ע"א 10341/08 עו"ד אלברט בן פורת נ. בנק דיסקונט לישראל בע"מ סניף צפון דיזי

ערעור על החלטתו של בית משפט השלום בתל-אביב-יפו (הש' מ' סובל ) מיום 18.11.2008 שלא לפסול עצמו מלדון בעניינו של המערער בבש"א 179519/08 ובבש"א 179730/08 במסגרת ת.א. 33777/08.

1.

המשיב הגיש תביעה כספית בסדר דין מקוצר נגד המערער אשר הגיש מצידו בקשת רשות להתגונן והבקשה נקבע לדיון ביום 10.11.2008 באותו יום הגיש המערער בקשה מתוקנת למתן רשות להתגונן. המערער טען כי התבטאויותיו של השופט במהלך הדיון בנוגע לחוסר סיכויי הגנתו של המערער וכן אופן ניהול הדיון על ידו אינו מאפשר דיון ללא פניות מצד בית המשפט, וכי ניתן להבין מההתבטאויות אלו כי בית המשפט החליט מראש לדחות את בקשת הרשות להתגונן. המערער השיג גם על כך שטיעוני באת כח המשיב נשמעו לאחר שהדיון הסתיים ופרוטוקול הדיון נמסר לו. לפיכך ביקש את פסילתו של בית המשפט.

2.

בית המשפט דחה את בקשת הפסלות. בית המשפט קבע כי התבטאויותיו לעניין סיכויי הגנתו הלכאורית של המערער נאמרו בזיקה לטענות שפירט במסגרת בקשת הרשות להתגונן לה צורף תצהיר מטעמו, אשר היו מונחים לפני בית המשפט מבעוד מועד. בית המשפט הוסיף כי הדברים שאמר היו חלק מהבירור הרגיל הנעשה במסגרת שמיעות בקשת רשות להתגונן, במהלכה אין בית המשפט בוחן את מהימנות הגרסה, וכי הבירור נועד לשם ייעול הדיון ובמסגרת הניסיון להגיע לפשרה או להסכמות, אשר אין בו כדי להצביע על גיבושה של דעה קדומה ובלתי ניתנת לשינוי במחלוקת בין הצדדים. בית המשפט הבהיר כי הדיון חודש לפרוטוקול, בנוכחות המערער, במסגרתו נשמעו טענות באת כח המשיב באשר לבקשה המקורית של המערער למתן רשות להתגונן, להבדיל מהבקשה המתוקנת, וכי ניתנה זכות תגובה למערער, שהשמיע טענותיו. בית המשפט הוסיף כי המערער יכול להשיג על אופן ניהול הדיון והחלטות בית המשפט בהליכי ערעור רגילים וכי דעתו אינה נעולה ביחס לתוצאות ההליך. לפיכך דחה את הבקשה.

מכאן הערעור שלפניי.

3.

המערער טוען בערעורו כי מהתבטאויותיו של בית המשפט, כבר בתחילת הדיון, לפיה לא תינתן רשות להגן בתיק זה וכי על המערער יהיה לשלם את סכום התביעה ורק לאחר מכן יוכל לתבוע את המשיב, לא נשללו על ידי בית המשפט. לדבריו, אין מדובר בהצעת פשרה אלא בהבעת עמדה נחרצת אשר נעלה את הדלת בפני המערער, שניתן ללמוד עליה גם מהתנהגותו ומאמירותיו של בית המשפט במהלך כל הדיון. לטענתו, נקט בית המשפט חוסר סבלנות במידה קיצונית כלפי טיעוני בא כוחו ואף כינה לעתים את טענותיו טענות דמגוגיות (אמירות שלא צוינו בפרוטוקול). המערער מוסיף וטוען כי טיעוני באת כח המשיב נשמעו לאחר שהדיון הסתיים וכי לאחר שמיעת הצדדים הוציא בית המשפט פרוטוקול חדש. המערער משיג על כך שלא ניתנה לו זכות תגובה לתגובת המשיב לבקשת הפסלות. לטענתו, הוכח משוא פנים אובייקטיבי בניהול המשפט המצדיק את פסילת בית המשפט ולו מחמת מראית פני הצדק.

4.

לאחר שעיינתי בערעור על נספחיו וכן בהחלטת בית המשפט קמא הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערעור להידחות. הלכה היא כי התבטאות שופט, אפילו אינה מוצלחת, כשלעצמה, אינה מהווה עילה לפסילת שופט. יש לבדוק כל מקרה על פי נסיבותיו (יגאל מרזל דיני פסלות שופט 189-190 (2006)). רק במקרה קיצוני ביותר ייפסל שופט בשל דברים שאמר בעת ניהול המשפט. זאת, כאשר יוכח כי יש בהתבטאות השופט כלפי בעל הדין כדי להעיד כי כבר גיבש עמדה נחרצת באשר לתוצאות ההליך (ע"א 2147/08 גינות לאה בע"מ נ' בנק המזרחי - טפחות בע"מ (לא פורסם, 16.4.2008)). אין זה המקרה שלפנינו. כאן מדובר, כפי שהבהיר בית המשפט, בהתבטאויות הקשורות לנקודת מבטו הדיונית של היושב בדין אודות ההליך שלפניו, ולא בדעה קדומה בדבר תוצאות ההליך (השווה: ע"א 6093/08 ש.מ נוה בר בע"מ נ' עמידר (לא פורסם, 9.12.2008)).

אציין כי טענות המערער בנוגע להתבטאויות בית המשפט שאינן נזכרות בפרוטוקול אינן יכולות לבסס עילת פסלות (ע"א 1964/09 עבט נאוגרקר נ' סוגת 1967 בע"מ (לא פורסם, 22.3.2009)). אף מראית פני הצדק לא מצדיקה, בנסיבות העניין, את העברת התיק למותב אחר (ע"א 2724/05 יוסף גלב נ' יהודה נבון (לא פורסם, 14.7.2005)). כבר נפסק בעבר כי אין מקום להרחיב את השימוש בטענה זו בכל מקרה בו נטענת טענת פסלות שאין לה ביסוס אובייקטיבי ממשי שאחרת, הלכות הפסלות שפותחו בבית משפט זה ירוקנו מכל תוכן. אף לא מצאתי בעובדה שההחלטה בבקשת הפסלות ניתנה בטרם הוגשה בקשה להגיב לתגובת המשיב כדי להוות, לכשעצמה,

עילת פסלות.

5.

בשולי הדברים אעיר כי מאז הגיש המערער ערעורו ובטרם הובא דבר הפקדת ערבון על ידו במועד שנקבע על ידי בית משפט זה, נדחה הערעור ביום 10.3.2009. בעקבות דחיית הערעור נתן בית משפט קמא ביום 11.3.2009 החלטתו בתיק גופו לפיה נדחתה בקשת הרשות להתגונן והתיק נסגר. לאחר הבהרה כי הערבון הופקד במועד, הוחלט ביום 20.4.2009 כי הדיון בערעור יימשך כסדרו והובא בפניי כעת. משהגעתי לתוצאה לפיה דין הערעור להידחות, אין ממילא משמעות למתן ההחלטה בבקשה לגופה על ידי בית משפט קמא טרם מתן פסק דין זה. ההחלטה עומדת בעינה והמערער, ככל שיאבה, רשאי להשיג עליה על פי סדרי הדין הרגילים.

הערעור נדחה ללא צו להוצאות.