ע"א 5671/03 פלוני נ. פלונים והאפוטרופוס הכללי

ערעור על החלטתו של בית המשפט לענייני משפחה ברמת-גן (כב' השופטת ע' מילר) מיום 15.6.03, שלא לפסול עצמו מלדון בתמ"ש 16100/01, 16101/01.

1.המשיבה 1 הגישה בקשה למנותה כאפוטרופוס על המשיב 2, שהינו בעלה ואביו של המערער (להלן: החסוי). ביום 10.6.01 מינה בית המשפט מומחה למתן חוות דעת בעניין מצבו של החסוי והצורך במינוי אפוטרופוס. משהוגשה לבית המשפט חוות דעתו של המומחה והתקבל תסקיר סעד, נקבע התיק לדיון במעמד הצדדים ליום 24.3.02. בתום הדיון הורה בית המשפט על מינוי המשיבה 1 כאפוטרופוס לגופו של החסוי ועל מינוי עו"ד יורם שגב כאפוטרופוס לרכושו של החסוי.

2.ביום 13.6.02 הגיש המערער בקשה כי בית המשפט יפסול עצמו מלדון בתיק. בבקשת הפסילה טען המערער, כי בדיון מיום 24.3.02 אמר בית המשפט למערער: "אתה לקחת אותו מהבוקר ואתה מתעלל באביך", וכי באמירה זו הביע בית המשפט עמדה מוקדמת ונחרצת כלפי המערער. המשיבה התנגדה לבקשת הפסילה בטענה כי ההתבטאות הנטענת אינה זכורה לה, וגם אם נאמרה אין בה להקים עילת פסילה. בית המשפט, בהחלטתו מיום 14.7.02, קבע כי אין מקום לדון בבקשת הפסילה נוכח העובדה שהדיון בתיק האפוטרופסות הסתיים.

3.המערער הגיש ערעור על ההחלטה בעניין מינוי האפוטרופוסים לחסוי, ובית המשפט המחוזי הורה, בהסכמת הצדדים, כי הדיון יוחזר לבית המשפט לענייני משפחה על מנת לאפשר לבאי כוח הצדדים לחקור את המומחה ואת בעלי הדין. התיק הוחזר לבית המשפט לענייני משפחה ונקבע לדיון ליום 15.6.03. ביום הדיון הגיש ב"כ המערער בקשה לדחיית מועד דיון מהטעם שמרשו חלה ולא יוכל להתייצב לדיון. בבקשה זו ציין ב"כ המערער כי נוכחות המערער בדיון הכרחית הואיל והמערער הגיש בקשת פסילה. נוכח דחיות קודמות של מועד הדיון, סרב בית המשפט להיעתר לבקשה וקבע כי הדיון יתקיים במועדו.

4.בפתח הדיון ביקש ב"כ המערער כי בית המשפט ידון בבקשת הפסילה שהגיש ביום 13.6.02. בית המשפט דחה את בקשת הפסילה, בקובעו כי משהוגשה בקשת פסילה בתיק שהדיון בו הסתיים, ונדחתה, אין מקום להמשיך ולדון באותה בקשה, והיה על ב"כ המערער להגיש בקשה חדשה. לגופו של עניין, קבע בית המשפט, כי אופן התבטאותו בדיון מיום 24.3.02 אינו זכור לו, וכי יתכן כי הגיב לעניין הבאת החסוי במצבו לבית המשפט. מכל מקום, קבע בית המשפט כי גם אם התבטא באופן הנטען על ידי המערער, אין להתבטאותו כל משמעות ואין בה להביע עמדה בנושא של מינוי אפוטרופוס לחסוי, ובוודאי שלא לגבי זהות האפוטרופוס.

