בג"ץ 9930/02 עירי געש נ. פזקר בע"מ

ערעור על החלטת בית משפט השלום בתל-אביב (כב' השופטת ר' ניב) מיום 3.11.02, שלא לפסול עצמו לדון בת.א. 41291/02.

1.המשיבה הגישה ללשכת ההוצאה לפועל נגד המערער בקשה לביצוע שטר, בגין ערבותו של המערער לחובותיה של חברת ש.מ.ר אספקה ואתרים בע"מ (להלן: חברת ש.מ.ר.), שהמערער משמש כמנהלה. המערער קיבל רשות להתגונן והבקשה הועברה לדיון בבית משפט השלום. בכתב הגנתו טען המערער, בין היתר, כי השטר נשוא הבקשה לביצוע הינו שטר שניתן על ידו להבטחת חובותיה של חברת פרידמן כלפי המשיבה, וכי המשיבה נקטה בהליך שאינו נכון, כאשר הגישה ללשכת ההוצאה לפועל שטר בגין עסקת יסוד אחרת שאינה קשורה לעסקת היסוד הקיימת בין המערער למשיבה. כן העלה המערער טענת קיזוז, שכן לטענתו המשיבה הפסיקה את פעילותה העסקית של חברת ש.מ.ר. באופן פתאומי וחד צדדי ובכך גרמה למערער נזקים ממוניים רבים. מנגד טענה המשיבה, כי השטר הועבר בהרשאה של המערער לחובותיה של חברת פרידמן, אשר המערער היה בעבר מנהלה, כדי להבטיח את חובותיה של חברת ש.מ.ר.

2.בעלי הדין זומנו לישיבת הוכחות ליום 3.11.02. לטענת המערער, בדיון מיום 3.11.02 במסגרת ניסיונותיו של בית המשפט להביא את בעלי הדין לפשרה, חקר בית המשפט את המצהירים וקבע קביעות עובדתיות, בהן הביע את דעתו בדבר סיכויי הצלחתו של המערער והמשיבה בתובענה, כל זאת בטרם התקיים דיון ההוכחות לגופו ובטרם נחקרו המצהירים על תצהיריהם. כך, במהלך הדיון אמר בית המשפט למערער כי גם אם יקבל את טענתו שהתביעה השטרית שהגישה המשיבה צריכה להידחות, הרי שתביעת הקיזוז של המערער צריכה להידחות. כך גם שאל בית המשפט את המערער מהי תגובתו לעובדה שהמערער קיבל סחורה מהמשיבה ולא העביר לה כסף. בית המשפט הוסיף ואמר כי שמע את התיק ואת שתי הגרסאות וכי הוא מצפה לשמוע את הצעת הפשרה של המערער. בתגובה לדברי המערער כי הוא מקווה שיתנו לו ולבא כוחו לדבר על מנת שהאמת תצא לאור, אמר בית המשפט "את האמת כבר שמענו". עוד אמר בית המשפט כי בהתרשמות של דברים, מבלי שעורכי הדין נכנסו לעובי הקורה, הוא אינו בטוח שהתביעה נגד המערער תדחה.

3.בעקבות הערותיו של בית המשפט, ביקש ב"כ המערער כי בית המשפט יפסול עצמו מלדון בתיק. ב"כ המערער טען כי אמירותיו של בית המשפט במהלך הדיון מעידות כי בית המשפט גיבש דעה בעניין התביעה, וזאת לאחר ששמע את גרסאות הצדדים, הגם שמבחינה פורמאלית טרם הוחל בשמיעת הראיות. כן טען ב"כ המערער, כי במהלך הדיון בית המשפט חקר את העדים, אילץ את המערער למסור את גרסתו וזאת שעה שמונחת בפניו טענה ששלב הראיות צריך להיפתח על ידי המשיבה, ובמסגרת ניסיונו להבין את גרסת המערער התעמת בית המשפט עם המערער בהתעמתות של חקירה נגדית. לטענת ב"כ המערער, בית המשפט חצה את הקו הגבול בין ניסיונות לפשר לבין התערבות במלאכתם של הצדדים.

4.בית המשפט, בהחלטתו מיום 3.11.02, דחה את בקשת הפסילה. בית המשפט ציין כי ניהל הליך שמטרתו לצמצם את המחלוקת שבין הצדדים, וקבע כי המחלוקת בין הצדדים היא מחלוקת משפטית טהורה, והיא תוכרע על-פי ראיות דווקניות ועל-פי נטלי הראיה כפי שנקבעו. בית המשפט אישר כי אכן העיר כי ערך בסופו של ההליך שהתקיים בפניו שקלול של הסיכויים והסיכונים המשפטיים של כל אחד מן הצדדים, וכי הבהיר למערער כי גם אם תידחה התביעה השטרית נגדו, עדיין הוא צפוי לתביעת חוזית מצד המשיבה, ומשום כך הביע את דעתו לגביי סיכויי התביעה וההגנה. בית המשפט קבע כי אינו סבור כי התרשמותו הבלתי אמצעית מן המתרחש עלולה לפגוע בכושר ההכרעה השיפוטי, וכי שופט מקצועי יודע לאבחן בין דברים שנשמעו לבין ראיות קבילות.

