ע"א 2632/07 יפתח דבוש נ. זיתן מושב עובדים להתיישבות שיתופית בע"מ

ערעור על החלטתו של בית משפט השלום ברמלה (השופט ז' ימיני ) מיום 13.3.2007, שלא לפסול עצמו מלדון בת.א. 3935/04, ובקשה להורות על הפסקת הדיונים בתיק עד למתן החלטה בערעור.

1.

בין הצדדים מתנהלת תביעת פינוי שהגיש המשיב (להלן: המושב ) כנגד המערער, בגין הצבת קראוון שלא כדין. ביום 13.3.2007 התקיים דיון בתיק. בראשית הדיון ביקש המערער לדחות את מועד הדיון. בית המשפט קבע כי מאחר שההליך מצוי בסיומו של הליך ההוכחות, והשאלה האם יסתיים המו"מ בין הצדדים בהסכם, הינה דבר שלא ידוע ולא ברור, תסתיים שמיעת עדי ההגנה והתיק ייקבע לסיכומים. לקראת סיום הדיון ביקש בא-כוח המערער להעיד את מזכיר המושב ולהגיש באמצעותו מכתב, ממנו עולה, לט ענת ו, כי יש טענות לעניין חוזה החכירה בין המושב לבין המינהל. בית המשפט דחה את הבקשה, מכיוון שלא הובאו ביחד עם המכתב החלטת האסיפה הכללית אליה מתייחס המכתב וכן הפרוטוקול. בא-כוח המערער התעקש כי מדובר בראיה מהותית ל גבי הזכות של המושב בשטח הנטען, וביקש לעכב את ההליכים כדי לאפשר לו להגיש בקשת רשות ערעור על ההחלטה. בית המשפט שב ודחה את הבקשה, והוסיף כי המכתב מסתובב במושב, כפי ששמע בית המשפט, מזה כחודש, ובא-כוח המערער יכול היה להשיג את הפרוטוקול, במיוחד כשנציג משפחת המערער נמצא בועד המושב. בשלב זה קבע בית המשפט את סדר הגשת הסיכומים. אז פנה בא-כוח המערער לבית המשפט וביקש ממנו כי יפסול את עצמו. את הבקשה נימק בטענה שמדחיית הבקשה להעיד את מזכיר המושב עולה כי יש בתיק חשש ממשי למשוא פנים ולנטיית לב כלפי המשיבה. המערער חש כי מהערות בית המשפט עולה כי הוא גמר בליבו לתת החלטה, ולכן לא ראה צורך בהבאת ראיות נוספות שזכותו של המערער להציג בפניו. עוד נטען, כי הקביעה לפיה נציג משפחת המערער יושב בוועד אינה נכונה. בנסיבות אלו, ועל מנת שהצדק לא רק ייעשה אלא גם יראה, סבר המערער כי נכון יהיה שבית המשפט יפסול עצמו. הוער, כי המערער ביקש מבא-כוחו מספר פעמים לבקש מבית המשפט לפסול את עצמו, אך בא-כוחו חסם את העניין. ואולם, עם דחיית הבקשה להביא לעדות את מזכיר המושב, חש גם בא-כוח המערער כי אכן קמה עילת פסלות.

2.

בית המשפט, בהחלטה מיום 13.3.2007, דחה את בקשת הפסלות, בקובעו כי במהלך כל הדיונים היתה מגמה מצד המערער לדחות את המשפט, ובית המשפט עשה כל שניתן לשמיעת הראיות עד לשלב הכרעה בתיק. העובדה שהבקשה הועלתה בסוף שלב ההוכחות, נתפסה על ידי בית המשפט כצעד נוסף ואחרון לדחיית ההכרעה בתיק. הובהר כי החלטת בית המשפט לעניין העדות הינה החלטה מנומקת, וכי על הקשר המשפחתי בין המערער לבין חבר ועד המושב למד בית המשפט במהלך הדיון, בעת חקירת בן המשפחה, בעקבות שאלה שנשאלה מחוץ לפרוטוקול. צוין כי הדיונים בתיק התנהלו לגופו של עניין, ואם החלטה כזו או אחרת אינה מוצאת חן בעיני המערער, אין פירושו של דבר כי בית המשפט גמר אומר בדעתו לפעול או להחליט כנגד המערער. נקבע כי בנסיבות העניין לא יעוכב הליך הגשת הסיכומים.

