פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
ע"א 6293/05
- ב'
בפני:
כבוד הנשיא א' ברק
המערער:
עז' המנוח סופי צידרוביץ ז"ל
נ ג ד
המשיבה:
המפעל לעזרה הדדית של אירגון עולי מרכז אירופה
ערעור על החלטת פסלות שופט שניתנה ביום 21.6.2005 בבית משפט השלום
בתל-אביב על-ידי השופטת ו' סימון
בשם המערער: עו"ד נגה
זיסמן
פסק-דין
ערעור על
החלטתו של בית משפט השלום בתל-אביב (השופטת ו' סימון) מיום 21.6.05, שלא לפסול
עצמו מלדון בת.א. 10272/03.
1. כנגד המערער, עזבון המנוחה סופי צידרוביץ,
הוגש (ביום 2.1.03) כתב תביעה בסדר דין מקוצר לבית משפט השלום בתל-אביב-יפו.
בתביעה נתבע העזבון לשלם חוב בגין אשפוז המנוחה בשעתו, באחד מבתי האבות המופעלים
על ידי המשיבה. כנציגת העזבון (המערער) משמשת רות שצקי, בתה של המנוחה. לבקשת
המערער, נמחקה הכותרת "סדר דין מקוצר" והתובענה הועברה לפסים רגילים. לאחר
סיום שמיעת הראיות, הוגשה מטעם המערער (ביום 21.4.05) בקשה לפסילת בית המשפט.
בבקשה נטען כי בית המשפט גילה דעתו אודות מהימנות עדיו וסיכוייו בתובענה עוד בשלב
מוקדם של ההליך, ועל כן יש לפוסלו. נטען, כי בדיון (ביום 2.7.05) התבטא בית המשפט
בלשון חריפה, מזלזלת ופוגענית, ובדיון אחר (ביום 6.4.05) ניסה לקדם הצעת פשרה ממנה
השתמעה דעה נחרצת, כי טענות ההגנה של המערער הנן קלושות. עוד טען בא-כוח המערער,
כי לכל אורך הדיון העיר בית המשפט הערות מהן עלה כי אינו מייחס מהימנות גבוהה
לעדותה של בת המנוחה. מכל אלה למד המערער, כי בית המשפט גיבש דעתו על אודות ההליך,
וזאת בטרם נשמעו כל העדויות והוגשו הסיכומים.
2. בית המשפט דחה (ביום 21.6.05) את בקשת
הפסילה. בנימוקי הדחייה נכתב, כי הבקשה לוקה בשיהוי, שכן היא מתייחסת, בין היתר,
לאירועים שקרו עוד בשנת 2003. אכן, בית המשפט ניסה לפשר בין הצדדים, במטרה להובילם
לפשרה, וזאת על בסיס ניתוח משפטי ראשוני של החומר שהוגש. על ניסיון זה חזר בטרם
החל לשמוע עדויות. לאחר סיום שמיעת העדויות, ובטרם הורה על הגשת סיכומים, הודיע
בית המשפט לצדדים על התרשמותו מהעדות האחרונה שנשמעה בפניו, מטעם נציגת המערער,
וציין כי הסקת ממצאים עובדתיים מעדות זו תקשה עליו. בהחלטת הפסלות כתב בית המשפט
כי "בשלב זה, אכן הדברים שנאמרו על-ידי הראו לאן נושבת הרוח". עם זאת,
לדעת בית המשפט אין בעובדה שבית המשפט מיידע את הצדדים, לאחר סיום שמיעת כל
העדויות, על התרשמותו ממהימנות העדים, על סמך אופן מתן העדות, כדי לבסס עילת
פסילה.
3. על החלטה
זו מופנה הערעור שבפני, בו חוזר בא-כוח המערער על טענותיו. בהתאם לתקנה 471ג(ה) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984, נתבקשו הערות בית המשפט לערעור הפסלות, ובפרט לעניין הערתו "לאן נושבת הרוח". בהערותיו, דחה בית המשפט את טענות המערער על שימוש בלשון עוינת ותקיפה כלפי נציגת המערער (בתה של המנוחה), ואת הטענה כי גיבש דעה שלילית על אודותיה. אכן, היו מספר ניסיונות להביא את הצדדים לפשרה, אך ניסיונות אלה נעשו בהתבסס על פרשנות ההסכם בין הצדדים, ומכל מקום, בשלב זה לא גובשה דעה לגבי תוצאות המשפט. אשר להתבטאות בית המשפט, זו אכן ביטאה את התרשמותו מעדות בת המנוחה, שלא הייתה מהימנה עליו. ברם, בשלב זה כבר נשמעו כל העדויות בתיק. טבעי הוא כי בית המשפט מגבש דעתו אודות מהימנות עדים לאחר שאלה העידו, אך אין בכך כדי לפוסלו. במיוחד שעה שטרם גיבש דעתו באשר לתוצאות הדיון, חרף אותה התבטאות, שכן עדיין פתוחה הדרך להעלות טענות חדשות בסיכומים.
