ע"א 4951/08 יגאל שגיא ,רו'ח ומשפטן נ. פקיד השומה ת''א 1

ערעור על החלטתו של בית-משפט המחוזי בתל-אביב-יפו (כב' השופט מגן אלטוביה ) שלא לפסול עצמו מלדון בתיק עמ"ה 1113/07.

1.

המערערים הגישו לבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו, נימוקי ערעור על שומות שהוצאו להם לשנים 2001-2004. נימוקי הערעור פורטו בהרחבה על גבי 172 עמודים. לפיכך, הגיש המשיב בקשה למחיקת הערעור על הסף או לחילופין, בקשה להורות על תיקונו.

2.

בהחלטתו בבקשת המשיב, קבע בית המשפט כי ההודעה המפרשת את נימוקי הערעור הינה הן בגדר כתב תביעה והן בגדר כתב ערעור. כמו כן, קבע בית המשפט כי הודעת המערערים נפרשה על פני עמודים רבים, ומשכך היא מסרבלת את הדיון ואף מזיקה בסופו של יום לעניינם. עוד קבע בית המשפט כי לבית המשפט סמכות לדרוש כי כתבי בי דין יהיו כאלה שישיגו את המטרה שלשמה נועדו, ושלא יעלו חשש של ניצול ההליך המשפטי שלא באופן ראוי. לפיכך, נקבע, כי על המערערים להגיש הודעה שלא תעלה על 25 עמודים במקום 62 שהוגשו, ובה יועלו בתמצית הטענות המהותיות של המערער.

3.

על החלטה זו, הגישו המערערים בקשה למתן הבהרות. בהחלטתו, קבע בית המשפט כי בקשת המערערים היא למעשה ערעור על החלטתו הקודמת וכי אין הוא יכול לשבת כערכאת ערעור על עצמו. ככל שנדרשת הבהרה, נקבע, היקף ההודעה המפרשת מטעם המערערים לא יעלה על 25 עמודים. עוד קבע בית המשפט כי גם נימוקי ערעור בני 3 עמודים יכולים לתת ביטוי למכלול טענות המערער, קל וחומר 25 עמודים.

4.

בהמשך להחלטה זו, הגישו המערערים בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המורה על צמצום ההודעה שהוגשה על ידם (רע"א 4452/08). במקביל, הגיש בקשה לפסילת השופט בטענה כי לאור החלטת השופט כי על המערערים לצמצם את נימוקי הערעור, ולאור דרך ההתנהלות שלו נגדם, ומשלא נימק החלטתו, נבצר מהשופט לשפוט באובייקטיביות הדרושה.

5.

בית המשפט המחוזי דחה את הבקשה לפסול אותו מלדון בתיקים המתנהלים בפניו, בקובעו כי אינו "נעול" באשר לשאלות המהותיות שמבקש המערער לברר בערעור שהגיש ואין לכך ביטוי בהחלטותיו. כמו כן, קבע בית המשפט כי ההחלטה בדבר תמצית נימוקי הערעור מדברת בעד עצמה, ובודאי שאין בה או בכל החלטה אחרת שיצאה מלפני בית המשפט, משום איום. באשר לטענה כי החלטתו בעניין תמצות ההודעה אינה מנומקת, קבע בית המשפט כי מדובר בטענת ערעור מובהקת, והוא אינו יכול לדון בה במסגרת בקשת פסלות. בית המשפט הוסיף וקבע כי אינו מוצא כל בסיס לפסול עצמו מלדון בתיקים של המערערים. כן קבע בית המשפט כי בשלב ההוכחות והסיכומים יוכלו המערערים לשטוח ביתר פירוט את טענותיהם, אולם שלב נימוקי הערעור אינו המקום אלא לשם העלאה תמציתית של הטענות.

6.

על החלטה זו הגישו המערערים את הערעור שבפניי (תיקם המשותף מתנהל אצל המשיב). לטענת המערערים, מכלול הנסיבות שנוצרו עד היום במשפט מראה כי עמדתו של השופט "נעולה", מבלי שקיים סיכוי ממשי כי שכנוע רציונאלי יביא לשינויה. עוד טוענים המערערים, כי בהחלטה המצמצמת את התובענה, התעלם השופט מהטיעונים שהעלו, ובכך יש כדי ללמד כי קיימת אפשרות מסתברת כי אין הוא "פתוח לשכנוע". כן נטען, כי בהחלטה לצמצום התובענה כתב השופט כי במידה שלא יפעלו בהתאם להחלטתו, יימחק הערעור, ובכך יש כדי להוות איום. המערערים מוסיפים וטוענים כי החלטת בית המשפט נעדרת נימוקים ענייניים ולפיכך הינה שרירותית, ומלמדת על דעתו של השופט נגדם. עוד נטען, כי בשלב הסיכומים לא תהיה להם זכות להעלות טענות שלא נטענו בכתב התביעה אלא רק להוכיח את שנטען, וכלל לא בטוח כי תינתן להם ההזדמנות הנאותה להציג את טענותיהם בפירוט הראוי. כן טוענים המערערים כי מאחר שחובת ההוכחה מוטלת עליהם כתובעים, אין פסול בגישה של

הצגת טענות התביעה בהרחבה ובהצגת עיקר הראיות להוכחת התביעה כבר בפתיחת המשפט.

