רע"א 10864/08 נציגות בעלי העסקים בבית המשותף מרחוב ארלוזורוב 1 נ. אהוד רבי

לפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו מיום 26.11.2008 בבר"ע 1344/08 ( כבוד השופטת ע' סלומון-צ'רניאק ) אשר החזיר את הדיון בתיק לבית משפט השלום ודחה את בקשתן של המבקשות לבטל את החלטתו של בית משפט השלום בתל-אביב-יפו מיום 30.3.2008 בת"א 11085/03 (כבוד השופטת ר' ניב ) אשר במסגרתה ביטל פסיקתא קודמת שניתנה על ידו ביום 5.2.2008.

עובדות והליכים קודמים

1.

הבקשה שלפניי נשענת על מסכת עובדתית אשר כבר נדונה על ידי בעבר במסגרת רע"א 1852/08 רביד נ' נציגות בעלי הדירות בבית המשותף מרחוב ארלוזרוב 1, רמת גן (לא פורסם, 22.4.2008). בהחלטתי הנ"ל דחיתי את בקשת רשות הערעור שהגישו המשיבים על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מיום 27.1.2008 שניתן במסגרת בר"ע 2195/07 (כבוד השופטת ש' ברוש ) ואשר הנחה את הצדדים להגיש לחתימתו של בית משפט השלום פסיקתא מתאימה על פי העקרונות שהותוו בפסק דינו. ככל הנראה, עוד לפני מתן החלטתי הנ"ל הגיש בא כוח המבקשת 2 לבית משפט השלום פסיקתא לחתימתו. ביום 5.2.2008

חתם בית משפט השלום על הפסיקתא הנ"ל (נספח ה' בבקשה שלפניי). כעולה מפרוטוקול הדיון בבית המשפט המחוזי, נשוא הבקשה שלפניי, מיום 26.11.2008 (נספח א' בבקשה שלפניי), בא כוחה של המבקשת 2 טען כי ביום 12.2.2008 הגישו המשיבים לבית המשפט השלום בקשה לתיקון הפסיקתא, אולם בית משפט השלום קבע כי ממילא ערך את השינויים המבוקשים במסגרת הפסיקתא שנחתמה על ידו כבר ביום 5.2.2008 ולכן אין צורך לערוך שינויים נוספים. החלטתו הנ"ל של בית משפט השלום לא צורפה לבקשה שלפניי. כמו כן עולה מפרוטוקול הדיון הנ"ל כי בא כוחה של המבקשת 2 הגיש את הפסיקתא מיום 5.2.2008 לביצוע בהוצאה לפועל. עוד עולה מהפרוטוקול הנ"ל כי המשיבים הגישו בקשה לבית המשפט השלום לביטול הפסיקתא שהוגשה להוצאה לפועל (להלן – בקשת הביטול ) וביום 30.3.2008 התקבלה בקשת הביטול (להלן – החלטת הביטול ). גם החלטה זו של בית המשפט השלום לא צורפה לבקשה שלפניי.

ההליכים בבית המשפט המחוזי

2.

המבקשות לא השלימו עם החלטת הביטול והגישו בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי שבמסגרתה ביקשו לבטל את החלטת הביטול. את בקשת רשות הערעור השתיתו המבקשות על מספר נימוקים: ראשית, בקשת הביטול הוגשה בחלוף 45 ימים מנתינתה ומבלי שהתבקשה ארכה, ולכן לא היה צריך בית המשפט השלום להיזקק לה. שנית, המשיבים היו מנועים מלהגיש את בקשת הביטול לאור השתק עילה שחל עליהם ואשר נבע מהפסיקתא שנחתמה ביום 5.2.2008 על ידי בית המשפט השלום. לבסוף, טענו המבקשות כי החלטת הביטול ניתנה בהיעדר הצדדים, על סמך תצהיר שקרי שהגישו המשיבים, שלפיו קיבלו את הפסיקתא רק 43 ימים לאחר המועד האמיתי שבו הם קיבלו אותה - 12.2.2008, וללא שניתנה למבקשות האפשרות לנהל חקירה נגדית על התצהיר האמור.

