פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים
ע"א
5993/17
לפני:
כבוד הנשיאה מ' נאור
המערער:
דניאל אנקוה
נ ג ד
המשיבים:
1. אריק ארגמן
2. עדנה ארגמן
3. יהודית ארגמן
4. הדר יוסף
5. עזבון המנוח נויפלד ליאון ז"ל
באמצעות סימה דוידסון
ערעור על החלטת בית
משפט השלום בחדרה מיום 16.7.2017 בת"א 16607-12-14 שניתנה על ידי כבוד
השופט
י' הלר
בשם המערער:
בעצמו
פסק-דין
לפניי ערעור על החלטת בית המשפט השלום בחדרה מיום 16.7.2017 (השופט י' הלר ) שלא לפסול עצמו מלדון בת"א 16607-12-14.
1.
עניינו של ההליך בבית המשפט קמא בתביעה אזרחית שבמרכזה פעולות בנייה שונות בבית משותף הנמצא בבעלות הצדדים. ביום 25.6.2017 הגיש המערער בקשה כי המותב הדן בהליך יפסול עצמו. בבקשתו טען המערער כי מספר התבטאויות ואופן התנהלותו של המותב במסגרת דיון קדם משפט שהתקיים ביום 19.6.2017 מעידים על קיומו של חשש ממשי למשוא פנים. ביום 16.7.2017 דחה בית המשפט קמא את בקשת הפסלות של המערער. בהחלטה נכתב, בין השאר, כך:
"28.
בהסכמת באי כוחם של הצדדים נוהל במסגרת קדם המשפט דיון חופשי שלא לפרוטוקול. בדברי בית המשפט במהלך דיון זה לא היה לא איום, לא כעס ולא לחץ כלפי מי מהצדדים ואף לא קרוב לכך.
29.
אכן, מותב זה התקשה להבין מהי עילת התביעה כלפי הנתבעים, ומדוע עומד התובע ועומד בא כוחו על ניהולה של התביעה כפי שהוגשה, מבלי להבהיר את אותה עילת תביעה חוזית או נזיקית שמכוחה עותרים הם לפיצוי מהנתבעים.
[...]
41.
העובדה שבית המשפט עושה מלאכתו אינה עילה לפסילתו, והמלצה לבחון הטעם להמשך ניהולם של ההליכים, נוכח קושי גלוי בביסוסה של עילת תביעה, לא זו בלבד שאין בה כדי לגלות משוא פנים, במידה רבה – יש בה כדי להעיד על ניסיון כן לשקף לצדדים את המצב המשפטי לאשורו."
על החלטה זו הוגש הערעור שלפניי.
2.
בערעורו חזר המערער על טענתו המרכזית לפיה אמירות שונות והתנהלותו הכללית של המותב במהלך הדיון של יום 19.6.2017 מלמדים על כך שדעתו ננעלה ומקימים חשש ממשי למשוא פנים. בין השאר ציין המערער כי המותב אמר למשיבים שהם רשאים שלא להתייצב לדיון הבא וכי זה התייחס אליו באופן מאיים והפציר בו למשוך את תביעתו. המערער הוסיף וטען כי על חומרת אמירותיו של בית המשפט קמא ניתן ללמוד מכך שבא כוחו ביקש להשתחרר מייצוגו סמוך לאחר אותו הדיון. לשיטת המערער הסיבה לכך הייתה שבא כוחו האמין שהתביעה הפכה לבלתי אפשרית, נוכח כך שדעתו של המותב ננעלה. לסיום, המערער טען כי בכוונתו היה "למשוך את בקשת הפסילה", אולם מספר החלטות דיוניות שהתקבלו לאחר הדיון של יום 19.6.2017 הם שהניעו אותו להגיש הערעור דנן. החלטות אלו התקבלו בעקבות בקשתו של המערער לתיקון כתב התביעה, ועניינן בעיקר היבטים פרוצדורליים הקשורים לבקשה, ולשיטתו הן מלמדות על קיומו של חשש ממשי למשוא פנים.
3.
לאחר שעיינתי בטענות המערער ובהחלטות הקודמות של בית המשפט קמא בתיק זה, הגעתי לידי מסקנה כי דין הערעור להידחות ו זאת ללא צורך בתגובת המשיבה. סעיף 77א ל חוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, קובע כי המבחן לפסלותו של שופט הוא קיומן של נסיבות אשר יש בהן כדי ליצור חשש ממשי למשוא פנים. המקרה דנן אינו מקים חשש שכזה. עיקר טענותיו של המערער הופנו כאמור למספר התבטאויות והחלטות דיוניות שונות של המותב. אולם רק לעיתים נדירות ייקבע כי יש בפעילות השיפוטית לכשעצמה כדי לבסס חשש ממשי למשוא פנים המצדיק פסלות המותב. כלל זה נכון הן לעניין אמירות של בית המשפט הן לעניינן החלטותיו הדיוניות ( ע"פ 1988/94
בראון נ' מדינת ישראל , פ"ד מח(3) 608, 630-624 (1994); ע"א 10619/02 בן עמי נ' קידר , פסקה 9 (30.12.2002); להרחבה ראו גם יגאל מרזל דיני פסלות שופט 173-178, 194-189 (2006) וההפניות שם ). במקרה דנן אמירותיו והחלטותיו הדיוניות של המותב אינן חורגות מהמקובל ואינן עומדות ברף המחמיר שנקבע כדי להקים חשש ממשי למשוא פנים ( ב"ש 48/75 ידיד נ' מדינת ישראל , פ"ד כט(2) 375 ( 1975 ) ).
סוף דבר, דין הערעור להידחות.
ניתנה היום, ח' באלול התשע"ז (30.8.2017).
ה נ
ש י א ה