7.

יצויין, כי בטרם הגישו המערערים את ערעור הפסלות, הגישו בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט לצמצם את תביעתם. בקשה זו עודנה תלויה ועומדת בפני בית משפט זה, לאחר שהרשמת לא קיבלה את בקשתם לאחד את הדיון בערעור הפסלות ובבקשת רשות הערעור, וכן דחתה את בקשתם להסתפק בעירבון הכספי שהופקד בבקשת רשות הערעור.

8.

בתגובת המשיב לערעור, נטען כי השגה על החלטות דיוניות אינה מהווה עילה לפסלות שופט, בין כאשר מדובר בהחלטה בודדת ובין כשמדובר במספר רב של החלטות. במקרה דנן, טוען המשיב, לא קמה עילה, ולו לכאורית, לפסילת השופט. המערערים משיגים על מספר החלטות דיוניות שהתקבלו בעניינם, כשהדרך לתקיפת החלטות מעין אלו, כך נטען, הינה באמצעות הגשת בקשת רשות ערעור ולא באמצעות הגשת ערעור פסלות. המערערים הגישו בקשה להגיב לתגובת המשיב, אך לא מצאתי כי יש מקום להיעתר לה.

9.

לאחר שעיינתי בחומר שבפניי, הגעתי למסקנה כי דין הערעור להידחות. ככל שבקשת הפסלות נובעת מחוסר שביעות רצונם של המערערים מהחלטות השופט ומניהול ההליכים על ידו, הלכה היא כי השגות בעניינים אלה מקומן בהליכי ערעור רגילים, על-פי סדרי הדין, ולא במסגרת הליכי פסלות (לעניין החלטות דיוניות, ראו: ע"א 7186/98 מלול נ' ג'אן (לא פורסם, 3.12.1998); ע"א 10619/02 בן עמי נ' קידר (לא פורסם, 30.12.2002); יגאל מרזל דיני פסלות שופט 174-178 (2006). זאת ועוד, גם אם מדובר ברצף של החלטות שאינן מצדדות בעמדת בעל דין, אין בכך כדי להקים עילת פסלות (ע"א 6822/00 משלי נ' משלי (לא פורסם, 18.3.2001); ע"א 5803/04 מצדה חברה להנדסה בע"מ נ' בנק לאומי לישראל בע"מ (לא פורסם, 29.10.2004) ; מרזל , בעמ' 175). מבלי שאדרש להביע עמדה לגוף העניין, לא מצאתי יסוד לטענת המערערים, כי ההחלטות שקיבל בית-המשפט במקרה דנן מקימות עילת פסלות, ומעוררות חשש ממשי לקיום משוא פנים כלפי המערערים.

10.

יתירה מכך, גם לגופו של עניין, לא מצאתי הצדקה לקבלת הערעור. הלכה היא כי התבטאות שופט, בעל פה או בהחלטה, אפילו אינה מוצלחת, כשלעצמה, אינה מהווה עילה לפסילת שופט. יש לבדוק כל מקרה על פי נסיבותיו. שופט יפסל רק כאשר יוכח כי יש בהתבטאותו כלפי בעל דין משום גיבוש עמדה סופית היוצרת חשש ממשי למשוא פנים, באופן המייתר את המשך המשפט בפניו (ע"פ 1988/94 בראון נ' מדינת ישראל , פ"ד מח(3) 608 (1994); ע"א 11484/05 טאוב נ' אנ.די.סי. יצרני תכשיטים בע"מ (לא פורסם, 23.3.2006); ע"א 2315/07 פלונית נ' פלוני (לא פורסם, 3.6.2007); יגאל מרזל דיני פסלות שופט 194, 196 (2006)). בית המשפט רשאי להעיר הערות ביקורתיות הקשורות בניהולו התקין והיעיל של המשפט שלפניו (ע"א 5991/06 פלונית נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ (לא פורסם, 14.8.2006)).

האחריות לניהולו של המשפט מוטלת על בית המשפט, ובמסגרת זו רשאי בית המשפט להעיר הערות הקשורות בניהולו התקין והיעיל של המשפט שלפניו (ע"א 1013/92 הרוש נ' הרוש , פ"ד מו(2) 133(1992)). בנסיבות העניין, ובמיוחד לאור הבהרת בית המשפט בהחלטתו בבקשת הפסלות כי אינו "נעול" באשר לשאלות המהותיות שמבקשים המערערים לברר בערעור שהגישו, ואף אין לכך ביטוי באף אחת מהחלטותיו, שוכנעתי כי החלטתו בדבר הגשת תמצית נימוקי הערעור אינה מעידה על גיבוש עמדה מוגמרת ומגובשת כנגד המערערים. החלטת בית המשפט בבקשת למחיקת התביעה, נבעה מן הצורך לייעל את ההליך המתנהל בפניו. לפיכך, לא ניתן לומר כי קם כאן חשש ממשי למשוא פנים, המצדיק פסילת השופט.

אשר על כן, הערעור נדחה.