ע"א 3318/06 דב קינמוני נ. בנק פועלי אגודת ישראל בע"מ/

ערעור על החלטתו של בית משפט השלום בכפר-סבא (השופטת נ' מימון-שעשוע) מיום 4.3.2006, שלא לפסול עצמו מלדון בת.א. 6635/01.

1.המערערים הגישו לבית משפט השלום בכפר-סבא תביעה כספית נגד המשיבים על סך של 2,276,556 ₪, בטענה של הפרת חבויות שבהן נושאים בנקים ביחסיהם עם הציבור. בפתח דיון ההוכחות הביע בית המשפט (השופטת נ' מימון-שעשוע) הסתייגות לגבי עילת התביעה והציע למערערים להסתפק בפיצוי כספי של כ-5% מסכום התביעה. המערערים ביקשו דחיה כדי לשקול הגשת בקשת פסלות. משלא נענו לדחייה הם הגישו בו במקום בקשת פסלות, אשר נדחתה. לאור התנהלות הדיון ודחיית הבקשה, הודיעו המערערים כי לא ימשיכו בהבאת ראיותיהם. הם ביקשו למשוך את תצהירי עדי התביעה. לאחר שיג ושיח באולם ניתן בו ביום פסק דין על אתר, בו נפסק כי "לאור הודעת הצדדים כי אין בדעתם להביא עדים נוספים במצב שנוצר וכי לא תהיה חקירה נגדית על האמור בתצהירי הנתבעים הרי שניתן בזה פסק דין לפיו התביעה נדחית". כן חויבו המערערים לשאת בהוצאות המשיבים בסך 5,000 ₪.

2.בערעור שהוגש על פסק דין זה החליט בית המשפט המחוזי בתל-אביב (ביום 16.1.2006) על ביטול פסק הדין ועל החזרת הדיון לבית משפט השלום, לשמיעת סיכומים ולמתן פסק דין מנומק. צוין בפסק הדין כי "לא יהיה באמור כדי להוות ויתור של המערערים על טענת פסלות, ומבלי שאנו נוקטים כל עמדה בנושא זה. איננו רואים להעתר לבקשה בנושא שינוי המותב". עם החזרת הדיון לבית משפט השלום בכפר סבא הגישו המערערים (ביום 9.3.2006) בקשה לפסילת בית המשפט. בבקשה נטען כי לבית המשפט הייתה עמדה נחרצת ומגובשת לגבי התובענה עוד בטרם החל דיון ההוכחות; כי במהלך דיון ההוכחות הפגין בית המשפט עמדות שהבהירו כי דעתו המגובשת אינה ניתנת לשינוי כלל; כי בית המשפט התערב בחקירה והגביל אותה בעניינים חשובים ומהותיים. נטען כי התנהלות בית המשפט יוצרת חשש ממשי למשוא פנים.

3.בית המשפט דחה את בקשת הפסילה. בהחלטתו (מיום 3.4.2006) הוא קבע כי אין ממש בבקשה מבחינה מהותית. מבחינה פרוצדורלית, מנסים המבקשים לחזור ולהעלות את טענת הפסלות, שכבד נדחתה במועד הדיון, ואשר המערערים כשלו מלהשיג עליה בדרך הקבועה בדין. בית המשפט הורה על הגשת סיכומים של בעלי הדין.

4.בערעור חוזרים המערערים על טענותיהם בבקשת הפסלות . הם שבים וטוענים כי דיון ההוכחות היה שזור התבטאויות פרטניות, חדות ומנומקות שהובילו לפסק דין ברור ובכך הביע בית המשפט את סופיות עמדתו בנושא. לטענת המערערים, העמדה אינה יכולה להשתנות גם לאחר הגשת הסיכומים בתיק, שכן דעתו של בית המשפט כבר נחרצת ומגובשת. לטענת המערערים, ההכרעה בתביעה אינה יכולה לזכות למידת האובייקטיביות, הצדק והאמת להן היא ראויה.

