פסק-דין2 עמודיםנכלל בחיפוש

ע"א 9327/05 יונתן ארד נ. מדינת ישראל-משרד המשפטים

ניתן ביום

בקצרה

סדר דין אזרחי · פסלות שופטערעור על החלטת בית משפט השלום שלא לפסול את עצמו

כיסוי התקציר אינו ידוע: בכרטיס זה לא תועד אם גוף המסמך וסיום ההכרעה נכללו במלואם. יש לעיין במקור המלא.

בית המשפט העליון דחה ערעור על החלטת בית משפט השלום שלא לפסול את עצמו. נקבע כי טענת פסלות יש להעלות מיד עם היוודעה, וכי החלטות דיוניות ואמרות אגב אינן מקימות לבדן חשש למשוא פנים. חשש סובייקטיבי של המערער אינו מספיק, אלא נדרשת תשתית אובייקטיבית.

העובדות

המערער הגיש בקשת פסלות בתיק אזרחי שנפתח לפני כחמש שנים. הוא טען לאמרות אגב, לדחיית בקשה להמצאת ראיות נוספות ולהתערבות בחקירת עדים. בית המשפט דחה את הבקשה.

השאלות המשפטיות

  1. 1.האם החלטת בית משפט השלום שלא לפסול עצמו מלדון בתיק מעלה חשש ממשי למשוא פנים?
  2. 2.האם אמרות אגב והחלטות דיוניות של בית המשפט מקימות עילת פסלות?

הלכות

  1. 1

    החלטות דיוניות בעניין חקירת עדים וקבלת ראיות נוספות אינן עילה לפסלות, והדרך להשיגן היא בערעור או ברשות ערעור.

    ״אשר להחלטות בית המשפט בעניין חקירת עדים וקבלת ראיות נוספות, הרי שמדובר בהחלטות דיוניות, אשר הדרך להתמודד עמן הינה באמצעות הגשת ערעור״
    לציטוט במסמך ←
  2. 2

    חשש סובייקטיבי של בעל דין אינו מספיק; נדרשת הוכחה לאפשרות ממשית, מבחינה אובייקטיבית, של משוא פנים.

    ״לא רגישותו הסובייקטיבית המיוחדת של המערער היא הקובעת לעניין זה אלא השאלה היא האם הוכחה אפשרות ממשית, מבחינה אובייקטיבית, של משוא פנים בניהול המשפט״
    לציטוט במסמך ←

מילות מפתח

  • משוא פנים
  • משחק מכור
  • אמרות אגב
  • החלטות דיוניות
  • חשש ממשי
  • עילת פסלות
  • הוצאות

התקציר, ההלכות והסיווג נוצרו אוטומטית. לכל הלכה מצורף ציטוט מהמסמך. יש לבדוק את הדברים מול המקור באתר בית המשפט, שהוא הנוסח המחייב.

הטקסט המלא

פרטי ההליך

בבית המשפט

העליון

ע"א

9327/05

בפני:

כבוד הנשיא א' ברק

המערער:

יונתן ארד

נ ג ד

המשיבים:

1. מדינת ישראל-משרד המשפטים

2. שרון כהן

3. ענת כהן

4. פנינה איטח

ערעור על החלטת פסלות של בית משפט השלום באשדוד בת"א 2286/00 מיום

20.09.05 שניתנה על ידי כבוד השופטת ו' מרוז

בשם המערער: עו"ד בן

חיים דוד

פסק-דין

ערעור על החלטתו של בית משפט השלום באשדוד (כבוד השופטת ו' מרוז) מיום 20.09.05 שלא לפסול עצמו מלדון בת"א 2286/00.

1.בין הצדדים מתנהל הליך אזרחי בבית משפט השלום באשדוד. ביום 20.09.05, חמש שנים לאחר פתיחת ההליך על ידי המערער, הגיש האחרון בקשת לפסילת בית המשפט, תוך שהוא ממקד טענותיו בעניינים שונים שיסודם, ככלל, באופן ניהול המשפט. במסגרת טענותיו, מלין המערער על שבית המשפט נוהג להתערב בחקירת העדים, על שדחה את בקשתו להמצאת ראיות נוספות ועל אמרות אגב שונות שהביע בית המשפט בהליכי ביניים ובמהלך הדיון. המערער אינו טוען כי יש במי מטענותיו, כשהיא לבדה, כדי להקים עילת פסלות. ברם, לשיטתו, משקלם המצטבר של האירועים בתיק מעלה חשש ממשי למשוא פנים, במובן שדעתו של היושב בדין ננעלה, כך שניתן לראות בהליך כולו "משחק מכור".

