ע"א 1622/06 פלוני נ. פלוני

לפניי ערעור על החלטתו של בית משפט לענייני משפחה בחדרה (השופטת ש' גליק ) מיום 30.1.06, שלא לפסול עצמו מלדון בתמ"ש 1423/03.

1.בין הצדדים מתנהלת תביעה בבית המשפט לענייני משפחה בחדרה שעניינה סכסוך בנושא רכוש. לטענת בא-כוח המערערת, לאור יחס עוין כלפיו מצד בא-כוח המשיב, ועל מנת להבטיח ייצוג הולם למרשתו, הוא החליט להיעזר בעו"ד נוסף, עו"ד בז'רנו. בתחילה נדונה התביעה בפני השופטת ז' קאודרס-בנר . כנגד השופטת הגישה המערערת בקשת פסילה לאור התבטאויות השופטת קראודרס-בנר כנגד עו"ד בז'רנו במסגרת תיקים אחרים, והחלטותיה לפסול עצמה מלדון באותם תיקים נוכח יחסיה המתוחים עם עו"ד בז'רנו. הבקשה נדחתה והוגש עליה ערעור, אולם זה נזנח הואיל והשופטת קראודרס-בנר סיימה כהונתה ולא היה עוד טעם בהמשך הליכי הפסלות. התיק הועבר לטיפולה של השופטת גליק . ביני לביני חדל עו"ד בז'רנו מלטפל בעניינה של המערערת. דיון בתיק נקבע ליום 30.1.06. עובר למועד הדיון הגיש בא-כוח המערערת בקשות דחייה רבות, בטענה שהוא חולה ולא יוכל להשתתף בדיון. הבקשות נדחו על ידי בית המשפט. סמוך לתחילת הדיון, ניהל בא-כוח המערערת חקירה נגדית של אבי המשיב, במסגרתה שאל אותו שאלות על עברו. בית המשפט הפסיק את החקירה, והורה לבא-כוח המערערת לשאול את העד אך ורק שאלות הרלוונטיות להליך שבפניו. מששאל בא-כוח המערערת את העד שאלה נוספת על עברו, אמר בית המשפט לבא-כוח המערערת כי הוא "יכול להשתמש בפטנט העתיק ולהביא את עו"ד בז'רנו". בעקבות התבטאות זו ביקשה המערערת מבית המשפט לפסול את עצמו. נטען כי הערת בית המשפט מטילה דופי בבא-כוח המערערת ומגלה כי לבית המשפט דעה קדומה כנגדו באופן אישי, דבר שעלול לפגוע במערערת, ולכן על הבית משפט לפסול עצמו מלדון בתיק. אמירה זו מסבירה, לטענת המערערת, מדוע לא דחה בית המשפט את מועד הדיון למרות מחלתו של בא-כוחה. המשיב התנגד לבקשה. לטענתו מדובר בפרובוקציה שהיא המשכה הישיר של התנהלותו הבלתי נאותה של בא-כוח המערערת לאורך שנתיים של דיונים, ונסיונו למשוך זמן ולסרבל את הדיון. נטען כי תחושתה הסוביקטיבית של המערערת אינה עילה לפסילת בית המשפט. בקשת בא-כוח המערערת להשיב על תגובת המשיב נדחתה על ידי בית המשפט.

2.בית המשפט דחה את בקשת הפסלות, בציינו כי לא הטיל דופי בבא-כוח המערערת, לא בהתבטאות האמורה ולא בפעם אחרת. הובהר כי בית המשפט התרשם שבא-כוח המערערת מנסה להאריך בדיון שלא לצורך, וכאשר הוא התעקש למרות ההחלטה שלא להתיר שאלות נוספות על עברו של העד להמשיך בשאלה נוספת בנושא זה, העיר בית המשפט את אשר העיר. הערה זו כוונה לכך ש"גם זו יכולה היתה להיות סיבה להארכת הזמן או לחילופין למצוא פתרון למחלתו". כנגד החלטה זו הוגש הערעור שלפני. לטענת המערערת, התבטאות בית המשפט בראשית שמיעת הראיות, שכל כולה הטלת דופי גורפת במהימנות המערערת ובא-כוחה, מעוררת חשש ממשי למשוא פנים מצד בית המשפט. לפיכך, ונוכח מראית פני הצדק, יש לפסול את בית המשפט.

ה מערערת מוצאת חיזוק לתחושתה בהחלטות שנתן בית המשפט, בין היתר, בדחיית הבקשות לדחיית מועד דיון, ובסירוב לאפשר לה להשיב לתגובת המשיב לבקשת הפסלות.

