ע"פ 4568/03 חוסני שעבאן נאפע נ. מדינת ישראל

לפני ערעור על החלטת בית משפט השלום בירושלים (השופטת ר' גרטל שלו) שלא לפסול עצמו מלדון בת.פ. 1078/99.

1.כנגד המערער הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות על חוק מס ערך מוסף, תשל"ו-1975. הדיון התנהל בבית משפט השלום בירושלים (השופטת ר' גרטל שלו). במהלך ניהול פרשת התביעה, נדחה, לבקשת התביעה, מועד הדיון פעמיים, עקב זימונו של עד מרכזי לדיון. ביום 19.5.2003, במהלך דיון בתיק, לא התייצבו עדי התביעה. המערער טען כי אין להשיב לאשמה, המשיבה התנגדה, והבקשה נדחתה. בעקבות כך, בקש המערער לדחות את הדיון, כיוון שלא היה מוכן להתחיל בניהול פרשת ההגנה. בקשה זו נדחתה. בעקבות זאת, בקש המערער מבית המשפט לפסול עצמו מלדון בתיק. בבקשת הפסלות, המערער הלין על דחיית בקשתו לדחיית מועד הדיון. זאת לאור הגמישות הרבה שהפגין בית המשפט בדונו בבקשות הדחייה של המשיבה, אשר גרמו להתארכות הטיפול בתיק. כן ציין המערער כי במהלך הדיון בהתנגדות לטענה "אין להשיב לאשמה", העיר בית המשפט הערות אשר ייחסו לבא כוחו שימוש בדרכי מניפולציה. בכל זאת, יש, לטענת המערער, כדי לבסס חשש ממשי למשוא פנים. בית המשפט דחה את בקשת הפסלות שהוגשה לו וקבע כי אין היא מעלה עילת פסלות.

2.לאחר דחיית בקשת הפסלות, החל המערער בניהול פרשת ההגנה. במסגרת זו, העביר בית המשפט לקלדנית פתק לתיקון הפרוטוקול. המערער התקומם על כך ובקש לדעת מה נכתב בפתק. בקשה זו נדחתה. לאחר מכן, הזכיר המערער את העניין שנית, במהלך עדותו, ובית המשפט העיר "חבל שאתה מזיק לעצמך". בעקבות זאת, הגיש המערער את הערעור שלפני. המערער חוזר על טיעוניו בפני בית המשפט. בנוסף, המערער טוען כי בהערת בית המשפט, לפיה נאמר לו "חבל שאתה מזיק לעצמך", יש משום איום המופנה כלפיו, ומכאן, עולה חשש ממשי למשוא פנים. החלטתי (ביום 23.6.2003) כי מתוך הטעמים השונים שהביא המערער, אין לבחון אלא טענה אחת, לפיה העיר בית המשפט כי "חבל שאתה מזיק לעצמך". על כן, בקשתי את עמדת בית המשפט באשר להערה זו, והאם הוא רואה בכך עילת פסלות.

3.בית המשפט מסר את עמדתו. לעניין ההערה, נמסר כי המערער המשיך להביע חשדנות באשר לאמינות רישום הפרוטוקול, אף לאחר הערות מרגיעות של בית המשפט בנושא. לאחר מכן, ניכר היה שהמערער לא מתרכז בעדותו וחשדות שווא מסיחות את דעתו. בעקבות זאת, פנה בית המשפט אל המערער והעיר כי "חבל שאתה מזיק לעצמך". מטרת ההערה, כך הבהיר בית המשפט, הייתה להרגיע את המערער, בכדי שיוכל להתרכז בעדותו, ובכדי שלא יפגע בניהול הגנתו. בית המשפט הוסיף כי הוא סבור שאין בכך משום עילת פסלות. הן משום שהטענה לא הועלתה במועד הנדרש והן כיוון שאין בהערת בית המשפט כדי ליצור חשש ממשי למשוא פנים. כך, סיכם בית המשפט בהערה שהפנה למערער אין כדי להשפיע על ההכרעה בתיק, שתתבצע על סמך חומר הראיות הרלוונטי בלבד.

4.לאחר ששמעתי את טענות הצדדים ועיינתי בחומר המונח לפני, נחה דעתי כי דין הערעור להדחות. אין בהערת בית המשפט כדי לבסס תשתית עובדתית אובייקטיבית למשוא פנים. בהתאם לעולה מן האמור בעמדת בית המשפט שנמסרה לי, השתכנעתי כי דעתו של בית המשפט לא ננעלה וכי מטרת ההערה הייתה אך ורק להרגיע את המערער, שהיה נסער. הלכה היא כי אין די בחשש סובייקטיבי של המערער כדי לבסס עילת פסילה, אלא יש צורך לבסס תשתית עובדתית אובייקטיבית לפיה שופט מקצועי לא יוכל לדון בתיק (ע"פ 5/82 אבו חצירא נ' מדינת ישראל, פ"ד לו (1) 247). באשר לטענות האחרות שהועלו הרי שאף בהן אין כדי לבסס עילת פסלות. זאת אף קבעתי בהחלטתי (מיום 23.6.2003). כך, החלטות בית המשפט באשר לדחיית מועד הדיון הינן החלטות בינים בהליך פלילי ואין להתערב בהן במסגרת הליך פסלות (ע"פ 1318/91 ענבטאוי נ' מדינת ישראל , פ"ד מה (3) 152; ע"א 4552/00 אטשטיין נ' גמזו (לא פורסם)). באופן דומה, גם בטענה המתייחסת לבקשה לתיקון פרוטוקול אין משום עילת פסלות (השוו ע"פ 220/83 מרום נ' מדינת ישראל , פ"ד לז (2) 803). באשר לטענה כי בית המשפט ייחס לבא כוח המערער שימוש בדרכי מניפולציה, הרי שבית המשפט דחה טענה זו וקבע כי לא נאמרו אמירות בנושא. ממילא אין בה כדי לסטות מהמסקנה לפיה לא הצביע המערער על עילת פסלות בנסיבות העניין.

הערעור נדחה.