2.בית המשפט דחה (ביום 20.09.05), בהחלטה מפורטת, את בקשת הפסלות. בערעור שלפני חוזר המערער על טענותיו בבקשת הפסילה, ומוסיף להן טענות נוספות בעלות אופי דומה. המשיבים מצידם מתנגדים לבקשה, בטענה כי אין היא מגלה עילת פסלות וממילא חלקה נגוע בשיהוי חמור ובפגמים פרוצדוראליים אחרים.

3.עיינתי בטענות המערער ובפרוטוקול בית המשפט. נחה דעתי כי דין הערעור להידחות. חלק ניכר מטענות המערער מתייחסות לאירועים שקרו לפני זמן רב. טענת פסלות, כידוע, יש להעלות מיד עם היוודעה (ראו: תקנה 471ב לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984). גם לגופן של הטענות לא מצאתי בהן ממש. אשר להחלטות בית המשפט בעניין חקירת עדים וקבלת ראיות נוספות, הרי שמדובר בהחלטות דיוניות, אשר הדרך להתמודד עמן הינה באמצעות הגשת ערעור או בקשת רשות ערעור, בהתאם לסדרי הדין, ולא באמצעות בקשת פסלות וערעור פסלות (ע"א 7186/98 מלול נ' ז'אן (לא פורסם); ע"א 5214/05 אוחיון נ' בנק לאומי לישראל (לא פורסם); ע"א 5624/05 שילר נ' אוחיון (לא פורסם)). אשר לאמרות בית המשפט, הרי שהן אינן מעלות חשש ממשי למשוא פנים כלפי המערער, לא בנפרד ולא במצטבר (ע"א 2039/99 גולן נ' גולן (לא פורסם); ע"א 6822/00 משלי נ' משלי (לא פורסם); ע"א 2730/98 תנופה שרותי כח אדם נ' גיאורגיצאנו , פ"ד נב(2) 427).

4.אכן, נראה כי המערער אינו שבע רצון מהמותב הדן בעניינו, ואף סבור כי הוא מוטה לטובת המשיבים. ברם, אין דיי בחששו הסובייקטיבי של המערער. יש צורך לבסס תשתית עובדתית אובייקטיבית לפיה שופט מקצועי לא יוכל לדון בתיק (ע"פ 4568/03 נאפע נ' מדינת ישראל (לא פורסם)). "לא רגישותו הסובייקטיבית המיוחדת של המערער היא הקובעת לעניין זה אלא השאלה היא האם הוכחה אפשרות ממשית, מבחינה אובייקטיבית, של משוא פנים בניהול המשפט" (ע"פ 5/82 אבו-חצירא נ' מדינת ישראל , פ"ד לו(1) 247, 251; ע"פ 3217/03 געדי נ' מדינת ישראל (לא פורסם)). חשש אובייקטיבי כזה אינו עולה בענייננו. אכן, אין לומר כי דעתו של היושב בדין ננעלה שניתן לראות בהליך כולו "משחק מכור" (בג"ץ 2148/94 גלברט נ' יושב-ראש ועדת החקירה לבדיקת אירוע הטבח בחברון , פ"ד מח(3) 573, 605).

הערעור נדחה. המערער יישא בהוצאות המשיבה 1 בסכום של 2,000₪, בהוצאות המשיבים 2-4 בסכום כולל של 2,000₪ ובסכום דומה בתוספת מע"מ בגין שכר טרחת עורך דין המשיבים 2-4.

ניתן היום, י"ח חשוון, תשס"ו

(20.11.05).

ה

נ ש י א

המסמך מוצג כפי שבית המשפט פרסם אותו; אין באמור ייעוץ משפטי. בקשת הסרה · דיווח על טעות

ציטוטים

מצטט (10 תיקים)

הלכות

  1. 1החלטות דיוניות בעניין חקירת עדים וקבלת ראיות נוספות אינן עילה לפסלות, והדרך להשיגן היא בערעור או ברשות ערעור.
  2. 2חשש סובייקטיבי של בעל דין אינו מספיק; נדרשת הוכחה לאפשרות ממשית, מבחינה אובייקטיבית, של משוא פנים.