5.על החלטה זו הוגש הערעור שבפני. המערער טוען כי קביעותיו של בית המשפט בדיון מיום 3.11.02 מעידות כי בית המשפט גיבש עמדה חד משמעית ונחרצת כלפי המערער, השוללת כל אפשרות סבירה של ניהול המשפט באופן אובייקטיבי. כך, דבריו של בית המשפט למערער כי את האמת הוא כבר שמע וכי חובה על המערער להציע הצעת פשרה, מעידים על חשש ממשי למשוא פנים. כן טוען המערער, כי מעורבותו של בית המשפט בהליך המשפטי, כאשר בית המשפט חקר את בעלי הדין, עימת את העדים ואילץ את המערער למסור גרסה שעה ששלב הראיות צריך להיפתח על ידי המשיבה-התובעת, זאת חרף התנגדותו של בא כוחו ובניגוד לכל דין, מקימה עילת פסילה. לטענת המערער, כמות המידע המרובה שהועברה לבית המשפט, בעקבות חקירות שתי וערב שחקר בית המשפט את המערער, וזאת בטרם החל שלב הראיות, מצדיקה את פסילתו של בית המשפט מלדון בתובענה. המשיבה מתנגדת לערעור וטוענת כי אין בדברים שנאמרו על ידי בית המשפט כדי להצביע על כך כי בית המשפט גיבש לעצמו עמדה סופית בתביעה, וכי המדובר בחווות דעת לכאורית שנאמרה לשם ייעול הדיון במסגרת ניסיונותיו של בית המשפט להביא את הצדדים לידי פשרה.

6.לאחר שעיינתי בחומר שבפני, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערעור להידחות.

כאמור, בית המשפט ניהל עובר לישיבת ההוכחות דיון במטרה לצמצם את המחלוקות בין בעלי הדין ולנסות להביאם לידי הסכמה. הצגת השאלות לבעלי הדין, ובכלל זה למערער, על ידי בית המשפט, נעשתה במסגרת ניסיונותיו של בית המשפט לברר את עמדות הצדדים על מנת לנסות ולהביאם לידי הסכמה כאמור, ואין בה כדי בנסיבות העניין כדי להקים עילה לפסילתו. ייתכן - ואיני מביע עמדה בעניין זה - כי מעורבותו של בית המשפט בניהול ההליך היתה מעורבות יתר, עם זאת בנסיבות העניין איני סבור כי יש במעורבות זו להביא לפסילתו, משבית המשפט "חקר" את העדים מטעם שני הצדדים ולא את המערער בלבד ומשלא נשמעה טענה כי בית המשפט גילה עוינות כלפי המערער. אף העובדה שבמהלך הצגת השאלות שמע בית המשפט את גרסאותיהם של בעלי הדין אין בה כשלעצמה להביא לפסילתו. השאלה שיש לשאול היא אם נתקיים חשש ממשי למשוא פנים במובן זה שדעתו של היושב בדין "ננעלה", כך שניתן לראות בהליך כולו כ"משחק מכור" (ראו: ע"א 1335/99 ש.ח. שוקי שיווק ועבודות בע"מ נ' בנק לאומי לישראל בע"מ (לא פורסם). בענייננו בית המשפט ציין בהחלטתו כי יש ביכולתו לאבחן בין הדברים שנשמעו במהלך הדיון לבין הראיות שיוצגו בפניו, וכי המחלוקת בין הצדדים תוכרע על-פי הראיות הקבילות. בנסיבות אלו, אני סבור כי לא מתעורר חשש ממשי אובייקטיבי למשוא פנים.

7.כך גם אמירותיו של בית המשפט במהלך הדיון - ככל שנאמרו - ובכלל זה דבריו בדבר סיכויי הצדדים בתובענה אינם אלא דברים לכאורה שנאמרו לשם ייעול הדיון במסגרת ניסיונותיו של בית המשפט להביא את בעלי הדין לידי פשרה, ואין בהם כדי להצביע על גיבושה של דעה קדומה, בלתי ניתנת לשינוי, במחלוקת שבין הצדדים (ראו והשוו: ע"א 2501/00 עביר אבו כף נ' מוחמד אבו כף וקרנית (לא פורסם); ע"א 131/00 סורפין נ' אמבר אגודה שיתופית חקלאית מרכזית בע"מ (לא פורסם); ע"א 15/02 אשר קוזטשי נ' א.ש. פסיפס בע"מ (לא פורסם)). כבר נפסק בעבר כי:

"ומעשים בכל יום, שתוך כדי הצעת פשרה ועשייתה מביע בית המשפט דעה זו או אחרת על סיכויי התביעה וההגנה, דעה שהיא רק בבחינת השערה לכאורה לפי שלב השמיעה שבו נתון הליך השיפוטי. הבעת עמדה כזו על-ידי השופט, בסגנון זהיר, אין בה כדי לפסלו מלהמשיך בדיון משהצעת הפשרה לא עלתה יפה." (רע"א 287/88 מנוף סיגנל חב' לפיננסים נ' סמיר עבדל ראזק , פ"ד מד (3) 758, 760; ע"א 5054/96 דחלה נ' קרן קיימת לישראל

(לא פורסם); ע"א 8191/99 שי נ' בלומנפלד (לא פורסם)).

במקרה זה, המדובר בעמדה לכאורה שהובעה בשלב מוקדם של ההליך, בטרם נשמעו ראיות בתובענה, ואין בה להעיד כי לבו של בית המשפט "ננעל" בפני טענות המערער או להצביע על קיומו של חשש ממשי למשוא פנים בניהול המשפט. בית המשפט אף קבע בהחלטתו כי המחלוקת בין הצדדים היא מחלוקת משפטית טהורה, והיא תוכרע על-פי ראיות דווקניות ועל-פי נטלי הראיה כפי שנקבעו.

הערעור נדחה. המערער יישא בהוצאות המשיבה בסכום כולל של 3,500 ש"ח.