בע"מ 5128/01 ועד עובדי בנק לאומי לישראל בע"מ - אזור התיכון נ. שושנה לוי

ערעור על החלטתו של בית המשפט השלום בתל-אביב (כב' השופטת ז' אגי) מיום 20.6.01, אשר דחה את בקשת המערער לפסול עצמו מלהמשיך ולדון בת.א. 115146/99.

1.המשיבה הגישה תובענה כספית נגד המערער, ועד עובדי בנק לאומי לישראל בע"מ, ונגד המשיבות הפורמליות. המשיבה טענה בכתב תביעתה, בין היתר, כי המערער, אשר הינו צד לפוליסות הביטוח שהוצאו על ידי המשיבות הפורמליות, אחראי להעדר הכיסוי הביטוחי בביטוח מסוג ריסק קבוצתי של עובדי בנק לאומי, ובהם המשיבה. המערער הגיש בקשה לדחיית התובענה נגדו על הסף בטענה של העדר כשרות משפטית. לאחר שהליכי הגישור בין הצדדים נכשלו, נקבע התיק לישיבת קדם המשפט בפני כב' השופטת ז' אגי. לטענת המערער, בפתח הדיון פנתה אליו השופטת והביעה בפניו את מורת רוחה מכך שלמרות שהיה מעורב באירועים מושא התובענה, הוא מנסה להתחמק מאחריותו בטענה של העדר כשרות משפטית. במענה לדברי בית המשפט, ביקש בא-כוח המערער להבהיר את מעמדו של המערער ותפקידו באירועים נשוא התובענה, וביקש כי דבריו לא יירשמו בפרוטוקול. בית המשפט נענה לבקשה. המערער טען, בין היתר, כי אינו האורגן המוסמך מטעם ההסתדרות החדשה וכי האורגן המוסמך הוא הועד הארצי של עובדי בנק לאומי לישראל בע"מ. לגרסת המערער, בשלב זה הבהיר לו בית המשפט כי אם הוא נבחר בבחירות, לא תישמע כל טענה מצדו בדבר העדר אחריותו לאירועים הנטענים. כן הודיע בית המשפט למערער כי בשלב זה אין בכוונתו לדון בבקשת הדחייה על הסף שהגיש וכי שאלת כשרותו המשפטית תוכרע בפסק הדין. לאחר ששמע בית המשפט את הסברי המערער, ביקש להבהיר את עמדתו לגבי העניין כולו "מחוץ לפרוטוקול". בית המשפט הבהיר כי אינו מקבל את נסיון המערער להתחמק מאחריותו לאירועים הנטענים בטענה של העדר כשרות משפטית, וכי העובדה שלא דאג לכיסוי ביטוחי רציף לעובדים והתוצאות הקשות של מעשה זה מלמדים כי התרשל.

2.בעקבות דברים אלה, ביקש המערער כי השופטת תפסול עצמה מלדון בתיק, שכן דבריה מלמדים כי גיבשה דעה מוגמרת בכל הנוגע לאחריות המערער. השופטת דחתה את בקשת הפסילה, בקובעה כי דיון המתנהל מחוץ לפרוטוקול אינו מצדיק את פסילתה. השופטת ציינה כי הדיון התנהל על מנת לברר נקודות מסוימות העולות מהבקשה לדחייה על הסף שהגיש המערער. עוד ציינה כי טרם ניתנה החלטה בבקשה וכי לא הוגשו תצהירים, ובית המשפט לא גיבש את דעתו הסופית.

3.על החלטה זו הוגש הערעור שבפני. המערער טוען כי הרישום בפרוטוקול אינו אחד מהתנאים הנדרשים על-פי דין לפסילת שופט. לטענת המערער, בית המשפט הביע עמדה נחרצת ובלתי מסויגת לגבי אחריותו של המערער לעוול שנגרם למשיבה, לטענתה, עוד בטרם דן בתיק, וכי דבריו במהלך הדיון מעידים כי דעתו "נעולה" בכל הנוגע לאחריותו של המערער. המערער מוסיף כי אין באמירתו הפורמלית של בית המשפט בהחלטת הפסילה, לפיה לא גיבש את דעתו הסופית, כדי לגרוע מהאפשרות הממשית למשוא פנים, נוכח התבטאויותיו של בית המשפט במהלך הדיון. לבסוף טוען המערער, כי במקרה זה אין חשש לעיכוב הליכים ולפגיעה במי מן הצדדים, מאחר שהדיון בתיק לגופו של עניין טרם החל.

