ע"א 9327/05 יונתן ארד נ. מדינת ישראל-משרד המשפטים

ערעור על החלטתו של בית משפט השלום באשדוד (כבוד השופטת ו' מרוז) מיום 20.09.05 שלא לפסול עצמו מלדון בת"א 2286/00.

1.בין הצדדים מתנהל הליך אזרחי בבית משפט השלום באשדוד. ביום 20.09.05, חמש שנים לאחר פתיחת ההליך על ידי המערער, הגיש האחרון בקשת לפסילת בית המשפט, תוך שהוא ממקד טענותיו בעניינים שונים שיסודם, ככלל, באופן ניהול המשפט. במסגרת טענותיו, מלין המערער על שבית המשפט נוהג להתערב בחקירת העדים, על שדחה את בקשתו להמצאת ראיות נוספות ועל אמרות אגב שונות שהביע בית המשפט בהליכי ביניים ובמהלך הדיון. המערער אינו טוען כי יש במי מטענותיו, כשהיא לבדה, כדי להקים עילת פסלות. ברם, לשיטתו, משקלם המצטבר של האירועים בתיק מעלה חשש ממשי למשוא פנים, במובן שדעתו של היושב בדין ננעלה, כך שניתן לראות בהליך כולו "משחק מכור".

2.בית המשפט דחה (ביום 20.09.05), בהחלטה מפורטת, את בקשת הפסלות. בערעור שלפני חוזר המערער על טענותיו בבקשת הפסילה, ומוסיף להן טענות נוספות בעלות אופי דומה. המשיבים מצידם מתנגדים לבקשה, בטענה כי אין היא מגלה עילת פסלות וממילא חלקה נגוע בשיהוי חמור ובפגמים פרוצדוראליים אחרים.

3.עיינתי בטענות המערער ובפרוטוקול בית המשפט. נחה דעתי כי דין הערעור להידחות. חלק ניכר מטענות המערער מתייחסות לאירועים שקרו לפני זמן רב. טענת פסלות, כידוע, יש להעלות מיד עם היוודעה (ראו: תקנה 471ב לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984). גם לגופן של הטענות לא מצאתי בהן ממש. אשר להחלטות בית המשפט בעניין חקירת עדים וקבלת ראיות נוספות, הרי שמדובר בהחלטות דיוניות, אשר הדרך להתמודד עמן הינה באמצעות הגשת ערעור או בקשת רשות ערעור, בהתאם לסדרי הדין, ולא באמצעות בקשת פסלות וערעור פסלות (ע"א 7186/98 מלול נ' ז'אן (לא פורסם); ע"א 5214/05 אוחיון נ' בנק לאומי לישראל (לא פורסם); ע"א 5624/05 שילר נ' אוחיון (לא פורסם)). אשר לאמרות בית המשפט, הרי שהן אינן מעלות חשש ממשי למשוא פנים כלפי המערער, לא בנפרד ולא במצטבר (ע"א 2039/99 גולן נ' גולן (לא פורסם); ע"א 6822/00 משלי נ' משלי (לא פורסם); ע"א 2730/98 תנופה שרותי כח אדם נ' גיאורגיצאנו , פ"ד נב(2) 427).

4.אכן, נראה כי המערער אינו שבע רצון מהמותב הדן בעניינו, ואף סבור כי הוא מוטה לטובת המשיבים. ברם, אין דיי בחששו הסובייקטיבי של המערער. יש צורך לבסס תשתית עובדתית אובייקטיבית לפיה שופט מקצועי לא יוכל לדון בתיק (ע"פ 4568/03 נאפע נ' מדינת ישראל (לא פורסם)). "לא רגישותו הסובייקטיבית המיוחדת של המערער היא הקובעת לעניין זה אלא השאלה היא האם הוכחה אפשרות ממשית, מבחינה אובייקטיבית, של משוא פנים בניהול המשפט" (ע"פ 5/82 אבו-חצירא נ' מדינת ישראל , פ"ד לו(1) 247, 251; ע"פ 3217/03 געדי נ' מדינת ישראל (לא פורסם)). חשש אובייקטיבי כזה אינו עולה בענייננו. אכן, אין לומר כי דעתו של היושב בדין ננעלה שניתן לראות בהליך כולו "משחק מכור" (בג"ץ 2148/94 גלברט נ' יושב-ראש ועדת החקירה לבדיקת אירוע הטבח בחברון , פ"ד מח(3) 573, 605).

הערעור נדחה. המערער יישא בהוצאות המשיבה 1 בסכום של 2,000₪, בהוצאות המשיבים 2-4 בסכום כולל של 2,000₪ ובסכום דומה בתוספת מע"מ בגין שכר טרחת עורך דין המשיבים 2-4.