פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בשבתו
כבית משפט לערעורים אזרחיים
ע"א
11831/05
בפני:
כבוד הנשיא א' ברק
המערער:
עמיחי ניסנוב
נ ג ד
המשיב:
ראובן שבתאי
ערעור על החלטת פסלות של בית המשפט המחוזי בתל אביב בע"א
1018/02 שניתנה ביום 19.12.05 על ידי כבוד השופטים: י' גרוס, א' קובו ומ'
רובינשטיין
בשם המערער: בעצמו
בשם המשיב: עו"ד משה
בר-שלטון
פסק-דין
ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב (הרכב השופטים י' גרוס, א' קובו ומ' רובינשטיין) מיום 19.12.2005 שלא לפסול עצמו מלדון בע"א 1018/02.
1.בין בעלי הדין מתנהל סכסוך משפטי ממושך בדבר עסקת קומבינציה שלא יצאה לפועל. המערער טוען כי לפי הסכם (מיום 30.11.95) שנערך בינו לבין המשיב התחייב המשיב לשלם למערער דמי יזמות. בין הצדדים התקיים הליך משפטי בבית המשפט השלום בכפר סבא, שדן במאוחד בתביעה חוזית מצד המערער (ת.א.5615/96) ובתביעה נגדית מצד המשיב (ת.א.1122/97). בית המשפט דחה את תביעת המערער וקיבל את תביעת המשיב. ערעור על פסק הדין נדחה בבית המשפט המחוזי בתל-אביב (ע"א 1637/99). על רקע זה הגיש המערער תביעה נוספת לבית משפט השלום המבוססת על עילה שטרית בקשר להמחאות לתשלום דמי היזמות. התביעה נדחתה על ידי בית משפט השלום. על פסק דין זה הוגש ערעור לבית המשפט המחוזי (ע"א 1018/02).
2.בית המשפט המחוזי (השופטים י' גרוס, א' קובו ומ' רובינשטיין) קיים דיון בערעור (ביום 19.12.2005). בהמלצת בית המשפט, ביקש המערער למחוק את הערעור ללא צו להוצאות. בא-כוח המשיב הסכים לוותר על הוצאות, אך דרש כי הערבות הבנקאית שהופקדה במסגרת הערעור תשמש לפרעון החיוב שנפסק לטובת המשיב בהליך הקודם. בית המשפט נענה לבקשת המשיב ופסק כי הערעור ימחק ללא הוצאות, אולם הערבות הבנקאית שהופקדה תימסר לשם מימושה על חשבון החוב הפסוק. נוכח המחלוקת בעניין הערבות חזר בו המערער מהסכמתו למחיקת הערעור. פסק הדין בוטל איפוא בטרם נחתם, והערעור נשמע כסדרו. במהלך שמיעת הערעור, ולאור דברי בית המשפט אודות סיכויי הערעור, ביקש בא-כוח המערער את פסילת בית המשפט מלדון בערעור. בקשת הפסילה נדחתה. בית המשפט ציין בהחלטתו כי "אין כל ממש בבקשה לפסילת ההרכב. בסופו של דבר יש לזכור כי התיקים המובאים לפנינו אינם תיקים בראשית הדרך אלא תיקים שעברו הליכים משמעותיים וכשמושמעת הערה לגבי סיכויי ערעור הדבר בא כשירות למתדיינים כדי לבחון באם יש הצדקה להמשיך בערעור אם לאו, וודאי שאין בכך הבעת דעה סופית לגבי סיכויי התיק".
3.בגין החלטה זו הוגש (ביום 25.12.2005) הערעור שבפניי, בו המערער מבקש לפסול את הרכב בית המשפט המחוזי מלדון בעניינו. המערער טוען כי השופט גרוס איים בטרם נשמע הערעור כי אם לא ייסוג המערער מההליך עלול הליך זה לעלות לו כ- 30,000 ₪. בנוסף, המערער טוען כי בית המשפט לא הקשיב לדברי בא-כוחו במהלך הדיון. לפיכך, ולאור העובדה שמותב זה דן בעבר בערעור קודם בין המערער למשיב ולמעשה היה בעל דעה קדומה, מבקש המערער את פסילת המותב.
4.עיינתי בטענות המערער ובחומר המונח לפניי. לא מצאתי עילה לפסילת בית המשפט. התבטאויות בית המשפט במהלך הדיון (ביום 19.12.2005) אינן אלא דברים שנאמרו לשם ייעול הדיון במסגרת ניסיונותיו של בית המשפט לסייע לצדדים להגיע לידי הסכמה וסיום המחלוקת בדרך של פשרה, ובטרם נשמעו טיעוני הצדדים. אין בהם כדי להצביע על גיבושה של דעה קדומה במחלוקת ביניהם (ראו והשוו: ע"א 2501/00 עביר אבו כף נ' מוחמד אבו כף (לא פורסם); ע"א 131/00 סורפין נ' אמבר אגודה שיתופית חקלאית מרכזית בע"מ (לא פורסם)). כבר נפסק בעבר, כי בית המשפט רשאי להביע את דעתו על סיכויי התביעה וההגנה, דעה שהיא רק בבחינת השערה לכאורה לפי שלב השמיעה שבו נתון ההליך השיפוטי (ע"א 4609/04 עיריית נצרת עילית נ' א.ר.א.ב. בונוס (לא פורסם)). בנוסף, העובדה כי בית המשפט לא קיבל את עמדתו של מי מהצדדים בהליך קודם אינה בגדר עילת פסלות (השוו: ע"א 8397/05 וייס נ' רשות הפיתוח (לא פורסם)). חששו של המערער למשוא פנים, ככל שישנו, הינו חשש סובייקטיבי בלבד. מהחומר המונח בפניי לא עולה כי דעתו של בית המשפט "ננעלה" באשר למחלוקת בין בעלי הדין. לא קם, איפוא, החשש הממשי האובייקטיבי למשוא פנים, המצדיק את פסילת בית המשפט. (בג"ץ 2148/94 גלברט נ' כבוד נשיא בית המשפט העליון, פ"ד מח(3) 573).
אי לכך, הערעור נדחה. המערער ישא בהוצאות בסכום 10,000 ₪ לאוצר המדינה.
ניתן היום, י"א בשבט התשס"ו
(9.2.2006).
ה
נ ש י א