ע"א 9546/05 פלוני נ. פלוני

ערעור על החלטת בית משפט לענייני משפחה במחוז תל אביב (השופט י' גייפמן), מיום 27.9.2005, שלא לפסול עצמו מלדון בתמ"ש 3200/05.

1.המערער והמשיבה 1 הם בני זוג החיים בנפרד. במסגרת הליכי גישור חתמו הם על הסכם עקרונות לקראת גירושין (להלן – ההסכם). המשיבה 2 היא אימה של המשיבה 1. המערער הגיש תביעה כנגד המשיבות בה מבקש הוא את אכיפת ההסכם. במסגרת תביעה זו הטיל רשם בית המשפט, במעמד צד אחד, עיקול על נכסי המשיבות. לאחר בקשה לביטול העיקולים ודיון שהתקיים בעניין, קבע רשם בית המשפט (ביום 20.3.2005) כי יש למחוק את המשיבה 2 מכתב התביעה ולבטל את העיקולים שהוטלו על נכסיה. על החלטה זו הוגש ערעור (תמ"ש 3201/05). בית המשפט קבע (ביום 21.8.2005) שיש לבטל את החלטת הרשם בנוגע למחיקת המשיבה 2 מכתב התביעה, אך הורה להסיר את העיקול שהוטל על נכסיה. ואלו, בית היתר, היו נימוקי החלטה זו, מפי השופט י' גייפמן:

"במישור של סיכויי התביעה – העילה של ההסכם בין המערער לבין [המשיבה 1] אינה מעמידה עילה להטלת עיקול זמני על נכסי המשיבה 2. המשיבה 2 גם לא הייתה צד להליך הגישור, שבמסגרתו נחתם ההסכם...לא הוצג מסמך בכתב של המשיבה 2 שיכול להיחשב כהתחייבות בכתב לעשיית עסקה במקרקעין...לא הוצגה ראשית ראיה שהמשיבה 1 פעלה כשלוחה של המשיבה 2...

גם במישור היחסים בין המערער לבין המשיבה 1 – ספק רב אם בדיקת סיכויי התביעה מצדיק הטלת עיקול זמני...ההסכם...לא אושר על ידי בית המשפט...תקפותו מותנית בספק. רובו של ההסכם לא בוצע...

לא הוצגו בפני בית המשפט ראיות על עלות הבנייה וסכומי ההשקעה של המערער"

2.עקב החלטה זו ביקש המערער (ביום 29.8.2005) את פסילת בית המשפט מלדון בעניינו. לטענתו, מהחלטת בית המשפט עולה כי קיים חשש ממשי למשוא פנים בעניינו. התבטאויות בית המשפט מעידות על עמדתו הנחרצת בשאלת סיכויי התביעה. המסקנות המשפטיות והקביעות העובדתיות של בית המשפט, שנעשו טרם שמיעת ראיות, מעידות אף הן על גיבוש עמדתו של בית המשפט בסוגיות שהונחו בפניו. המשיבות ביקשו לדחות את בקשת הפסילה. לדעתן, בדיונים לעניין סעדים זמניים, בית המשפט בדרך כלל מביע את דעתו על סיכויי התביעה. אין בהתנהלות בית המשפט כל עילה לפסילתו.

3.בית המשפט דחה את בקשת הפסלות. בהחלטתו, שניתנה ביום 27.9.2005, קבע בית המשפט כי טרם גובשה דעתו בתביעות הקבועות בפניו בעניין, בהן טרם נשמעו הוכחות. וכך ציין בית המשפט, מפי השופט י' גייפמן:

"בית המשפט בשבתו כערכאת ערעור על בטלות הסעד הזמני – בחן אמנם את סיכויי אחת התביעות שבמסגרתה ניתן צו העיקול...אולם התייחס לסיכויי התביעה לא בצורה החלטית ודעתו לא 'ננעלה'...ניתן יהיה להביא הוכחות ולהציג ראיות"

בנוסף, פסק בית המשפט לחובת המערער תשלום הוצאות המשיבות בסך 3,000 ש"ח. על החלטה זו הוגש הערעור שבפניי.

4.בערעורו, חוזר המערער על טענותיו מבקשת הפסלות. המערער מציין כי החלטתו של בית המשפט מעידה על גיבוש דעתו במחלוקת. כך, במיוחד, לאור הקביעות העובדתיות והמשפטיות הנחרצות שקבע בית המשפט טרם שמע את ראיות בעלי הדין. לשיטתו, קביעותיו של בית המשפט שצוטטו לעיל סותמות את הגולל על תביעתו של המערער כנגד המשיבות. עוד מוסיף המערער לטיעוניו את אופן ההתנהלות בבית המשפט. כך למשל מלין המערער כי בית המשפט לא החליט בבקשת הפסלות לאלתר, התיר למשיבות להגיש תגובתן לבקשה באיחור ופסק למערער הוצאות מופרזות.

5.לאחר שעיינתי בבקשה ובמסמכים שצורפו אליה לא מצאתי כי קיימת עילה לפסילת בית המשפט. אמירותיו של בית המשפט נאמרו תוך דיון בשאלת סעד זמני שהוטל כנגד המשיבות ומחוץ להליך בו התבקשה הפסילה. לפי מסגרת דיונית זו יש לבחון את עילת הפסלות (ראו: ע"א 1016/97 פייקוב נ' פייקוב-תמיר (לא פורסם )). בדונו בשאלת הסרת העיקול שהוטל על המשיבה 2, מובן כי על בית המשפט לבחון את סיכויי התביעה והראיות לכאורה (ראו: ע"א 2724/05 גלב נ' נבון (לא פורסם)). מהחלטת בית המשפט, שהתקבלה טרם שמיעת הראיות, לא עולה כי גובשה דעתו במחלוקת המונחת לפניו. גם טענותיו של המערער על ההחלטות הדיוניות שהתקבלו לרעתו אינן מקימות עילת פסלות (ראו: ע"א 7186/98 מלול נ' ג'אן (לא פורסם)). נמצא, כי לא קם חשש ממשי אובייקטיבי למשוא פנים. חזקה על בית המשפט שיכריע בסוגיה המונחת לפתחו ללא דעה קדומה וללא משוא פנים.

אשר על כן, הערעור נדחה. המערער יישא בהוצאות לטובת אוצר המדינה בסך של 5,000 ש"ח.