5.לאחר שעיינתי בחומר שבפני, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערעור להידחות. אכן, בית המשפט אינו רשאי לגבש את עמדתו בטרם מסתיים ההליך השיפוטי (בג"ץ 2148/94 גלברט אמנון ואח' נ' נשיא בית המשפט העליון ואח' , פ"ד מח(3) 573). אולם אין בכך כדי לשלול את העובדה כי במהלך הדיון המשפטי מתגבשת אצל השופט עמדה לכאורית באשר למשקל הטענות שלפניו. אם דעה זו היא לכאורית בלבד, וכפופה לעיצוב ולשינוי בהתאם לראיות שיובאו בהמשך ההליך, תוך שהשופט פתוח לאימוצה של דעה שונה, אין בעצם הבעת הדעה כדי לפסול את השופט מלשבת בדין. האיסור אינו על דעה קודמת; האיסור הוא על דעה קדומה (בג"ץ 2184/94 גלברט אמנון ואח' נ' נשיא בית המשפט העליון ואח' , פ"ד מח(3)573; ע"א 3145/97 אחמד סאלח חמודה נ' מינהל מקרקעי ישראל (לא פורסם); ע"פ 344/99 זאב בשן נ' מדינת ישראל , פ"ד נג(2) 599; ע"א 8177/00 רחל אורן נ' יצחק אורן (לא פורסם)). חזקה על השופט כי מקצועיותו תאפשר לו לבחון את עמדתו הלכאורית לכל אורך שלבי ההליך מבלי "להינעל" על עמדה מסוימת (רע"א 287/88 מנוף סיגנל חברה לפיננסים והשקעות בע"מ נ' סמיר עבדל ראזק סליימה , פ"ד מד(3)758; ע"פ 344/99 זאב בשן נ' מדינת ישראל , פ"ד נג(2) 599). בנוסף, לא אחת נפסק בבית משפט זה, שאין בעצם העובדה כי על בית משפט מוטל להכריע בעניין אשר הוחזר על ידי ערכאת הערעור אל בית משפט קמא, בצירוף הנחיות, משום עילת פסלות (ע"א 990/96

ד"ר דבורה כהן נ' היועץ המשפטי לממשלה (לא פורסם) ; ע"א 4199/99 חברת נרגו בע"מ נ' ד.ב. שירותי תיירות בע"מ (לא פורסם)). אכן, אין די בכך שעל בית המשפט לדון מחדש באותו עניין בו דן בעבר, או בעניין דומה לו, כדי לגרום לפסילתו של בית המשפט. (ע"א 99/03 מקט ספורט נ. כהן (לא פורסם)).

6.במקרה הנוכחי, אין חולק כי בית המשפט הביע את התרשמותו מעילת התביעה בטרם הוכרע הדין. אולם התרשמות זו לא עלתה כדי מסקנה מגובשת שאין ממנה חזרה. פסק הדין (מיום 9.11.2003) ניתן על בסיס טכני, נוכח סירובם של המערערים להמשיך בהצגת ראיותיהם. אין בו קביעות עובדתיות, ממצאי מהימנות או מסקנות משפטיות לגוף התביעה. אכן, בית המשפט הביע במהלך הדיון את דעתו הראשונית בעניין התביעה, על פי התרשמותו מהחומר שהיה מונח בפניו. אין לראות בדבריו אלא הבעת עמדה לכאורית בלבד. לא מצאתי כי בנסיבות העניין בית המשפט גיבש דעה נחרצת וסופית בתביעה, באופן שדעתו "ננעלה" ואין עוד טעם בהמשך ניהול ההליך בפניו (רע"א 287/88 מנוף סיגנל נ' עבדל ראזק , פ"ד מד(3) 758; ע"א 9346/02 עזבון המנוח יוסף שלום ז"ל ואח' נ' מינהל מקרקעי ישראל ואח' (לא פורסם); ע"א 9930/02 עירי

געש נ' פזקר בע"מ (לא פורסם)). האופן בו בחר בית המשפט בענייננו לנהל את ההליך שלפניו אינו מגלה עילה למשוא פנים. חזקה על בית המשפט כי דעתו תהיה פתוחה לשמיעה ולשכנוע למקרא הסיכומים שיגישו בעלי הדין, כי ישקול את הטענות לגופן ולא ינעל דעתו מפני שינוי או שיקול מחדש. אפשר שבראייתם של המערערים נוצר החשש, כי הצעת בית המשפט, פסק הדין הטכני ופסיקת ההוצאות כנגדם מצביעות על קיום משוא פנים כלפיו. עם זאת, חשש זה אינו יוצא מכלל חשש סובייקטיבי גרידא, שאינו מקים עילת פסלות (ע"א 7362/03 רפי בן חיים נ' מסיעיד משה ניסים ואח' (לא פורסם); ע"א 10763/05 יורם חכם, עו"ד ואח' נ' אלי סיאג ואח' (לא פורסם)).

אשר על כן, הערעור נדחה.