ע"א 6829/01 ד''ר אבס דאלי נ. ד''ר אבס זפינה

ערעור על החלטת בית המשפט לענייני משפחה במחוז תל-אביב והמרכז בבש"א 10524/01 (כבוד השופט ש' בוקובסקי) מיום 26.7.01, שלא לפסול עצמו מלדון בהליכים המתנהלים בעניינו של המערער.

1.בין בעלי דין - בני זוג - מתנהלים הליכים משפטיים בבית המשפט לענייני משפחה במחוז תל-אביב והמרכז מזה כחמש שנים, במסגרתם הגישו בעלי הדין תביעות הדדיות שעניינן חלוקת הרכוש המשותף. בדיון מיום 17.5.01 ניסה בית המשפט להביא את בעלי הדין לסיום הסכסוך ביניהם בדרך של הסדר, אך ניסיונו לא צלח, היות והמערער עמד על מיצוי ההליכים המשפטיים בעניינו. ביום 20.5.01 הגיש המערער בקשה לפסילת בית המשפט. בבקשתו טען המערער כי בית המשפט נזף בו קשות בגין סירובו לקבל את ההסדר שהוצע על ידי בית המשפט ואף איים עליו כי "ישלם על-כך עד לפרוטה האחרונה". המערער טען כי התבטאותו של בית המשפט מעידה כי אין לו סיכוי לזכות במשפט הוגן.

ית המשפט, בהחלטתו מיום 26.7.01, דחה את בקשת הפסילה. בית המשפט דחה את הטענה כי נזף במערער וכי הכריח אותו להגיע לידי הסדר, וקבע כי כל שעשה הוא להבהיר למערער את האבסורד בבזבוז הזמן של הצדדים ובית המשפט בקיום המשך הליכים בתביעה שהגיש המערער. בית המשפט הוסיף וקבע כי אין יסוד לחששו של המערער כי אין לו סיכוי לזכות במשפט הוגן וצודק.

3.על החלטה זו הוגש הערעור שבפני. המערער חוזר על טענותיו בבקשת הפסילה ומוסיף כי התבטאות בית המשפט מצביעה על מעורבות רגשית אישית לא נשלטת כנגד המערער בניהול המשפט. כן טוען המערער, כי במהלך השנים קיבל בית המשפט החלטות שונות אשר היו בלתי הוגנות כלפי המערער ומעידות על משוא פנים מצדו. כך למשל, נטל בית המשפט את סמכות ניהול חלוקת הרכוש המשותף בין הצדדים, תוך שהוא קובע בטעות, לטענת המערער, כי כריכת ענייני הרכוש בתביעה שהגיש המערער לבית הדין הרבני נעשתה שלא כדין. כך גם מינה בית המשפט את באי כוח הצדדים ככונסי נכסים על הרכוש המשותף, מה שאיפשר לב"כ המשיבה לבצע, לטענתו, מניפולציות בניהול הרכוש, וזאת למרות התנגדותו של המערער אשר ביקש כי ימונה כונס נכסים אחר. המשיבה מתנגדת לערעור. לטענתה, בקשת הפסלות והערעור הוגשו בחוסר תום לב, כאשר כל תכליתם לעכב את המשך ניהול התביעה הרכושית המתנהלת בין בני הזוג מזה כחמש שנים. לגופו של עניין, טוענת המשיבה, כי הדברים אותם מייחס המערער לבית המשפט מעולם לא נאמרו על ידו וכי אין כל בסיס לטענות המערער בנוגע להחלטות אשר התקבלו על ידי בית המשפט במסגרת ההליכים בין הצדדים.

4.לאחר שעיינתי בטענות הצדדים ובחומר שבפניי, הגעתי למסקנה כי דין הערעור להידחות. כאמור, בית המשפט דחה את הטענה כי אמר את הדברים אשר מייחס לו המערער בבקשת הפסילה וקבע בהחלטתו כי לבקשה שבפניו אין יסוד במציאות והיא מבוססת על עיוות הדברים. הלכה היא שאם בית המשפט אינו מקבל את גרסתו העובדתית של המבקש בבקשת פסלות, באשר לעובדות שבסיס הבקשה, מוטל על המערער נטל כבד להוכיח כי טעה בית המשפט (ראו והשוו: ע"פ 344/99 זאב בשן נ' מדינת ישראל (לא פורסם); ע"א 1798/01 שמואלי נ' עתי"ם - סוכנות החדשות הישראלית (לא פורסם)). המערער, במקרה דנן, לא עמד בנטל זה.

5.יתר טענותיו של המערער מופנות כנגד החלטות שהתקבלו בעניינו במהלך השנים. כפי שנפסק לא אחת, הדרך לתקיפת החלטות מעין אלה היא על ידי הגשת ערעור או בקשת רשות ערעור - על-פי סדרי הדין - ולא באמצעות הגשת בקשת פסלות או ערעור פסלות (ע"א 7186/98 שלמה מלול נ' אלברט ז'אן

(לא פורסם)).

לפיכך, החלטתי לדחות את הערעור. בנסיבות העניין אינני מוצאת לנכון להטיל הוצאות על המערער.