהיו תמיד בחזקת האם או באומנה או אימוץ, אך לא עם האב.

3.

בהחלטתי, מיום 5.9.2007, ביקשתי מהשופטת, על פי תקנה 471ג(ה) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, להעיר את הערותיה באשר לאמור בערעור, ובפרט התבקשה השופטת להתייחס לטענות המערער בעניין היכרותה עם המשיבה והעמדה אותה הביעה בהרצאה בבית הפרקליט בתל-אביב. בהערותיה מיום 20.9.2007 מסבירה השופטת כי במשך מספר שנים, לרבות בשנת 1999, שימשה כמרכזת הפרויקט הקליני של המכללה למשפטים ברמת גן, במסגרתו נותנים סטודנטים עזרה פרוצדורלית לאנשים בלתי מיוצגים, הכוללת סיוע במילוי טפסים של צווי הגנה. בתפקידה זה נהגה השופטת לאשר את חתימותיהם של האנשים שפנו לעזרת הסטודנטים, וכך נעשה גם במקרה של המשיבה. צוין כי אימות החתימה נעשה במאות מקרים שונים, ללא ייצוג של מי מהפונים.

הובהר כי מעולם לא ייצגה השופטת את המשיבה ואין ולא היתה לה מעולם כל היכרות אישית או אחרת עימה. להערותיה צירפה השופטת את הנוסח המלא של ההרצאה אליה מפנה המערער, אותה קראה מן הכתב. הודגש כי מתן ההרצאה אושר מראש על ידי וועדת האתיקה.

4.

לאחר שעיינתי בחומר שבפניי הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערעור להידחות. אשר להיכרות הנט ענת בין השופטת והמשיבה, כבר נפסק בעבר כי על השאלה האם ביחסי עורך דין לקוח בעבר יש כדי לגבש עילה לפסילת שופט אשר עומד לפניו כבעל דין לקוחו מהעבר, יש לענות לפי נסיבות העניין המשתנות. יש לבחון, בכל מקרה ומקרה, האם קיומו של הקשר האמור יוצר "חשש ממשי למשוא פנים" כלפי מי מבעלי הדין. בבחינתה של שאלה זו יש לשקול שלושה שיקולים מנחים, המהווים אמת מידה ראשונית ולא בלעדית בבחינת הסוגיה, והם: מה היתה מהותו של הקשר שבין עורך הדין ללקוחו, מה היה משכו ומה היתה מידת עוצמתו; האם יש קשר בין העניין בו עסק השופט כשפעל כעורך דין לעניינים הנדונים בפניו, ומה טווח הזמן שעבר מאז קיומם של יחסי העבודה שבין השופט לבעל הדין (ע"א 6640/00 בנק דיסקונט לישראל בע"מ נ' סלע (לא פורסם, 22.11.2000); ע"א 2687/07 פלונית נ' פלונית (לא פורסם, 22.4.2007); יגאל מרזל דיני פסלות שופט 264 (2006)). החלתם של מבחנים אלה על נסיבות העניין שבפניי, מצביעה כי אין מקום לפסילתו של בית המשפט. אמנם ישנו קשר מסוים בין הבקשה לצו הגנה עליה מופיעה חתימת השופטת כעורכת דין לבין הסכסוך בין הצדדים, ואולם בכך אין די. מהערות השופטת עולה כי אישור חתימת המשיבה על התצהיר בבקשה לצו הגנה היה אישור פרוצדורלי, חד פעמי, במסגרת תפקידה כמרכזת פרויקט קליני של מכללה למשפטים. הובהר כי מעבר לאישור החתימה לא ייצגה השופטת את המשיבה ואין ולא היתה לה מעולם כל היכרות אישית או אחרת איתה. לכך יש להוסיף את העובדה שהזמן שעבר מאז אישרה השופטת את חתימת המשיבה הוא זמן ארוך (כשמונה שנים). מכל אלה עולה כי לא הוכח חשש ממשי לכך שהשופטת פועלת מתוך משוא פנים.

5.