5.על החלטה זו הוגש הערעור שבפני. המערער חוזר על טענתו בבקשת הפסילה ומדגיש כי דברי בית המשפט בדיון מהווים הטחת האשמה חמורה במערער, המחייבת את פסילתו, שכן אין כל סיכוי שהמערער ימונה לתפקיד אפוטרופוס כאשר לבית המשפט דעה כה שלילית ונחרצת כלפיו. המערער מוסיף וטוען כי החלטת בית המשפט מיום 24.3.02 בדבר מינוי אפוטרופוסים לחסוי, ניתנה מבלי שהתקיים דיון ענייני לגופן של הטענות שהועלו, וכי מדובר בהחלטה חד צדדית המתעלמת מזכויות המערער ומהמלצת העובדת הסוציאלית, לפיה יש להתחשב בבקשת המערער להיות שותף ומעורב בעניינים המשמעותיים בטיפול בחסוי. לטענת המערער, החלטה חד צדדית זו נבעה ככל הנראה מכך שבית המשפט גיבש דעה נגד המערער. כן טוען המערער, כי נוכח החלטת בית המשפט המחוזי להחזיר את הדיון לבית המשפט לענייני משפחה, הרי שהדיון בתיק לא הסתיים, ומשכך מן הראוי היה לדון תחילה בבקשת הפסילה.

6.לאחר שעיינתי בחומר שבפני, נחה דעתי כי דין הערעור להידחות. מבלי להכריע בשאלה האם משהחוזר התיק לבית המשפט על ידי ערכאת הערעור היה על המערער להגיש בקשת פסילה חדשה, אם לאו, הרי שאני סבור כי אין בהתבטאותו הנטענת של בית המשפט בדיון מיום 24.3.02, כדי להקים עילה לפסילתו. אכן, נפסק בעבר כי "על בית המשפט לנהוג לעולם באיפוק ובריסון, וגם בהשמיעו הערות ביקורתיות עליו להביא בחשבון איך עלולה הביקורת לשמה, בנקודה הספציפית שלגביה היא מושמעת, להתפרש בעיני הנוגע בדבר, הניצב אותה שעה בפני בית המשפט" (ע"פ 732/86 חליווה נ' מדינת ישראל , פ"ד מא(1) 412, 415). יחד עם זאת, אין באמירה ביקורתית כשלעצמה, ואפילו נאמרה בחריפות, כדי לפסול את השופט הדן בתיק מלדון בו (ראו לעניין זה ע"פ 619/82 כדורי נ' מדינת ישראל , פ"ד לז(1) 52, 56; ע"א 5089/01 חביב תאופיק נ' כב' השופט שאול מנהיים (לא פורסם)). במקרה זה, בית המשפט ציין בהחלטתו כי אינו זוכר את אופן התבטאותו בדיון, אך הבהיר כי דבריו נאמרו בתגובה להבאת החסוי לבית המשפט על ידי המערער. גם אם אכן נאמרו הדברים בנוסח לו טוען המערער, הרי שמהחלטתו של בית המשפט עולה כי הדברים לא נאמרו בהקשר הנטען על ידי המערער ובאופן שיש בו כדי להביע עמדה בנושא של מינוי אפוטרופוס לחסוי או באשר לזהות האפוטרופוס שימונה. משכך, נחה דעתי כי אין בהתבטאות הנטענת כדי להעיד על כי בית המשפט גיבש לעצמו דעה קדומה ונחרצת בנושא העומד לדיון בפניו או כי דעתו ננעלה בפני טענות המערער.

7.טענותיו של המערער, ככל שהן נוגעות להחלטתו של בית המשפט מיום 24.3.02 בנושא מינוי אפוטרופוס לחסוי, דינן להידחות, ולו מן הטעם שהועלו לראשונה בערעור שבפני, ומשכך אין מקום כי ערכאת הערעור תידרש לטענות אלה לראשונה (ראו, למשל: ע"א 2872/02 עבדאללה יחיא נ' בנק הפועלים (לא פורסם)). למעלה מן הצורך אוסיף, כי גם לגופם של דברים אין בטענות המערער כדי להקים עילה לפסילת בית המשפט. החלטתו של בית המשפט בנושא מינוי אפוטרופוס לחסוי היא החלטה שיפוטית אשר הדרך לתקיפתה היא בהליך הערעור ולא בהליך של פסלות (ראו, למשל: ע"א 7724/96 טודרוס נ' טודרוס (לא פורסם); ע"א 7186/98 שלמה מלול נ' אלברט ג'אן (לא פורסם)). ואכן, המערער הגיש ערעור על החלטתו של בית המשפט, ובמסגרת זו נשמעו כל טענותיו בעניין זה.

מטעמים אלה, הערעור נדחה.