3.

על החלטה זו הוגש הערעור שבפניי. המערער חוזר על טענותיו בבקשת הפסלות ומוסיף כי כבר עם דחיית הבקשה לדחיית מועד הדיון, הבין שבית המשפט מאשים אותו בנסיון לדחות את המשפט, ואולם דובר בתחושה סובייקטיבית ובא-כוחו המליץ לו שלא לבקש פסלות בית המשפט. עוד נטען, כי רישום הפרוטוקול היה חלקי ומוטה לטובת המשיבה. בית המשפט דאג לנסח את הפרוטוקול באופן שעדויות הפועלות לרעת המערער ינוסחו כראוי ויודגשו בפרוטוקול, לרבות הערות בית המשפט בעניין, בשעה שעדויות שפעלו לטובת המערער, לא היתה שימת לב לניסוחן ו/או לאופן הקלדתן בפרוטוקול. עוד הלין המערער על כי בית המשפט היה מעורב באופן פעיל בחקירת העדים של המערער, ולא בחקירת עדי המשיבה. את דחיית הבקשה להגשת המסמך ראה המערער כחלק מגישתו של בית המשפט לעשות כל שניתן למנוע מהמערער להביא ראיותיו. המערער חש כי החלטות בית המשפט במהלך הדיון היו החלטות ללא בסיס עובדתי ומשפטי, אלא נבעו מתוך קיבעון ומשוא פנים, המעידים כי החלטתו של בית המשפט כבר ידועה מראש. הובהר כי במושב יש כ- 80% משפחות ששם המשפחה בהן זהה לשם משפחתו של המערער, אך הקרבה המשפחתית אינה מעידה על קירבה פוליטית והעדר יריבות, וקביעת בית המשפט לפיה יכול היה המערער להשיג את הפרוטוקול מבן משפחתו יש בה משום תירוץ להתנהלותו ולהחלטותיו התמוהות של בית המשפט וטעם לפגם. לט ענת המערער, בניגוד לקביעת בית המשפט, הוא לא ניסה כל הזמן לדחות את הדיון. הדיון נדחה פעם אחת בשל אי התייצבות עדים שזומנו על ידי בית המשפט, פעם נוספת לבקשת המשיבה, ופעם אחת ביוזמת בית המשפט במועד בו היה תורן. לבסוף, טען המערער כי קביעת בית המשפט כי בקשת הפסלות נועדה להכפישו מעידה על כך שגם אם לא היה בעל נטיית לב ומשוא פנים, הרי שכעת כיוון שחש שמדובר בנסיון לפגיעה אישית, יהיה בכך כדי לפגוע בזכותו של המערער לקבל משפט הוגן ומאוזן. במקביל ביקש המערער לעכב את המשך ההליכים בתיק.

4.

לאחר שעיינתי בחומר שבפניי, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערעור להידחות. ראשית, בכל הקשור לטענות המערער בעניין ניסוח הפרוטוקולים ותוכנם, ההנחה היא כי הפרוטוקול משקף את שאירע במציאות ועל הטוען לפסלות הנטל להפריך הנחה זו. הפרוטוקול מהווה יסוד לבחינת מהימנות הטענות נגד בית המשפט באשר לאופן התנהלות הדיון. בלא עיגון בפרוטוקול יקשה הדיון בערעור, שכן בית המשפט שלערעור אינו יכול להסתמך לעניין זה על תורה שבעל פה (ע"פ 5592/92 אוחיון נ' מדינת ישראל

(לא פורסם); ע"א 9658/06 פלוני נ' פלונית

(לא פורסם)). הדרך להתמודד עם פרוטוקול שאינו משקף לדעת צד את שאירע בדיון היא באמצעות הגשת בקשה לתיקון הפרוטוקול. טענה בעלמא כי הפרוטוקול אינו נאמן למציאות אינה מספיקה ואין בה כדי לבסס עילת פסלות (ע"פ 1368/91 בטיטו נ' מדינת ישראל (לא פורסם); ע"א 6207/03 אגמון נ' בורוכוב (לא פורסם); ע"א 2670/06 זיאדה נ' חן (לא פורסם); ע"א 7462/06 פלונית נ' פלוני (לא פורסם); יגאל מרזל דיני פסלות שופט (תשס"ו-2006) 175).

