ע"א 5660/05 ישיבת הפקדתי שומרים ירושלים נ. יחיאל שליט

ערעור על החלטתו של בית המשפט השלום בירושלים (השופט ר' שטראוס) שלא לפסול עצמו מלדון בה.פ. 739/04.

1.המשיב הגיש לבית המשפט המרצה ובה ביקש לבטל מתנה, נכס מקרקעין, שנתן למערערת. זאת, עקב התנהגות המערערת כלפיו. בפסק דינו מיום 11.11.2004 – ולאחר שהמערערת לא התייצבה לדיון שנקבע – קיבל בית משפט השלום (השופט ר' שטראוס) את בקשת המשיב. המערערת פנתה לבית המשפט וביקשה לבטל פסק דין זה. לאחר שקיים דיון בעניין ושמע את עדות אורגן המערערת, דחה בית המשפט את הבקשה לביטול פסק הדין (ביום 26.1.2005). נקבע, כי המערערת לא הראתה טעם ראוי המצדיק את אי התייצבותה לדיון במועד. בנוסף, התייחס בית המשפט לגוף טיעוניה של המערערת ולסיכויי הצלחתה בהליך. וכך, בין השאר, קבע השופט שטראוס:

"לעיצומו של עניין...נותן המתנה אינו חייב להסביר ולבאר על שום מה מבקש הוא לבטל את מתנתו. זכותו של נותן המתנה לבטל מתנתו, כל עוד לא הושלמה המתנה (ובמקרה של מקרקעין הושלם הרישום על שם המקבל) ואילו הנטל לטעון ולהוכיח קיומו של אחד הסייגים לזכות נותן המתנה לחזור בו, מוטל על מקבל המתנה...[המערערת]...בודאי שלא הוכיחה קיום סייג לזכות החזרה מן המתנה...

הטענה הסתמית...כאילו במשך למעלה מ-10 שנים טיפלה [המערערת] במשיב ודאגה לצרכיו, אין די בה כדי לבסס טענה [שהמערערת] שינתה מצבה לרעה באופן המונע מהמשיב לחזור בו מן המתנה...מחקירתו הקצרה של [אורגן המערערת]...מסתבר...שאינו יכול לספר דבר אודות 'טיפול רב שנים' של [המערערת] במשיב...הטענה כי במשך שנים הייתה [המערערת] מי שתמכה במשיב וסייעה לו הופרכה...

בנסיבות אלו...[המערערת]...לא הראתה, אפילו לכאורה, סיכוי להצליח בהגנתה היה ויבוטל פסק הדין."

2.על פסק דינו של בית משפט השלום הוגש ערעור (ע"א 5726/04; השופטים מ' גל, י' צבן, צ' זילברטל). בית המשפט המחוזי קיבל את הערעור והחזיר את התיק להמשך דיון בבית משפט השלום. וכך נאמר בפסק דינו של בית המשפט המחוזי (מיום 17.5.2005):

"בית משפט השלום בירושלים נתן פסק דין המבטל מתנה שהוענקה על ידי המשיב למערערת...בקשה לבטל את פסק הדין נדחתה, אולם עניינה אינו נדון לפנינו מכיוון שתקיפת החלטה מעין זו טעונה רשות, ואנו דנים בערעור על פסק הדין עצמו...

אנו סבורים שבמתן פסק הדין נפל פגם...המרצת הפתיחה לא אומתה בתצהיר, ועל-כן לא היו למעשה בפני בית משפט קמא ראיות, שמכוחן ניתן היה לפסוק באין התייצבות. מכל מקום, התוצאה שלפיה מתקבלת התביעה אך בשל אי ההתייצבות, נראית לנו קשה בנסיבות העניין... הערעור מתקבל, פסק דינו של בית-משפט קמא מבוטל, והדיון יוחזר אליו להמשך. המשיב יגיש...תצהיר כדי שיתמוך כראוי בתובענה שהוגשה."

3.בעקבות פסק דין זה ביקשה המערערת לפסול את בית המשפט. בקשתה נדחתה (ביום 6.6.2005). וכך קבע בית המשפט בהחלטתו, מפי השופט שטראוס:

"החלטתי שלא לבטל את פסק הדין ניתנה מנימוקים משפטיים, על יסוד הטענות וחומר הראיות (חקירת מנהל המשיבה) כפי שהיו בפניי באותה עת. בהחלטת כב' ערכאת הערעור כלל לא נדונו הנימוקים הללו – משלא דנה בהחלטתי לדחות את הבקשה לביטול פסק הדין. כל שקבעה ערכאת הערעור הוא...[שהתוצאה] של קבלת התביעה בשל חוסר התייצבות קשה...מעשה של יום ביומו הוא, שערכאת ערעור מבטלת החלטה של הערכאה הדיונית ומחזירה את הדיון לאותה ערכאה לשם השלמה או בחינה מחדש – ואין בכך כדי להביא לפסלות המותב הדיוני, אף שהביע דעתו בהחלטה אשר בוטלה."

