ע"א 2724/05 יוסף גלב נ. יהודה נבון

ערעור על החלטתו של בית משפט השלום בירושלים (השופט ש' פיינברג; מיום 9.3.2005) שלא לפסול עצמו מלדון בת"א 8449/03.

1.המערער נתבע על ידי המשיב בתביעה בסדר דין מקוצר. בקשת רשות להתגונן שהגיש המערער נדחתה על ידי בית המשפט (השופט ש' פיינברג; מיום 12.1.2004). על ההחלטה לדחות את בקשת הרשות להתגונן הגיש המערער ערעור לבית המשפט המחוזי בירושלים. הערעור התקבל (ביום 9.11.2004; השופטים מ' גל, י' ענבר, א' אפעל גבאי). בית המשפט המחוזי קבע "שכל שנדרש מהמערער כמבקש רשות להתגונן הנו להראות שיש לו הגנה לכאורה, ולו בדוחק". בית המשפט המחוזי מצא שטענות המערער עומדות באמת מידה זו. על כן, ניתנה למערער הרשות להתגונן והתיק הוחזר לדיון בבית משפט השלום בפני אותו מותב (השופט ש' פיינברג). משחזר התיק לבית משפט השלום, הגיש המשיב בקשה למתן צו עיקול זמני. בקשתו נענתה על ידי בית המשפט (ביום 18.11.2004; להלן – ההחלטה הראשונה). בנימוקי בית המשפט בהחלטה זו נאמר, כי "הרשות להתגונן שניתנה [למערער] על ידי בית המשפט שדן בערעור, ניתנה לו בדוחק". עוד נקבע, שאי מתן הצו עלול לשנות את מצבו של המשיב לרעה. על החלטה זו הגיש המערער בקשה לעיון מחדש ובקשה לביטול צווי העיקול. ביום 3.3.2005, לאחר ששמע עדים ובחן ראיות, ניתנה החלטתו של בית המשפט בבקשת המערער לעיון מחדש ולביטול צווי העיקול (להלן – ההחלטה השנייה). בית המשפט דחה את הבקשה. נקבע, כי לא חל שינוי ממשי לעומת ההחלטה הראשונה. עוד נקבע כי:

"במקרה הנדון, [מאזן האינטרסים] נוטה לטובתו של המשיב. הגנתו [של המערער] כלפי עיקר התביעה בדוחק. פסק הדין בתיק העיקרי עומד [להנתן] בימים הקרובים. אין טעם כעת להפוך את הקערה על פיה".

כן האריך בית המשפט את המועד להגשת הסיכומים מטעם המערער וקבע מועד קרוב למתן פסק דין.

2.לאחר מתן החלטה זו, הגיש המערער בקשה לפסילת בית המשפט (ביום 8.3.2005). בקשת הפסילה נסמכת על ההחלטה השנייה (מיום 3.3.2005), ובעיקר על הדברים המצוטטים בה ("הגנתו של המערער.. בדוחק"; "אין טעם להפוך את הקערה על פיה"). לדעת המערער, דברים אלו מעידים על כך שבית המשפט קבע את עמדתו בתיק העיקרי טרם הוגשו סיכומי המערער. לדעת המערער, בית המשפט נותר "נעול" בעמדתו כפי שהובעה בפסק דינו שבוטל על ידי בית המשפט המחוזי.

3.בית המשפט דחה את בקשת הפסילה (ביום 9.3.2005). נאמר בהחלטה, כי מקום בו דן בית המשפט במתן צו עיקול זמני, חובה עליו לבחון את סיכויי הצלחת התביעה. באשר לאמירה "אין טעם כעת להפוך את הקערה על פיה", נקבע, כי כוונת בית המשפט הייתה להבהיר כי אין טעם בביטול צו העיקול ימים ספורים לפני מתן פסק דין בתיק העיקרי. על החלטה זו הוגש הערעור שבפניי, שבו חוזר המערער על עיקר טענותיו מבקשת הפסלות. עוד טוען המערער, כי גם אם לא קיימת עילת פסלות, יש לפסול את בית המשפט מתוך שיקול "מראית פני הצדק". מנגד, טוען המשיב שיש לדחות את הערעור בהיעדר עילת פסלות.

4.לאחר שעיינתי בחומר המונח בפניי נחה דעתי כי דין הערעור להידחות. למעשה, מלין המערער כנגד שיקול דעתו של בית המשפט בהחלטות הביניים שנתן. ברם, דיני הפסלות אינם המקום הנכון לתקיפת החלטות אלו. יש לעשות זאת באמצעות הליכי ערעור על פי סדרי הדין הרגילים (ראו: ע"א 7186/98 מלול נ' ג'אן (לא פורסם); ע"א 6829/01 פלוני נ' פלונית (לא פורסם)). גם באמירותיו של השופט לא מצאתי חשש ממשי לכך שהשופט גיבש את עמדתו הסופית בתיק. אך מובן, שבהחלטה לתת צו עיקול זמני, יתייחס בית המשפט לסיכויי ההצלחה, לכאורה, של התובענה (תקנה 362(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984). בחינת סיכויי הצלחת התובענה בבקשה למתן או ביטול צו עיקול אין בה, כשהיא לעצמה, כדי להקים עילת פסלות. גם מאמירות בית המשפט בהחלטה השנייה לא מצאתי כי קמה עילת לפסילת בית המשפט. אמירות אלו מעידות על עמדת בית המשפט בסוגיה המשפטית שנדונה בבקשות הביניים. הן אינן מעידות על גיבוש דעת בית המשפט בהליך העיקרי (השוו: ע"א 1016/97 פייקוב נ' פייקוב-תמיר (לא פורסם )). עולה מהאמור לעיל, שטרם "ננעלה" דעתו של בית המשפט בפני המערער (השוו: רע"א 287/88 מנוף סיגנל נ' עבדל ראזק , פ"ד מד(3) 758). דעתו של בית המשפט פתוחה לשכנוע בפני המערער. כך, על ידי הגשת סיכומים או בכל דרך אחרת. אף מראית פני הצדק, בנסיבות העניין, לא מצדיקה את העברת התיק למותב אחר (השוו: ע"א 763/00 מגדל כפר שיתופי להתיישבות חקלאית בע"מ נ' מזרחי ואח' (לא פורסם)).

אשר על כן, הערעור נדחה. המערער יישא בהוצאות המשיב בסכום של 3,000 ש"ח ובסכום דומה בתוספת מע"מ בגין שכר טרחת עורך דין.