4.ביום 22.7.01 ביקש נשיא בית משפט זה, השופט א' ברק, מכוח סמכותו על-פי תקנה 471ג(ה) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, כי תתקבלנה הערות השופטת לאמור בכתב הערעור. בתגובתה ציינה השופטת, כי אינה נוהגת שלא לבצע רישום של הפרוטוקול אלא כאשר הדבר מתבקש על ידי אחד הצדדים באופן מפורש, כפי שהדבר התבקש במקרה זה על ידי בא-כוח המערער. השופטת הוסיפה וציינה כי דעתה אינה "נעולה" באשר לאחריות מי מן הצדדים, נוכח העובדה שדובר בישיבת קדם משפט עניינית ראשונה, בה טרם נשמעו עמדות בעלי הדין האחרים, והדיון התנהל כדו-שיח עם בא-כוח המערער בלבד. השופטת הוסיפה כי היא מכהנת כ"שופטת מוקד" בלבד, המנהלת את הדיונים במסגרת קדם המשפט, כאשר אם לא מושג הסדר, התיק עובר לשמיעת הראיות על ידי שופט אחר, כך שעמדותיה שהובעו בעל-פה במסגרת קדם המשפט, ואשר לא גובשו סופית, אינן ידועות לשופט שידון ויפסוק בתיק, ועל כן אין לחששו של המערער מקיום אפשרות ממשית למשוא פנים על מה שיסמוך.

5.לאחר שעיינתי בחומר שבפני, הגעתי לכלל מסקנה כי דין ערעור להידחות. הלכה היא, כי אין די בתחושות סובייקטיביות של מי מן הצדדים וכי יש צורך בחשש ממשי המבוסס על נסיבות אובייקטיביות כדי להקים עילת פסלות (ראו למשל: ע"פ 184/85 זאב שרעבי נ' מדינת ישראל , פד"י לט(1) 446, 558; ע"א 1570/94 שירותי ארגל שיווק לבתי מלון ומסעדות בע"מ נ' אוצר מפעלי ים המלח בע"מ ואח' (לא פורסם); רע"א 287/88 מנוף סיגנל חברה לפיננסים והשקעות בע"מ נ' סלימה , פד"י מד(3) 758, 760). "השאלה שיש לשאול היא... אם נתקיים חשש ממשי למשוא פנים במובן זה, שדעתו של היושב בדין 'ננעלה', כך שניתן לראות בהליך כולו כ'משחק מכור'" (ע"א 1335/99 ש.ח. שוקי שווק ועבודת בע"מ נ' בנק לאומי לישראל בע"מ (לא פורסם)). בנסיבות העניין לא הצליח המערער לבסס חשש זה. מהחומר שבפני עולה כי הדברים נאמרו על ידי בית המשפט מחוץ למסגרת הדיון הפורמלי ואינם אלא דברים לכאורה, אשר נועדו לצורך ייעול הדיון, במסגרת הדיון בקדם משפט (ראו: ע"א 2501/00 עביר אבו כף נ' מוחמד אבו כף וקרנית (לא פורסם); ע"א 131/00 מנחם סורפין נ' אמבר אגודה שיתופית חקלאית בע"מ (לא פורסם)). אין בדברים אלו כדי ללמד כי "ננעלה" דעתו של בית המשפט בפני טענות המערער או להראות כי בית המשפט גיבש דעה נחרצת בשאלת סיכויי הגנתו.

6.יתר על כן, מטיעוני המערער עולה כי חששו של המערער למשוא פנים מבוסס על קביעת עמדה של בית המשפט בשאלת אחריותו. אולם, ככל שזהו היסוד לבקשת הפסלות, הרי שלא מצאתי בו עילה לפסילת בית המשפט. אכן, כפי שציינה השופטת בתגובתה, הרי שהיא משמשת כ"שופט מוקד" שתפקידו מתמצה בניהול הדיונים בקדם משפט. כאשר התיק אינו מגיע לסיומו במסגרת ישיבות קדם המשפט, הוא מועבר לדיון בפני שופט אחר אשר שומע את הראיות ומכריע בתיק לגופו. מכאן שהעמדה אותה הביעה השופטת לגבי אחריותו של המערער מחוץ למסגרת הדיון הפורמלי, במטרה לנסות ולייעל את הדיון, לא תובא לידיעת השופט אשר ידון בתיק, כך שלא תהיה כל השפעה לעמדה זו על ההכרעה בתיק לגופו. בנסיבות אלו, אין מקום לדבר על קיומו של חשש ממשי למשוא פנים בהמשך ניהול המשפט.

לפיכך, אני מורה על דחיית הערעור ללא צו להוצאות.