5.

חוסר שביעות רצונו של המערער מהחלטות בית המשפט לדחות את הבקשה לדחיית מועד הדיון ואת הבקשה להגשת מסמך, אינו מקים עילת פסלות. מדובר בהחלטות דיוניות שהדרך לתקיפתן היא באמצעות הגשת בקשת רשות ערעור (ע"א 7186/98 מלול נ' ג'אן (לא פורסם); ע"א 10619/02 בן עמי נ' קידר (לא פורסם); מרזל , בעמ' 178-174). גם ט ענת המערער לפיה היה בית המשפט מעורב באופן פעיל בחקירת עדי המערער, ולא בחקירת עדי המשיבה אינה עניין לערעור לפי סעיף 77א(ג) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד – 1984. הלכה היא כי אופן ניהול הדיון מסור לבית המשפט. השגות על הדרך בה בוחר בית המשפט לנהל את הדיון מקומן בהליכי ערעור רגילים על פי סדרי הדין, ולא במסגרת הליכי פסלות (ע"פ 8309/02 רודקו נ' מדינת ישראל (לא פורסם); ע"פ 5647/05 גוד-מאן מתכות בע"מ נ' מדינת ישראל (לא פורסם)). לכן, רשאי היה בית המשפט במקרה הנוכחי להתערב בחקירת עדי המערער, אם מצא צורך בכך לצורך התחקות אחר האמת והכרעה יעילה בסכסוך. בכך לא הביע בית המשפט כל דעה ל גבי

התיק לגופו.

6.

לבסוף, הערות בית המשפט לפיהן יכול היה המערער להשיג את פרוטוקול האסיפה וכי מגמת המערער היתה לדחות את המשפט ככל האפשר, וכן אמירת בית המשפט בהחלטתו בבקשה הפסלות לפיה "דבריו של עו"ד כרמי בדבר בקשות שונות ומשונות של לקוחו של פסלות שופט אינן במקומן, ואין בהן רק כדי להכפיש את בית המשפט על ידי פיזור מסך עשן", אינן מקימות עילת פסלות. מדובר לכל היותר בהערות ביקורתיות, אך הן אינן חריפות במידה כזו המקימה חשש ממשי למשוא פנים בניהול המשפט (ע"א 2668/96 וינברג-דורון ושות' נ' הרב רבינוביץ (לא פורסם); ע"א 5692/04 מוסך המרכבה (חולון 1992) בע"מ נ' אלינובק (לא פורסם)). אין בדברים האמורים כדי להעיד כי ננעלה דעתו של בית המשפט בפני המערער וחזקה עליו, כי לאחר שיסתיים הדיון בבקשת הפסלות יוכל לדון בעניינו של המערער בלב פתוח ובנפש חפצה ולא יזקוף לחובתו את הגשת בקשת הפסלות. בנסיבות אלה, נחה דעתי כי בית המשפט לא גיבש עמדה סופית ונחרצת בתביעה, וכי דעתו לא "ננעלה" בפני טענות המערער. אפשר שבראייתו של המערער נוצר חשש, כי התנהלות בית המשפט בדיון מיום 13.3.2007, כמו גם הערותיו במסגרת החלטתו בבקשת הפסלות מצביעות על קיום משוא פנים כלפיו. עם זאת, חשש זה אינו יוצא מכלל חשש סובייקטיבי גרידא, שאינו מקים עילת פסלות (ע"א 3484/01 באן נ' באן (לא פורסם); ע"א 7857/04 צ'רטוק נ' וינקלר (לא פורסם); מרזל , בעמ' 115).

אשר על כן, הערעור נדחה, ועימו הבקשה לעכב את המשך ההליכים בתיק.