3.

בית המשפט המחוזי דחה את בקשתן של המבקשות לבטל את החלטת הביטול וקבע כי יש להחזיר את הדיון בתיק לבית המשפט השלום, כדלקמן:

"...לא הצלחתי להבין במה מדובר ולצערי גם לא ניתן להבין מהחלטת בית משפט קמא נשוא הערעור במה מדובר ועל מה ולמה באו הצדדים לפניו, ומדוע פסק מה שפסק... על ערכאה דיונית לקיים דיון במעמד הצדדים בשאלה אם יש מקום או אין מקום ליתן פסיקתא כמבוקש... ותינתן החלטה מנומקת שאם לא תשא חן בעיני הצדדים ניתן יהיה להבין מדוע ניתנה לאשורה".

בקשת רשות הערעור

4.

המבקשות טוענות כי שגה בית המשפט המחוזי בכך שהחזיר את הדיון בתיק לבית המשפט השלום. את טענתן הן מנמקות בכך שאין כלל מקום שבית משפט השלום יכריע בשאלה "האם יש מקום לתת פסיקתא כמבוקש" היות שכבר נקבע בפסק דינו של בית המשפט המחוזי מיום 27.1.2008 ובהחלטתו הנ"ל של בית המשפט העליון כי יש לתת פסיקתא כאמור. למעלה מכך טוענות המבקשות כי לא יתכן שלאחר שהן זכו בערעור בבית המשפט המחוזי ובבית המשפט העליון תינתן לבית המשפט השלום זכות נוספת של שיקול דעת ביחס להחלטת בית המשפט העליון.

דיון והכרעה

5.

הלכה היא כי רשות ערעור בגלגול שלישי ניתנת רק במקרים חריגים שבהם מתעוררת שאלה משפטית או ציבורית חשובה, החורגת מעניינם הפרטי של הצדדים הישירים למחלוקת [ר"ע 103/82

חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1983)]. לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור על נספחיה, הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות אף ללא צורך בקבלת תגובת המשיבים היות שהיא אינה מעלה שאלה בעלת חשיבות החורגת מעניינם הפרטי של הצדדים.

6.

למעלה מכך, גם לגופו של עניין דין הבקשה להידחות. מטרתו של פסק הדין נשוא הבקשה שלפניי היא לאפשר לבית משפט השלום לנמק את החלטתו לאחר שזה ישמע את טענות הצדדים בכדי שבמידה ומי מהצדדים יחפוץ לתקוף את הפסיקתא בטענה שהיא אינה עולה בקנה אחד עם פסק דינו של בית המשפט המחוזי מיום 27.1.2008 והחלטתי הנ"ל, ניתן יהיה לבחון את הטענות ולא להלך באפלה בהיעדר נימוק. יוצא אפוא כי פסק דינו של בית המשפט המחוזי נשוא הבקשה שלפניי אינו עומד בסתירה להחלטתי או לפסק דינו של בית המשפט המחוזי מיום 27.1.2008 אלא אך מיישם אותם.

למעלה מכך, אין לי אלא להצטרף לדבריו של בית המשפט המחוזי כי "לא יתכן שבנושא של חתימה על פסיקתא יעלו הצדדים ויבואו הלוך ושוב מבית משפט שלום לבית משפט מחוזי וממנו לבית משפט עליון וחוזר חלילה". הואיל וכך, מן הראוי שבית משפט השלום יקיים דיון לגופו של עניין במעמד הצדדים בשאלה על איזו פסיקתא יש לחתום בהתאם להנחיות שאותן התווה בית המשפט המחוזי בפסק דינו מיום 27.1.2008 ואף ינמק את החלטתו בעניין.

7.

אשר על כן הבקשה למתן רשות ערעור נדחית. משבקשת רשות הערעור נדחית בלא תגובה, לא ראיתי מקום להיענות לבקשת המשיבים להגיב לבקשה. משלא התבקשה תגובת המשיבים, איני עושה צו להוצאות.