פרטי ההליך
בבית המשפט
העליון
ע"א
5836/05
בפני:
כבוד הנשיא א' ברק
המערערים:
1. פנחס
זלצר,עו"ד
2. אילנה רומנו
3. אנה (אנקי) שפיצר-רכס
נ ג ד
המשיבים:
1. מרים
ויינברג
2. גור ויינברג
3. העמותה להנצחת י"א חללי מינכן (עמותה מחוקה)
ערעור על החלטת פסלות של בית
המשפט השלום בתל-אביב-יפו בת"א 209277/02 מיום 8.6.05 שניתנה על ידי כבוד
השופטת נ' גרוסמן
בשם המערערים: עו"ד גליה
זלצר-ליפשיץ
פסק-דין
ערעור על החלטתו של בית המשפט השלום בתל-אביב-יפו (השופטת נ' גרוסמן)(מיום 8.6.05) שלא לפסול עצמו מלדון בת"א 209277/02.
1.המערער, עורך דין במקצועו, נתבע על ידי המשיבים בבית משפט השלום בתל-אביב-יפו בתביעה למתן חשבונות, בגין התקופה שבה ייצג אותם בהליכים כנגד ממשלת גרמניה. בהליכים המקדמיים בתביעה זו, הגיש המערער (ביום 30.8.04) תצהיר גילוי מסמכים. ביום 26.1.05 החליט בית המשפט, לבקשת המשיבים, כי המערער ייחקר על תצהיר גילוי המסמכים, ביום 8.6.05. המערער ביקש לבטל החלטה זו. ביום 29.5.05 ביקש המערער לחקור את המשיבה 1 על תצהיר גילוי המסמכים מטעמה, במידה וחקירתו על תצהירו לא תבוטל. ביום 7.6.05, יום לפני התאריך שנקבע לחקירת המערער על תצהירו, ניתנה על ידי בית המשפט החלטה כי "ביום 8.6.05 יחקר [המערער] על תצהיר גילוי המסמכים שהגיש ואשר לטענת התובעת אינו שלם. לא יישמעו חקירות אחרות של גורמים אחרים בתיק".
2.ביום 8.6.05, בפתח הדיון המיועד לחקירת המערער, הוא ביקש לפסול את בית המשפט. הוא טען, כי בהחלטת בית המשפט מיום 7.6.05 "יש משום עיוות דין חמור, בגדר איפה ואיפה" המצביע, כך נטען, על גישה שלילית כלפיו (סעיף 13 לבקשה). כמו כן טען המערער, כי החלטת בית המשפט הפכה את סדרי הדין ופגעה בזכויותיו הדיוניות. בית המשפט דחה את הבקשה לפסילה. נקבע, כי אין בה עילת פסלות ממשית. כן דחה בית המשפט את בקשת המערער לעכב את המשך הדיון עד לערעור בפני בית משפט זה, וקיים את חקירת המערער על תצהירו. מכאן, הערעור שבפניי, שבמסגרתו נתבקש גם עיכוב ההליכים בבית המשפט דלמטה.
3.המערער חוזר על טענותיו מבקשת הפסלות. לדעתו, החלטת השופטת מיום 7.6.05 מעידה על משוא פנים כלפיו. בנוסף, מלין המערער על יחסו השלילי של בית המשפט נגדו, לכל אורך הדיון בעניינו. נטען, שבהחלטותיו הדיוניות עד כה, מסייע בית המשפט בעקביות למשיבים. עוד טוען המערער, שבית המשפט נוקט נגדו בטון דיבור לגלגני וביחס מזלזל. בהקשר זה טען המערער כי בית המשפט ציין ביחס לבקשת המערער לעכב את המשך הדיון, כי "אני ממתינה לדיון הזה כבר חצי שנה ולכן לא נראה לי שאוכל להסכים לוותר עליו היום". עוד נטען בהקשר זה, שבית המשפט מנהל פרוטוקול לא ראוי, שכן נמחקות ממנו האמירות הקשות שנאמרו למערער, על פי הנטען.
4.לאחר שעיינתי בחומר המונח בפניי, נחה דעתי שדין הערעור להידחות. טענותיו של המערער מופנות כנגד החלטות דיוניות של בית המשפט שאינן לרוחו. דא עקא, החלטות אלו של בית המשפט אינן מעידות כי "ננעלה" דעתו בפני המערער (ראו: בג"צ 2148/94 גלברט ואח' נ' כבוד נשיא בית המשפט העליון ואח' , פ"ד מח(3) 573). החלטות אלו יש לתקוף דרך ערכאת הערעור ולא דרך בקשת פסלות. "בעל דין אינו יכול לפטור עצמו מהליך זה או להוסיף עליו, על ידי העלאת טענה ערעורית באצטלה של טענת פסלות" (ע"א 7186/98 מלול נ' ג'אן (לא פורסם); ראו גם: ע"א 6829/01 פלוני נ' פלונית (לא פורסם)). טענות אחרות של המערער מופנות כנגד התבטאויותיו לכאורה של בית המשפט כלפיו. ברם, לטענות אלו אין גיבוי עובדתי בחומר המונח לפניי (השוו: ע"א 1798/01 שמואלי נ' עתי"ם – סוכנות החדשות הישראלית (לא פורסם)). וגם לגופן, אין בהתבטאויות הנטענות כדי להקים חשש ממשי למשוא פנים. אכן, המערער סבור כי "המשחק מכור" מבחינתו, כיוון שלא יוכל לשכנע את בית המשפט בצדקת עמדתו. אך כידוע, המבחן לכך הוא אובייקטיבי. מהאמור לעיל נמצא כי לא קם חשש ממשי למשוא פנים אובייקטיבי מצד בית המשפט.
הערעור נדחה. ממילא נדחית גם הבקשה לעיכוב הליכים. המערער יישא בהוצאות לטובת אוצר המדינה בסכום כולל של 10,000 ₪.
ניתן היום, י"ט סיוון, תשס"ה
(26.6.2005).
ה
נ ש י א