ע"א 131/00 מנחם סורפין נ. אמבר אג' שיתופית בע''מ

1.בין הצדדים מתנהלת תביעה בסדר דין מקוצר בבית משפט השלום בתל אביב - יפו. במהלכה ביקש המערער כי בית המשפט יפסול עצמו מלשבת בדין. בית המשפט דחה את הבקשה. על החלטה זו הוגש הערעור שבפני. בפסק הדין מיום 6.6.00 הוריתי על דחיית הערעור. קבעתי כי בדברים שאמר לכאורה בית המשפט אין "כדי להעיד כי "ננעל" ליבו של בית המשפט לפני טענות המערערת או להראות על קיומו של חשש ממשי למשוא פנים". כמו כן, הוריתי כי המערער ישא בהוצאות המשיבה בסך 2,000 ש"ח.

2.ביום 25.6.00 התקיים דיון בין הצדדים בבית משפט השלום. במהלכו פנה המערער אל בית המשפט וביקש, כי למרות ההכרעה בערעור, ולפנים משורת הדין, יפסול עצמו בית המשפט. הפעם נענה בית המשפט לבקשה בקובעו:

"אמנם ניתנו החלטות על ידי ועל ידי נשיא בית המשפט העליון לפיהן אין מקום לפסלות ביהמ"ש במקרה זה, אולם הואיל והתובע מבקש לפנים משורת הדין שבימ"ש זה לא ידון בעניינו, והואיל וב"כ הנתבעת, בהגינותו, הסכים להשאיר עניין זה לשיקול דעת ביהמ"ש, הרי שאין משמעות מבחינת ביהמ"ש אם ידון בתיק זה או אחר..."

3.לאור החלטה זו, פונה כעת המערער אל בית משפט זה שנית. בבקשה דנן טוען הוא כי בכך שנעתר בית המשפט לבקשתו השניה, עולה כי היה טעם רב בערעור שהוגש. מטעם זה, מבקש הוא כי תבוטל ההחלטה לחייב אותו בהוצאות המשיבה.

4.ביום 13.7.00 הוריתי כי המשיבה תגיב על הבקשה בתוך 7 ימים מיום המצאת ההחלטה. דא עקא, שמן האמור בתגובת המשיבה עולה, כי המערער לא העביר לה עותק מבקשתו. מטעם זה הגישה המשיבה תגובתה באיחור. משהגישה המשיבה את תגובתה בתוך 7 ימים מיום שקיבלה לידה את בקשת המערער, אני מורה על הארכת המועד להגשת התגובה. המשיבה בתגובתה טוענת כי יש לדחות את הבקשה. היא מוסיפה כי ההחלטה האמורה של בית המשפט (בבקשת הפסלות השניה) בוטלה בהחלטתו של סגן נשיא בית משפט השלום ביום 28.6.00. סגן הנשיא קבע כי,

"משהחליט כב' השופט כספי לדחות הבקשה לפסילתו ובעיקר לאחר שהחלטה זו עמדה במבחן בקורת של ביהמ"ש העליון והערעור על ההחלטה נדחה, הרי העברת התיק עתה, לאחר שתי החלטות הדוחות את הבקשה, משמעותה התעלמות משתי ההחלטות והפיכת הדיון המשפטי בעניין להליך עקר. מדובר בתיק שנפתח לפני שלוש שנים (!) ואין עילה להעבירו עתה לשופט אחר".

5.לאחר שעיינתי בחומר שלפני, נחה דעתי כי דין הבקשה להידחות. לבית משפט זה מוקנה שיקול דעת לחייב בעל דין בהוצאות מכוח תקנה 511 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984. משקבעתי כי דין הערעור להידחות ומשהוגשה תשובת המשיבים, הוריתי בנסיבות המקרה על פסיקת הוצאות משפט. אין בהחלטתו המאוחרת של בית המשפט לפסול עצמו בבקשה השניה כדי לקבוע כי המשיבה לא תהא זכאית להוצאותיה במסגרת הערעור. אשר על כן, משסיים בית משפט זה את מלאכתו, לא מצאתי מקום לשנות מן החיוב בהוצאות שהושת על המבקש ועל כן דין בקשתו זו להידחות. למותר לומר, כי אין בהחלטתי זו כל נקיטת עמדה באשר להחלטתו השניה של השופט.

המערער ישא בהוצאות המשיבה בהליך בבקשה זו - ומעבר להוצאות שנפסקו לו בפסק הדין מיום 6.6.00 - בסך של 750 ש"ח.