4.לאחר שעיינתי בחומר שלפניי, באתי למסקנה כי דין הערעור להידחות. הטענות בערעור נחלקות לשלוש. האחת, יחס עוין כלפיו לכל אורך הדיון. השנייה, ניסיונות לא ראויים להביא את הצדדים לפשרה, אף לאחר שהמערער סירב להתפשר. השלישית, אמרות בית המשפט מהן ניתן ללמוד על גיבוש דעה נחרצת כלפי המערער, באופן שלא ניתן לשנותה. אבחן טענות אלה כסדרן.
5.לא מצאתי ממש בטענות המערער על יחס פוגעני ומזלזל כלפיו מצד בית המשפט. עיון בפרוטוקול הדיון מראה כי בית המשפט מיעט להתערב בחקירות, והערותיו לצדדים היו ענייניות, ובוודאי שלא חרגו מהמקובל. בנוסף, בית המשפט הכחיש כל קיומו של יחס כאמור. כידוע, הלכה היא שאם בית המשפט אינו מקבל את גרסתו העובדתית של המבקש בבקשת פסלות, באשר לעובדות שבסיס הבקשה, מוטל על המערער נטל כבד להוכיח כי גרסתו היא זו המתארת נכונה את שהתרחש (ע"א 6829/01 אבס נ' אבס (לא פורסם); ע"א 6108/02 קיבוץ סאסא נ' ועקנין (לא פורסם)); ע"א 1798/01 שמואלי נ' עתי"ם - סוכנות החדשות הישראלית (לא פורסם)). המערער, במקרה דנן, לא עמד בנטל זה.
6.אשר לניסיונות בית המשפט להביא הצדדים לפשרה, אין בניסיון זה, ואפילו היו אלה מספר ניסיונות, כדי להקים עילת פסלות. נפסק לא אחת, כי בית המשפט רשאי להציע הצעת פשרה מטעמו. הצעת פשרה שמועלית בסגנון זהיר, אינה פוסלת את בית המשפט, מניה וביה, מלהמשיך ולדון בתיק (ע"א 5692/04 מוסך המרכבה (חולון 1992) בע"מ נ' אלינובק (לא פורסם); ע"א 4674/00 החברה המאוחדת למזרח הקרוב נ' ונונו , פ"ד נה(2) 145, 148). אין בניסיונות קידום הפשרה, כפי שאלה הוצגו בפני, כדי להעיד כי "ננעל" ליבו של בית המשפט (ע"א 9930/02 געש נ' פזקר (לא פורסם); ע"א 5624/05 שילר נ' אוחיון (לא פורסם)), או כי קם לו חשש ממשי למשוא פנים (ע"א 2259/98 ג'אנח נ' מינהל מקרקעי ישראל (לא פורסם)).
7.לבסוף, בכל הנוגע להערת בית המשפט שנכתבה בהחלטת הפסלות בדבר "לאן נושבת הרוח". סבורני, כי היה מוטב לה לאמרה זו לולא נכתבה. עם זאת, בנסיבות המקרה הקונקרטי שבפני, שוכנעתי כי אין באותה אמרה כדי להביא לפסילת בית המשפט. זו נכתבה בהחלטה הדוחה את בקשת המערער לפסילת בית המשפט. היא נעשתה עם סיום שמיעת כל הראיות והעדויות בתיק. כל שנותר היה הגשת סיכומים, שלאחריהם יינתן פסק-דין. בהערותיו, הסביר בית המשפט כי טרם גיבש דעה אודות מכלול העדויות, וכי הוא פתוח לשכנוע על בסיס הסיכומים ופרוטוקול הדיון (בו טרם עיין). במצב דברים זה, איני סבור שקם לו חשש ממשי למשוא לפנים המצדיק את פסילת בית המשפט (ראו והשוו ע"א 883/04 בנק דיסקונט לישראל נ' גלי אלפא תקשורת בע"מ (לא פורסם); ע"א 3535/00 וינר נ' שרוט (לא פורסם)).
אשר על כן, הערעור נדחה.
ניתן היום,
כ"ז בתמוז התשס"ה (3.8.2005).
ה
נ ש י א
;