3.לאחר שעיינתי בחומר שלפני, הגעתי למסקנה כי דין הערעור להידחות. עיקר טענתה של המערערת מופנה כלפי התבטאות בית המשפט בנוגע להבאת עו"ד בז'רנו, והאופן בו הובהרה על ידי בית המשפט. בהקשר זה השאלה העומדת לדיון היא האם יש בהתבטאויות בית המשפט משום עמדה סופית היוצרת חשש ממשי למשוא פנים. סופיות העמדה נגזרת מן האופן שבו הובעה הדעה ומן המסגרת הדיונית בה נאמרה. (יגאל מרזל, דיני פסלות שופט (תשס"ו-2006) 195; בג"ץ 2148/94 גלברט נ' יושב ראש ועדת החקירה , פ"ד מח(3) 573, 589-588, 606-604; ע"פ 1988/94 בראון נ' מדינת ישראל , פ"ד מח(3) 608, 625; ע"א 10770/03 פרנקל נ' אובולניק (לא פורסם)). על בית המשפט לנהוג לעולם באיפוק ובריסון, וגם בהשמיעו הערות ביקורתיות עליו להביא בחשבון איך עלולה הביקורת, בנקודה הספציפית שלגביה היא מושמעת, להתפרש בעיני הנוגע בדבר, הניצב אותה שעה בפני בית המשפט (ע"פ 732/86 חליווה נ' מדינת ישראל , פ"ד מא(1) 412, 415). יחד עם זאת, אין באמירה ביקורתית כשלעצמה כדי לפסול את השופט הדן בתיק מלדון בו (ע"פ 619/82 כדורי נ' מדינת ישראל , פ"ד לז(1) 52, 56). במקרה הנוכחי, הסביר בית המשפט כי התבטאותו באה לאור העובדה שבא-כוח המערערת לא השלים עם החלטתו בדבר סוג השאלות אותן הוא יכול לשאול את העד, והמשיך לחקור את העד בדרכו מבלי לכבד את החלטת בית המשפט. התבטאות השופטת לא באה אלא להביע מורת רוח מאי כיבוד החלטתה ותחושתה שבא-כוח המערערת מנסה לעכב את הדיון. לא מצאתי כי יש בהתבטאות זו, הגם שאפשר שמדובר באמירה מיותרת, כדי להעיד על גיבוש דעתו של בית המשפט לעניין ההליך שבפניו או דעה קדומה כנגד המערערת. אין בדברים כל רמז למסקנה מרחיקת הלכת של בא-כוח המערערת, שלאור ההתבטאויות לא תזכה המערערת להליך הוגן. לכן, אין בהתבטאות האמורה כדי לפסול את בית המשפט (ע"פ 1534/92 גלבוע נ' מדינת ישראל , פ"ד מו(2) 637; ע"פ 619/82 כדורי נ' מדינת ישראל , פ"ד לז(1) 52).

4.אשר לטענות המערערת כנגד החלטות דיוניות של בית המשפט קמא, במסגרתן נדחו, בין היתר, בקשותיה לדחיית מועד דיון ונדחתה בקשתה להשיב לתשובת המשיב לבקשת הפסילה – הכלל הוא כי החלטות דיוניות שאינן לרוחו של מי מן הצדדים אינן יוצרות, כלשעצמן, עילת פסלות. הדרך להתמודד עם החלטות מסוג זה הינה באמצעות הגשת ערעור או בקשת רשות ערעור, בהתאם לסדרי הדין, ולא באמצעות בקשת פסלות וערעור פסלות, כפי שעשתה המערערת בהגישה בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בעקבות דחיית בקשתה לדחיית מועד דיון (יגאל מרזל, דיני פסלות שופט (תשס"ו-2006) 178-174; ע"פ 1368/91 בטיטו נ' מדינת ישראל (לא פורסם); ע"א 7724/96 טודרוס נ' טודרוס (לא פורסם); ע"א 7186/98 מלול נ' ג'אן ואח' (לא פורסם); ע"א 6207/03 אגמון נ' בורוכוב (לא פורסם); ע"א 5214/05 אוחיון נ' בנק לאומי לישראל (לא פורסם)). לא מצאתי יסוד לטענה כי התבטאות בית המשפט וההחלטות שקיבל בית המשפט בעניינה של המערערת, בין אם הן צודקות ובין אם הן מוטעות לגופן (ולעניין זה אין אני נצרכת), מקימות עילת פסלות ומעוררות את אותה אפשרות ממשית לקיום משוא פנים כלפי המערערת (ע"פ 5/82 אבו חצירא נ' מדינת ישראל ואח' , פ"ד לו(1) 247, 251; ע"פ 3217/03 געדי נ' מדינת ישראל (לא פורסם); ע"פ 4568/03 נאפע נ' מדינת ישראל (לא פורסם)). אפשר כי בראייתה של המערערת נוצר חשש, כי התבטאות בית המשפט וההחלטות שקיבל מצביעות על חשש למשוא פנים כלפיה. עם זאת, חשש זה אינו יוצא מכלל חשש סובייקטיבי גרידא, שאינו מקים עילת פסלות (יגאל מרזל, דיני פסלות שופט (תשס"ו-2006) 115-114; ע"פ 5/82 אבו-חצירא נ' מדינת ישראל , פ"ד לו(1) 247, 250; רע"א 287/88 מנוף סיגנל חברה לפיננסים והשקעות בע"מ נ' סליימה , פ"ד מד(3) 758, 760).

אשר על כן, הערעור נדחה.