ע"א 1964/09 עבט נאוגרקר נ. סוגת 1967 בע"מ

ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה (השופטת ר' למלשטריך-לטר ), מיום 22.2.2009

שלא לפסול עצמו מלדון בעניינו של המערער בת"א 141/07.

1.

המערער הגיש תביעת נזיקין בעקבות תאונת עבודה שעבר ואשר גרמה לו לנכות קשה. בית המשפט הורה על הגשת תחשיבי נזק. במהלך ישיבה לצורך דיון בתחשיבים העלה בית המשפט מיזמתו הצעת פשרה לפיה יקבל המערער סכום מסוים. ההצעה נדחתה על ידי המערער כי לא מצא בה פיצוי הולם. לפיכך החלה שמיעת הראיות בתיק. בתום ישיבת ההוכחות השניה, לבקשת באת כח המערער, שב בית המשפט והסביר לבנותיו של המערער את הסיכויים והסיכונים בתיק והעלה שוב את הצעת הפשרה.

2.

המערער הגיש בקשה לפסילת בית המשפט על יסוד טעמים מספר ובהם העלאת הצעת הפשרה על ידי בית המשפט, התייחסות בית המשפט למערער ולבאת כוחו מאז סירבו להצעה והתערבות בית המשפט במהלך חקירת העדים. בית המשפט דחה את הבקשה. בית המשפט התייחס להצעת הפשרה שהועלתה על ידו על בסיס תחשיבי הנזק שהגישו הצדדים בקובעו כי פרישת קשת הסיכונים והסיכויים אין בה כדי ללמד על תוצאות ההליך טרם שמיעת הראיות. בית המשפט קבע כי מעבר להצעה שהציע לא התייחס לתוצאה סופית של ההליך ולא נעשה כל ניסיון לכפות פשרה. אשר לטענה בדבר הקצבת זמן החקירה השיב בית המשפט כי למרות ההקצבה, המשיכה באת כח המערער לחקור את המומחה עד שמיצתה שאלותיה ולכן דין הטענה להידחות. עוד הוסיף בית המשפט כי השאלות שהפנה לעדים נועדו להבהיר נושאים בלתי מובהרים ומכל מקום אין בהתערבות בחקירת העדים עילה לפסילתו. בית המשפט הוסיף כי הערותיו לגבי הצגת תשתית עובדתית לא מלאה קשורה בניהול התקין והנכון של המשפט והינה חובתו של השופט. בית המשפט הבהיר כי הערתו לעניין היותו של המערער לבוש מעיל כי יתכן שקר לו נאמרה בהקשר ישיר לדרגת הקור באולם, נושא שעלה קודם לכן. לכן, גם בהקשר זה הוא מוצא רוח של "חצאי עובדות" בבקשה. אשר לטענה כי לא מינה מומחה נוסף כפי שהומלץ, קבע בית המשפט כי מדובר בהחלטה שיפוטית שהערעור עליה הינו במסגרת הליכי ערעור רגילים. בית המשפט סיים בכך שהבקשה הוגשה בשיהוי.

מכאן הערעור שלפניי.

3.

המערער טוען בערעורו כי מאז שדחה את הצעת הפשרה "זכו" הוא ובאת כוחו בקיתונות רותחין מבית המשפט אשר הבהיר כי התביעה תידחה שכן דינה להיבלע בתגמולי המל"ל. לטענת המערער בית המשפט הגיב לדחיית הצעת הפשרה בכך שאין להבין את גישתה "המשיחית" של באת כח המערער וכי אין זה נהוג לנהל תיקים מסוג זה. דברים אלה לא נרשמו בפרוטוקול. המערער משיג על החלטת השופט שלא לקבל חוות דעת מומחה ממוקדת בשאלה האם סובל הוא מכאבי פנטום, בשל השלב המתקדם של סיום התיק, וזאת למרות שהתיק היה קבוע לארבע ישיבות הוכחות נוספות. כן משיג הוא על אי החלפת מינויה של המומחית נוכח נסיעתה לחו"ל. בעקבות דברי בית המשפט לבנותיו של המערער בנוגע להצעת הפשרה, יצאו הן ובאת כוחו בהרגשה כבדה לפיה חרץ בית המשפט את גורל התביעה וכי הוא בא חשבון עם המערער בשל סירובו לקבל את הצעת הפשרה. בישיבת ההוכחות הבאה, לטענת המערער, הלבין בית המשפט את פני באת כוחו וגם דברים אלה לא נרשמו בפרוטוקול. לטענתו, התערב בית המשפט במהלך החקירות הנגדיות של עדי המשיבים ושאל מיזמתו שאלות רבות המסייעות לגרסתם. לעומת זאת, הפריע בית המשפט במהלך החקירה שערכה באת כח המערער למומחה, והגבילה. לדעת המערער חרץ בית המשפט עמדתו ביחס לכושר השתכרות המערער ונכותו התפקודית ואף לגבי פוטנציאל השתכרותו במהלך השנים אלמלא התאונה וכן בנוגע לעזרת המיטיבים. לטענתו, בניגוד לאמור בפרוטוקול, בית המשפט לא איפשר למערער להשתמש בשירותי המתורגמן בעת עדותו. על יסוד כל אלה טוען המערער כי בית המשפט כבר חרץ את גורלה של התביעה, לפיה היא נבלעת בתגמולי המל"ל וכי אין בשמיעת הראיות כדי לשנות את עמדתו. לפיכך מבקש הוא לפסול את בית המשפט מלהמשיך ולדון בעניינו.

