ע"א 879/06 יהודה קרשין נ. תמר דן

זו לבית משפט זה נדחתה (רע"א 8984/05, מפי כבוד השופט א' רובינשטיין), תוך שבית המשפט מצא לציין כי "חוששני שאינה נהירה למבקש מהותו של המצב המשפטי בו מדובר, והוא מכלה את ממונו – וגם את זמנו של בית משפט עמוס זה – ללא תוחלת". לאחר דברים אלה, ביקש המערער לפסול את בית המשפט המחוזי מלדון בעניינו. לשיטתו, החלטותיו הקודמות של בית המשפט המחוזי בעניין הערעור על צו המפקח על רישום המקרקעין ובבקשתו לעיכוב ביצוע, מלמדות על משוא פנים כנגדו, מאחר ונעשו מבלי להתייחס לגוף טענותיו באופן מפורט. בקשתו נדחתה הן בשל שיהוי הן לגופו של עניין. מכאן הערעור.

2.אין בערעור זה כל ממש. "עצם העובדה שבפני אותו שופט התנהלו או מתנהלים משפטים נוספים - בין שאלה תיקים אזרחיים, ובין שאלה תיקים פליליים, בין שפסק לזכותו של צד ובין שפסק לחובתו, אין בה, כשלעצמה, כדי לפסול השופט מלדון בעניינו של אותו צד פעם נוספת" (ע"פ 6755/02 פלוני נ' מדינת ישראל (לא פורסם); וראו גם ע"פ 1478/97 מדינת ישראל נ' חן , פ"ד נא(4) 673, 676; ע"פ 3963/00 בן גביר נ' מדינת ישראל (לא פורסם)). כך גם נפסק לא פעם כי א ין מניעה ששופט ימשיך לדון בתיק בו נתן קודם לכן החלטה או פסק דין (ע"פ 1350/06 אלביליה נ' מדינת ישראל (לא פורסם); ע"פ 139/87 אלחמידי נ' הוועדה המחוזית לתכנון ולבנייה, מחוז הדרום, פ"ד מא(1) 660; ע"פ 7724/02 צבי נ' מדינת ישראל (לא פורסם) ). בענייננו, אין אורכו של פסק הדין או מידת הפירוט שבו מלמדים על משוא פנים כנגד המערער. פסילת שופט מחייבת להוסיף ולהראות כי מהחלטותיו הקודמות של בית המשפט, או מנסיבות אחרות, עולה חשש ממשי למשוא פנים במובן שדעתו של היושב בדין "ננעלה", כך שניתן לראות בהליך כולו כ"משחק מכור" (בג"ץ 2148/94 גלברט נ' יושב-ראש ועדת החקירה לבדיקת אירוע הטבח בחברון , פ"ד מח(3) 573, 605). המערער לא הציג בפני תשתית אובייקטיבית ממנה עולה חשש ממשי שכזה. אין דבר בפסק דינו והחלטתו של בית המשפט המחוזי המלמד על משוא פנים כנגד המערער. אכן, "לא רגישותו הסובייקטיבית המיוחדת של המערער היא הקובעת לעניין זה אלא השאלה היא האם הוכחה אפשרות ממשית, מבחינה אובייקטיבית, של משוא פנים בניהול המשפט" (ע"פ 5/82 אבו-חצירא נ' מדינת ישראל , פ"ד לו(1) 247, 251; ע"פ 3217/03 געדי נ' מדינת ישראל (לא פורסם)).

3.לטענת המערער, הוא מוצא עצמו "עומד חסר אונים בפני מצב של התנהגות שרירותית של הרשות, כאשר כל מאמציו לעניין צדק... עולים בתוהו". ברם, אי-שביעות רצונו מההחלטות שנתקבלו בעניינו אינה מקימה עילת פסלות (ע"א 1592/02 קרן נ' בנק דיסקונט (לא פורסם); ע"א 10619/02 בן עמי נ' קידר (לא פורסם)). הדרך להתמודד עם החלטות אלו הינה בהליכי ערעור, על-פי סדרי הדין, ולא באמצעות הגשת בקשת פסלות וערעור פסלות (ע"א 2505/00 חברת קוביק נ' מיקרוסופט קורפוריישן (לא פורסם); ע"א 7186/98 מלול נ' ג'אן (לא פורסם)).

הערעור נדחה. המערער ישא בהוצאות המשיבים בסכום של 2,000 ₪ ובסכום דומה בתוספת מע"מ בגין שכר טרחת עורך דין. כן ישא המשיב בהוצאות לטובת אוצר המדינה בסכום של 6,000 ₪ .