בכל הקשור להרצאה יצוין כי הבעות דעה על ידי שופט במסגרת הרצאות בנושאים שיפוטיים עשויות לעורר קושי, אם ניתן לראות בהן משום דעה קדומה המונעת מן השופט לשבת באובייקטיביות בדין כשהוא פתוח לשכנוע. החשיבות בהקשר זה נודעת לא רק לתוכנה של ההתבטאות, אלא גם להקשרה ולנחרצותה. כך, לא הרי התבטאות בנושאים כלליים-ערכיים כהתבטאות באשר לתיק תלוי ועומד; לא הרי הבעת גדר ספקות בשאלה מסוימת כהבעת עמדה נחרצת וסופית. בנוסף, יש להבחין בין התבטאות בסוגיה משפטית להתבטאות בסוגיה עובדתית, ובין דיון והיוועצות בנסיבותיו של תיק להרצאה כללית. כל אלו אינן אלא אינדיקציות לשאלה העיקרית בסוגיה זו, היא השאלה, אם השופט פתוח לשכנוע או שמא קיים חשש ממשי למשוא פנים ( מרזל , בעמ' 198-197). אשר על כן, עצם העובדה שהשופטת נקטה עמדה בסוגיה המשפטית של חזקת הגיל הרך, שהינה רלוונטית להליך בין המערער והמשיבה המתנהל בפניה, אין בה כשלעצמה כדי להעיד על משוא פנים. מדובר בהרצאה בסוגיה משפטית כללית, אשר אין בה התייחסות ספציפית לעניינם של הצדדים שלפניי. עצם העובדה שהשופטת סבורה כי כעמדת מוצא ישנה חשיבות לקיומה של חזקת הגיל הרך ועל כן אין לבטלה, אינה מקימה עילת פסלות, שכן אין בכך כדי להעיד על כך שבכל מקרה תיישם השופטת את החזקה ללא יוצאים מהכלל. להיפך, השופטת מציינת בהרצאתה כי החזקה ניתנת לסתירה בקלות יחסית ומדגישה את חשיבות הקשר בין הילדים לשני ההורים. מכיוון שכך לא ניתן לומר כי ההרצאה מעידה על עמדה סופית וברורה באשר לגורל ההליכים בין המערער למשיבה, ועדיין פתוחה בפני המערער הדרך לשכנע את השופטת כי ישנן נסיבות המצדיקות לסטות מהחזקה במקרה הנוכחי.

6.

זאת ועוד, כלל הוא כי על הראיות המובאות לשם הוכחת קיומה של עילת פסלות להיות משמעותיות. חשדות, תחושות והשערות הנעדרים בסיס עובדתי מעבר לאמירתם, אינם יכולים לשמש בסיס לט ענת

פסלות (ע"א 3863/04 הג'ונגל של אלי (1998) פרדסיה בע"מ נ' מינהל מקרקעי ישראל (לא פורסם, 22.6.2004); ע"א 1365/07 פלוני נ' פלוני (לא פורסם, 11.6.2007); מרזל , בעמ' 85-84). על כן, טענות המערער לפיהן נגועה השופטת במשוא פנים על רקע מגדרי, כמו גם הטענות בדבר שיבוש הליכי משפט ומתן גיבוי לפקידות הסעד ושקריהן, שהינן נעדרות בסיס עובדתי מעבר לאמירתן, אין בהן כדי להקים עילת פסלות. כך, גם הדברים אותם מייחס המערער לשופטת בהרצאה, לפיהם לעולם לא תעביר ילדים לחזקת האב, אין להם יסוד בנוסח ההרצאה, ולכל היותר מדובר בפרשנות של הדברים על ידי המערער, אשר אין בה כדי להקים עילת פסלות.

7.

לבסוף, ככל שהבקשה נובעת מחוסר שביעות רצון המערער מהחלטות בית המשפט ואופן ניהול הדיון על ידו, אפילו אתעלם מן השיהוי המונע העלאת מרבית הטענות כיום, הלכה היא כי השגות בעניינים אלה מקומן בהליכי ערעור רגילים, על פי סדרי הדין, ולא במסגרת הליכי פסלות (לעניין החלטות, ראו: ע"א 7186/98 מלול נ' ג'אן (לא פורסם, 3.12.1998); ע"א 10619/02 בן עמי נ' קידר (לא פורסם, 30.12.2002); מרזל , בעמ' 178-174. לעניין אופן ניהול הדיון, ראו: ע"פ 8309/02 רודקו נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 21.10.2002); ע"פ 5647/05 גוד-מאן מתכות בע"מ נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 5.7.2005)). אפשר שבראייתו של המערער נוצר חשש כי החלטות השופטת, אופן ניהול הדיון על ידה, העמדה שהביעה בהרצאתה וחתימתה על בקשת המשיבה לצו הגנה משנת 1999 מצביעים על קיום משוא פנים כלפיו. עם זאת, חשש זה אינו יוצא מכלל חשש סובייקטיבי גרידא שאינו מקים עילת פסלות (ע"א 3484/01 באן נ' באן (לא פורסם, 28.6.2001); ע"א 7857/04 צ'רטוק נ' וינקלר (לא פורסם, 7.12.2004); מרזל , בעמ' 115).

אשר על כן, הערעור נדחה.