4.

לאחר שעיינתי בערעור המפורט על נספחיו הגעתי לכלל מסקנה כי דינו להידחות. ראשית אציין כי טענות המערער ובאת כוחו באשר להתבטאויות בית המשפט אשר לא באו לידי ביטוי בפרוטוקול הדיון דינן להידחות מאחר ואין לבסס עילת פסלות רק על טענותיהם אלה בלבד. ההנחה היא כי פרוטוקול הדיון משקף את שאירע במציאות, ועל הטוען לפסלות הנטל להפריך הנחה זו. כאמור, התבטאויות אלה לא נזכרות בפרוטוקול הדיון ואף לא הוגשה בקשה לתיקונו. בנסיבות אלו, מתבססת בקשת הפסלות בהקשר זה על טענות המערער ובאת-כוחו, ובאלה אין, בנסיבות המקרה, כדי לבסס עילת פסלות (ע"א 1484/08 פלונית נ' פלוני

(לא פורסם, 17.6.2008)). שנית, כפי שכתב בית המשפט ובצדק, הצעת פשרה, בהליכים מהסוג שהגיש המערער הינה פעולה של יום ביומו, ואין בה כדי לבסס חשש ממשי למשוא פנים ונעילת דעתו של בית המשפט, מציע ההצעה (ע"א 7386/08 אילת אין בע"מ נ' מיקי חכם

(לא פורסם, 26.10.2008)). מדובר בעמדה לכאורה בלבד שמציג השופט בטרם שמיעת הראיות (י' מרזל, דיני פסלות שופט 178-178 (2006). אשר להחלטת בית המשפט שלא לקבל חוות דעת נוספת הרי שמדובר בהחלטה עניינית של בית המשפט אשר ניתן להשיג עליה, לגופה. אשר לטענות בדבר התערבות בית המשפט במהלך חקירת העדים והגבלת חקירת המומחה, כבר נפסק כי אמנם תפקיד ניהול החקירה מסור בשיטת המשפט בישראל בידי עורכי הדין, אולם האחריות לניהולו של המשפט מוטלת על בית המשפט ובמסגרת זו הוא מוסמך להתערב בחקירות העדים (ע"א 4911/00 הסופרת קורינה נ' נציגות הבית ברח' אפרים 212 (לא פורסם, 11.10.2000); י' מרזל, לעיל, בעמ' 183-182). מכל מקום, הלכה היא כי השגות בעניינים אלה מקומן בהליכי ערעור רגילים, על פי סדרי הדין, ולא במסגרת הליכי פסלות. ואשר לטענות בנוגע למתורגמן. עיון בפרוטוקול הדיון מעלה כי המערער השיב לשאלות שנשאל

כסדרן ולא

לקה בחוסר הבנת השאלות. לא סביר בעיני שבית המשפט ימנע היעזרות בו שעה שהוזמן לדיון ונראה כי מכל מקום חקירתו של המערער לא נפגעה. לסיכום אומר, כי יתכן שתחושת המערער ובאת כוחו הינה כי החלטות בית המשפט ואופן ניהול ההליך על ידו מצביעים על קיום משוא פנים כלפי המערער וקביעת עמדה מוקדמת בעניינו. עם זאת, חשש זה אינו יוצא מכלל חשש סובייקטיבי גרידא, שאינו מקים עילת פסלות ולכן דין הערעור להידחות.

הערעור נדחה ללא צו להוצאות.