רע"א 3011/10 נציגות בעלי הדירות בבית משותף ברח' ארלוזורוב 1 ר' נ. אהוד ר

בקשת רשות הערעור שבפני עניינה בהחלטתו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' סגן הנשיאה ז' המר) מיום 11.3.2010, הדוחה בקשה שהגישו המבקשות למחוק על הסף ערעור של המשיבים על החלטת בית משפט השלום בתל אביב-יפו.

1.

עניינו של ההליך נשוא הבקשה בתביעת נזיקין שהגישו המשיבים לבית משפט השלום בתל אביב-יפו נגד המבקשות ונגד עיריית רמת-גן וחברת מוגשם חברה למפעלי נוי בע"מ (להלן, בהתאמה: העירייה ו- מוגשם ), בה טענו כי על הנתבעים לפצות את המשיבים בגין נזקים שנגרמו לחנות שבבעלותם כתוצאה מרטיבות. המבקשות לא הגישו כתב הגנה וביום 29.2.2004 ניתן נגדן פסק-דין בהיעדר הגנה. לאחר הינתן פסק-הדין האמור ובהתאם לו נחתמה ביום 3.6.2004 פסיקתה המחייבת את המבקשות לשלם למשיבים סכומים שונים המסתכמים יחד בכ- 360,000 ש"ח. בקשות לביטול פסק-הדין נדחו על ידי בית משפט השלום וערעור שהגישו המבקשות לבית המשפט המחוזי על פסק-הדין נמחק על הסף משום שהוגש באיחור (בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי נדחתה על ידי בית משפט זה ביום 6.9.2006; ראו רע"א 1865/06). המשיבים המשיכו לנהל את התובענה נגד העירייה ומוגשם וביום 15.4.2007 ניתן פסק-הדין שקבע כי על העירייה לשלם למשיבים את העלויות בהם נשאו בגין נזקיהם (התובענה נגד מוגשם נדחתה). סמוך לאחר מכן, ביום 12.6.2007, נחתמה על ידי בית משפט השלום פסיקתה בה נקבע כי על העירייה לשלם למשיבים סכומים שונים המסתכמים בכ-130,000 ₪. בפסיקתה צוין עוד כי "אין בפסק הדין ו/או בפסיקתה זו כדי לגרוע מחיובן של הנתבעות 2 ו- 3 [המבקשות] על-פי פסק הדין שניתן כנגדן בהיעדרן".

2.

לאחר מתן הפסיקתה מיום 12.6.2007 נקטו המבקשות בהליכים שונים לביטולה, ככל שהיא נוגעת אליהם. המבקשת 1 הגישה לבית משפט השלום בקשה למתן פסיקתה מתוקנת שנדחתה אך בית המשפט המחוזי קיבל את הערעור שהגישה המבקשת 1 על החלטה זו וקבע כי על בית משפט השלום לערוך פסיקתה שאינה כוללת התייחסות לפסק-הדין שניתן נגד המבקשות (בקשת רשות ערעור שהגישו המשיבים לבית משפט זה נדחתה ביום 22.4.2008; ראו רע"א 1852/08). ביום 15.2.2008, ובעקבות קבלת הערעור על ידי בית המשפט המחוזי, חתם בית משפט השלום על פסיקתה שהוגשה לו על ידי המבקשות, אך ביום 30.3.2008 ובעקבות בקשה שהגישו המשיבים הורה בית משפט השלום על ביטול הפסיקתה החדשה כאמור. המבקשות לא השלימו עם החלטה זו והגישו בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי שנדחתה, אך נקבע כי החלטתו של בית משפט השלום לבטל את הפסיקתה לא נומקה על ידו ולכן עליו לקיים דיון במעמד הצדדים וליתן החלטה מנומקת בנדון. בקשת רשות ערעור שהוגשה לבית משפט זה על החלטתו של בית המשפט המחוזי נדחתה (רע"א 10864/08), אך גם בכך כפי שיבואר להלן לא תמה מסכת ההליכים האין-סופית בפרשה זו ולאחר החזרת הדיון לבית משפט השלום, הגישו הצדדים חמש בקשות לפסילת המותב.

3.

ביום 15.6.2009 דחה בית המשפט השלום בתל אביב-יפו (כב' השופטת ר' ניב) את בקשות הפסלות, נתן החלטה המסיימת את ההליך ושינה את הפסיקתה שניתנה נגד המבקשות (להלן: ההחלטה מיום 15.6.2009 ). על החלטתו זו של בית משפט השלום, הגישו המשיבים ערעור לבית המשפט המחוזי. כמו כן הגישו המשיבים לבית משפט זה ערעור על החלטתו של בית משפט השלום שלא לפסול עצמו (ערעור הפסלות נדחה – ראו ע"א 5747/09

רביד נ' נציגות בעלי העסקים בבית המשותף מרח' ארלוזורוב 1, רמת-גן (טרם פורסם, 2.11.2009) (להלן: פסק-הדין בערעור הפסלות )). אחר הדברים האלו סברו המבקשות כי מן הדין לסלק על הסף את הערעור שהגישו המשיבים לבית המשפט המחוזי, ומשכך הגישו בעניין זה ביום 19.1.2010 בקשה בה טענו כי פסק-הדין בערעור הפסלות הינו פסק-דין חלוט, המאשר את החלטתו של בית משפט השלום מיום 15.6.2009 וכי מטעם זה חסומה דרכו של בית המשפט המחוזי לדון בערעור. כמו-כן נטען כי לא ניתן לערער על החלטת בית משפט השלום לאחר שפעל על פי הנחיות ערכאות הערעור, ולבסוף נטען כי הערעור הופנה נגד ההחלטה מיום 15.6.2009 אך לא נגד הפסיקתה שניתנה באותו היום וכי בהיעדר כל טענה המופנית נגד הפסיקתה אין מקום לדון בערעור. ביום 11.3.2010 דחה בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופט ז' המר) את הבקשה בקובעו כי "נימוקי הבקשה הם נימוקים לגוף הערעור ואינם מצדיקים דיון בבקשה למחיקה על הסף".

מכאן הבקשה שבפניי.

4.

בבקשת רשות הערעור טוענות המבקשות כי הטענות ביסוד הבקשה למחיקת הערעור על הסף הן במהותן טענות בדבר העדר סמכות עניינית ומעשה בית דין, ולטענת המבקשות, על פי הוראות תקנות 101 ו- 102 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, מדובר בטענות המצדיקות את דחייתו של הערעור על הסף. לכן סבורות המבקשות כי היה על בית משפט קמא לדון בטענותיהן כטענות סף ולא לדחות את ההכרעה בהן לשלב מאוחר יותר. עוד טוענות המבקשות כי קיים בענייננו מעשה בית-דין, שכן פסק-הדין בערעור הפסלות אישר את החלטתו של בית משפט השלום מיום 15.6.2009 והפך אותה לחלוטה.

5.

לא מצאתי כי המקרה דנן מצדיק התערבות בשיקול דעתה של הערכאה הדיונית, אשר סברה כי מן הראוי לדון בטענות שהעלו המבקשות במסגרת הדיון בערעור גופו. למעלה מן הדרוש יצוין כי בפסק-הדין שניתן במסגרת ערעור הפסלות דן בית משפט זה בהחלטתו של בית משפט השלום שלא לפסול עצמו, ולא בטענות שהופנו נגד ההחלטה מיום 15.6.2009 לתיקון הפסיקתה (עליה הוגש הערעור לבית המשפט המחוזי).

הבקשה נדחית בלא שנתבקשה תשובה. אין צו להוצאות.