על כך הוגש הערעור שלפניי. המערערת טוענת כי בית משפט השלום הביע, בהחלטתו המצוטטת מיום 26.1.2005, את עמדתו הנחרצת לגופו של ההליך. בית המשפט קבע קביעות עובדתיות ומשפטיות ברורות. בנסיבות אלו, תוצאת ההליך – לכשיוגש תצהיר – ידועה מראש.

4.בהחלטתי מיום 13.11.2005, ביקשתי מבית המשפט, על פי תקנה 471ג(ה) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, להעיר את הערותיו באשר להחלטתו נשוא ערעור פסלות זה. בית המשפט ציין בהערותיו (מיום 25.12.2005) כי בהחלטתו שלא לבטל את פסק הדין נבחנו סיכויי ההצלחה של התביעה, כנדרש וכמקובל. בית המשפט לא קבע כל קביעה עובדתית פוזיטיבית. בית המשפט דחה את הטענה המשפטית שהעלתה המערערת, לפיה יש צורך בהוכחת סיבה לביטול מתנה. באשר לטענה העובדתית, בדבר טיפול רב שנים של המערערת במשיב, הרי שטענה זו נדחתה כיוון שאורגן המערערת לא עמד במבחן החקירה הנגדית ומשום שבא כוח המערערת לא חזר בסיכומיו על טענה זו. בכך אין קביעת עמדה נחרצת מצד בית המשפט. פתוחה הדרך בפני המערערת להביא ראיות שיוכיחו את טענותיה. עוד הוסיף בית המשפט כי ערכאת הערעור מחזירה הדיון לאותו מותב כדבר שבשגרה, ואילו במקרה דנן, ערכאת הערעור לא מצאה לנכון להורות על שינוי המותב.

5.בענייננו, בית המשפט המחוזי סבר כי בפסק דינו של בית משפט השלום נפלה טעות דיונית. הוא החזיר את התיק לבית משפט השלום לשם שמיעתו מחדש. אכן, העובדה שתיק הוחזר לדיון בפני שופט לאחר התערבותה של ערכאת ערעור, אין בה, כשלעצמה, כדי להוות עילת פסילה (ראו והשוו: ע"פ 75/98 עציון נ' מדינת ישראל (לא פורסם); ע"א 9696/02 קנול נ' ישי (לא פורסם)). "השאלה שיש לשאול היא, על כן, אם נתקיים חשש ממשי למשוא פנים במובן זה, שדעתו של היושב בדין 'ננעלה', כך שניתן לראות בהליך כולו כ'משחק מכור'" (ע"א 9696/02 הנ"ל) . את דעתו זו של היושב בדין יש לבחון על סמך האופן והמסגרת הדיונית בה הובעה (ע"א 1016/97 פייקוב נ' פייקוב-תמיר (לא פורסם)). מלבד המסגרת הדיונית, יש חשיבות גם לשאלה האם נשמעו ראיות אם לאו, ואם נשמעו טיעונים אם לאו (ראו: ע"א 5107/03 יוסף עדאס ובניו חברה לבניין ופיתוח (1992) בע"מ נ' דורנט (1991) בע"מ (לא פורסם)). בעניינים אלו אין לקבוע מסמרות מראש. כל מקרה ונסיבותיו הוא.

6.עיינתי בחומר שהונח לפניי ובאתי לידי מסקנה כי דין הערעור להידחות. בית המשפט, בהחלטתו שלא לבטל את פסק דינו, אמנם הביע דעתו על סיכויי הגנתה של המערערת. הוא עשה כן לאחר שמיעת טיעוני הצדדים וחקירה נגדית של אורגן המערערת. הוא עשה כן תוך דחיית אחת מטענותיה העובדתיות של המערערת. כעת, מתבקש בית המשפט לדון בתיק מראשיתו. במצב זה, תעמוד בפני בית המשפט תשתית עובדתית עשירה יותר, הכוללת, בין השאר, את תצהירו של המשיב. במצב עניינים זה פתוחה בפני המערערת הדרך להוכיח את צדקת טענותיה אם על ידי הבאת ראיות נוספות או על ידי סתירת הטענות שיעלה המשיב. על כן, לא ניתן לומר כי דעתו של בית המשפט "ננעלה" וכי "המשחק מכור" מבחינת המערערת. עוד תרמה למסקנתי זו העובדה כי קביעות בית המשפט נאמרו במסגרת דיונית של בקשה לביטול פסק דין. במסגרת זו אך מובן שהיה על בית המשפט להעריך את סיכויי הצלחת התביעה (השוו: ע"פ 6447/96 אחים שרבט נ' משרד הבינוי והשיכון (לא פורסם); ע"א 2724/05 גלב נ' נבון (לא פורסם)). במסגרת דיונית זו, קביעותיו של בית המשפט הן לכאוריות בלבד, ואינן מחייבות אותו בדונו בהליך העיקרי. נמצא, כי אין מקום לפסילת בית המשפט בענייננו. חזקה על בית המשפט שיוכל "להשתחרר" מעמדתו הקודמת, בהתאם לטענות ולראיות שיציגו בעלי הדין בהליך.

אשר על כן, הערעור נדחה. אין צו להוצאות.