ע"פ 6640/07 מאיר יעקב נ. מדינת ישראל

בפני ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בירושלים ( השופטת ח' בן-עמי ) מיום 31.7.2007 שלא לפסול עצמו מלדון בב"ש 9820/07.

בערעור שבפני מתבקשת פסילתה של השופטת מלדון בבקשה למעצר עד תום ההליכים אשר הוגשה נגד המערער. הטעם לבקשה הינו החלטתה של השופטת מיום 31.7.2007 כי הדיון בבקשה למעצר עד תום ההליכים יתקיים ביום ה', 2.8.2007, וזאת בניגוד לבקשתו של בא-כוח המערער כי הדיון ייקבע ליום ו', 3.8.2007. יצויין כי השופטת העלתה בפני בא-כוח המערער שתי אפשרויות באשר למועד הדיון – יום ה' 2.8.2007, או יום א' 5.8.2007. בא-כוח המערער התנגד לשני המועדים, בטענה כי המועד הראשון לא יותיר בידו די זמן על מנת להתכונן לדיון ואילו המועד השני יביא לכך שהמערער ישהה במעצר יומיים מיותרים. בא-כוח המערער מלין אף על כך שהשופטת לא נענתה לבקשתו כי התיק יעבור לשופט תורן אחר, על מנת שיישמע ביום ו', כבקשתו. כן טוען בא-כוח המערער כי התנהלותה של השופטת במהלך הדיון ואופן התבטאותה כלפיו היו בוטים ומזלזלים. ביום 31.7.2007 ביקש המערער את פסילתה של השופטת מלדון בבקשה למעצר עד תום ההליכים, ומשבקשתו זו נדחתה, הוגש הערעור שבפני.

הבקשה שבפניי אינה מגלה כל עילת פסלות. החלטת השופטת באשר למועד קיום הדיון הינה החלטה דיונית, אשר אין בה כדי להביא לפסילתו של שופט (ראו: ע"פ 1504/07 נעים נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 10.4.2007); ע"א 10619/02 בן עמי נ' קידר (טרם פורסם, 30.12.2002); יגאל מרזל דיני פסלות שופט (2006) 174-178). בא-כוח המערער מפליג בבקשתו בפרשנויות הנובעות, לטענתו, מהתנהלותה של השופטת. בין היתר טוען בא-כוח המערער כי לבית המשפט "אין כל רגישות לאפשרות שאדם ישהה במעצר מיותר" וכי בית המשפט "מגלה דעתו שעניינו של העצור אינו חשוב בעיניו". עיון בפרוטוקול הדיון ובהחלטות השופטת ואף עיון בהשתלשלות העניינים כפי שהיא מתוארת על ידי המערער עצמו, אינה מגלה כל בסיס לטענותיו אלה של המערער. מהחלטתה של השופטת שלא לקבוע את מועד הדיון ביום בו ביקש זאת בא-כוח המערער לא עולה כל חשש ממשי למשוא פנים, ובודאי שלא עולה מהחלטה זו חשש כי דעתה של השופטת ננעלה בכל הנוגע לבקשה למעצר עד תום ההליכים.

בנסיבות אלה, הערעור נדחה.