רע"א 1865/06 נציגות בעלי הדירות בבית המשותף ברח' ארלוזורוב 1 ב נ. אהוד ר

1.זוהי בקשת רשות לערער על החלטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב יפו בבש"א 6506/05 ובש"א 7712/05 בע"א 1247/05 (השופטת ה' גרסטל), מיום 24.1.06, שלפיה נמחק ערעור שהגישה נציגות בעלי הדירות בבית המשותף ברחוב ארלוזרוב ברמת-גן (להלן: "המבקשת"), על הסף, מחמת איחור בהגשתו.

2.המשיבים הם בעליה של חנות בקומת מרתף בבניין ברחוב ביאליק 3 ברמת גן. החנות מצויה בבית המורכב משני אגפים: אגף מסחרי ואגף מגורים. המבקשים הגישו תביעה בבית משפט השלום בתל-אביב-יפו נגד המבקשת, נגד עיריית רמת גן, נגד נציגות בעלי העסקים בבניין ונגד חברת מוגשם למפעלי בניין בע"מ, בגין נזקים שנגרמו לחנות כתוצאה מרטיבות. בית משפט השלום נתן ביום 29.2.04 פסק דין נגד המבקשת ונגד נציגות בעלי העסקים בבניין בהעדר התייצבות ומשלא הגישו כתב הגנה מצידם. כן נתן פסיקתא ביום 3.6.04. בקשה לביטול פסק הדין שהוגשה מטעם שתי הנציגויות, נדחתה ביום 19.12.04. המבקשת הגישה ערעור על פסק הדין לבית המשפט המחוזי. המבקשים הגישו מצידם בקשה לסילוק הערעור על הסף (בש"א 6506/06), והמבקשת הגישה בקשה למתן פסק דין בערעור במעמד צד אחד (בש"א 7712/05).

3.בית המשפט המחוזי קיבל את בקשת הסילוק שהגישו המבקשים. בית המשפט קבע כי המבקשת ערערה הן על פסק הדין והפסיקתא והן על ההחלטה שדחתה את הבקשה לביטול פסק הדין. בית המשפט קבע עובדתית כי הערעור על פסק הדין והפסיקתא הוגש באיחור. עוד קבע כי הבקשה לביטול פסק הדין הוגשה בחלוף כשבעה חודשים ממועד המצאת פסק הדין למבקשת ולכן לא חלה בעניין תקנה 398א לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד -1984. לפיכך נקבע כי הערעור כולו הוגש באיחור. בשולי הדברים נאמר כי על ההחלטה הדוחה את הבקשה לביטול פסק הדין צריכה היתה המבקשת להגיש בקשת רשות לערער. מאחר ובקשת המבקשת למתן פסק הדין בערעור במעמד צד אחד נדונה ונדחתה כבר, קבע בית המשפט כי לא נותר עוד מקום לדון בה. לאור כל האמור לעיל, מחק בית המשפט את הערעור. מכאן בקשת רשות הערעור שבפניי.

4.המבקשת טוענת בבקשתה המפורטת עד מאוד כי לא ניתן לה יומה בבית המשפט. ראשית, מציינת היא כי בהחלטה קודמת בבקשה שהגישה, בש"א 7712/05 מיום 29.3.05 נקבע בהחלטת הרכב כי כל טענותיה תתבררנה בעת הדיון בערעור וכי אין מקום למתן פסק דין במעמד צד אחד. לפיכך, לטענתה, טעה בית המשפט קמא כשקבע כי בקשתה נדחתה זה מכבר. המבקשת מעלה בבקשתה טענות הנוגעות לגוף פסק הדין נשוא הערעור שהגישה. בין היתר משיגה היא על כך שלא דנו בטענתה בדבר העדר סמכות עניינית לדון בתביעה, בעוד ששאלה זו תלויה ועומדת בערעור מקביל שהגישה נציגות בעלי העסקים בבניין על אותו פסק הדין. למעשה, אין לדעת המבקשת יריבות בין הצדדים, ודין התביעה היה להימחק נגדה. המבקשת טוענת עוד כי לא היתה צריכה להתגונן בעניין שיעור דמי הנזק, שכן לעולם יראו אותו כמוכחש. המבקשת מעלה גם טענות בנוגע לעצם חיובה בנזק ולגבי גובה הנזק שנקבע. המבקשת טוענת עוד כי בקשתה לביטול פסק הדין לא נדחתה בגין האיחור בהגשתה אלא כי קופתה ריקה.

5.עיינתי בבקשה על נימוקיה הרבים ובנספחיה וכן בהחלטת בית המשפט המחוזי ונחה דעתי כי דין הבקשה להידחות. בית המשפט המחוזי נדרש לשאלה האם הוגש ערעור המבקשת באיחור, אם לאו, בהתאם לבקשה לסילוק שהגישו המבקשים. בבדיקה פשוטה שערך מצא כי הערעור הוגש באיחור. לפיכך, לא היה מנוס אלא למוחקו. נוכח העובדה שהשאלה שבמוקד ההחלטה הינה שאלה עובדתית, אין הבקשה מגלה עילה למתן רשות ערעור בהתאם לכללים שנקבעו בפסיקת בית משפט זה. למעשה, עיון בבקשת המבקשת מעלה כי הטענות שהעלתה בה אינן נוגעות לסוגית המועד בו הוגש הערעור, אלא לגוף פסק הדין ולחיובה בסכום נזק שנתבע. אלא שטענות אלה מן הראוי היה להעלות במועד שנדרשה המבקשת להגשת כתב הגנה, או למצער, להגיש את ערעורה במועד. משלא עשתה כן, אין למבקשת אלא להלין על עצמה. אף אין להידרש לטענות אלה כעת, שעה שאיחרה המבקשת את המועד להגשת הערעור, ועל כך למעשה אין היא חולקת עוד. אשר לדחיית בקשתה של המבקשת ליתן פסק דין במעמד צד אחד, מדבריה בבקשה עצמה עולה כי הבקשה נדחתה על ידי ההרכב, וכי העובדה שנקבע כי טענותיה יתבררו בעת הדיון בערעור, אין בה כדי לסתור את ההחלטה המאוחרת, נשוא בקשה זו, שלפיה הוגש הערעור באיחור, ולפיכך דינו להימחק. טענה זו נבחנה לראשונה על ידי בית המשפט קמא בעקבות הגשת הבקשה על ידי המשיבים. לפיכך, בדין נמחק הערעור ודין בקשת המבקשת להידחות.

לאור האמור לעיל, הבקשה נדחית. משלא התבקשה תשובה אין צו להוצאות.