רע"פ 2782/01 יולי נודלמן ואח' נ. נתן שרנסקי ואח'

ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופט צ' סגל) מיום 28.3.01, שלא לפסול עצמו מלדון בת.א.1133/99.

1.המשיבים הגישו לבית המשפט המחוזי בירושלים תובענה נגד המערערים על-פי חוק איסור לשון הרע, התשכ"ה1965-. תביעתם של המשיבים מבוססת על ספר שפרסמו המערערים אודות המשיב 1 בשפה העברית ובשפה הרוסית. בית המשפט עשה נסיונות להביא את הצדדים לסיום המחלוקת ביניהם בדרך של פשרה. משנסיונותיו נכשלו, קבע את התיק לדיון בפניו.

2.ביום 5.3.01 הגישו המערערים בקשה לפסילת שופט. בבקשתם טענו המערערים, כי בית המשפט נהג במשוא פנים כאשר הפעיל לחץ על המערערים להיעתר להסכם הפשרה שהוצע על ידי המשיבים, וכי בית המשפט אמר כי למערערים אין הגנה מפני התביעה, תוך שהוא מציין כי בא כוחם של המערערים הודה בכך בעצמו. לטענת המערערים, התבטאותו של בית המשפט בעניין סיכויי הגנתם, מעוררת חשש סביר כי בית המשפט חרץ את גורלם. כן טענו המערערים, כי בית המשפט נתן החלטות בשתי בקשות שהגישו המשיבים, מבלי שביקש את תגובות המערערים לבקשות אלו בטרם נתן החלטותיו.

3.ביום 21.3.01 נתן בית המשפט החלטה בבקשה שהגישו המשיבים למחיקת כתב הגנתם של המערערים בשל הפרת צו לגילוי מסמכים. בעקבות החלטה זו, הגישו המערערים "תוספת לבקשת הפסלות". בתוספת זו טענו כי החלטת בית המשפט בבקשת המשיבים ניתנה בטרם נתן החלטתו בבקשת הפסלות, וזאת בניגוד להוראת סעיף 77א(ב) לחוק בתי המשפט, התשמ"ד1984-, האוסרת על בית המשפט לדון בכל בקשה המונחת בפניו בטרם החליט בבקשת הפסלות. בית המשפט, בהחלטתו מיום 22.3.01, ציין כי בשל טעות בתום לב לא היה ער לאמור בסעיף הנ"ל, והורה כי החלטתו בבקשת המשיבים תושהה עד למתן החלטה בבקשת הפסלות.

4.בהחלטתו מיום 28.3.01, דחה בית המשפט את בקשת הפסלות. בית המשפט קבע בהחלטתו כי אין עילה לקבלת הבקשה מן הפן העובדתי או המשפטי. בית המשפט ציין כי החל מן הישיבה הראשונה הבהיר למערערים כי אם המו"מ לפשרה לא יבשיל לכדי הסכם, ינוהל המשפט בדרך הדיונית הרגילה, ללא משוא פנים. כן קבע בית המשפט כי הרושם המתקבל הוא כי בקשת הפסלות אינה מונעת מנימוקים לגופו של עניין, אלא מהחלטתו לקדם את ניהול המשפט, לאחר שהמערערים דחו את נוסח הסכם הפשרה האחרון.

5.על החלטה זו הוגש הערעור שבפני. המערערים חוזרים על טענותיהם בבקשת הפסלות ומוסיפים כי משלא הכחיש בית המשפט בהחלטתו את התבטאותו בנוגע לסיכויי הגנתם של המערערים, הודה כי הדברים אכן נאמרו על ידו ולפיכך אין באפשרותו להכריע בתובענה ללא משוא פנים. כן טוענים המשיבים כי למרות שבית המשפט הודה כי החלטתו מיום 21.3.01 ניתנה בניגוד לחוק בתי המשפט, לא קבע כי החלטתו בטלה, אלא כי היא מושעית בלבד. העובדה כי בית המשפט בחר להשאיר על כנה החלטה שניתנה בניגוד לחוק מעידה, לטענת המערערים, על חשש ממשי למשוא פנים. עוד טוענים המערערים, כי ביחד עם מתן החלטת בית המשפט בבקשת הפסלות, נשלחו למערערים שתי החלטות נוספות שנתן בית המשפט באותו היום. האחת, החלטה בבקשת המשיבים שהושעתה כאמור, והשניה, החלטה הדוחה בקשה שהגישו המערערים עוד בחודש יולי 2000. לטענת המערערים, בית המשפט לא נתן להם הזדמנות להודיע על כוונתם לערער על החלטתו בבקשת הפסלות ולמעשה עקף, באמצעות החלטות אלה, את הוראת תקנה 471ג(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984-.

6.המשיבים בתגובתם טוענים, כי בית המשפט לא אמר מעולם שאין למערערים הגנה, אלא רק הפנה לדברי בא כוחם של המערערים, מבלי להביע דעתו בעניין זה. לטענתם, התבטאות בא כוחם של המערערים כי אין למערערים הגנה בפני התביעה, אינה יכולה ליצור עילת פסלות, מה גם שהמערערים לא העלו טענה זו בהזדמנות הראשונה. כן טוענים המשיבים, כי מתן החלטות דיוניות לאחר העלאת טענת פסלות מהווה, לכל היותר, טעות משפטית היוצרת עילת ערעור. לבסוף טוענים המשיבים, כי אין איסור על בית המשפט ליתן החלטה כלשהי או להמשיך בדיון בטרם ניתנה לו הודעה על כוונת בעל הדין לערער על החלטה בבקשת פסלות.

7.לאחר שעיינתי בחומר המצוי בפני הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערעור להידחות. הלכה היא, כי אין די בתחושות סוביקטיביות של מי מן הצדדים וכי יש צורך בחשש ממשי המבוסס על נסיבות אוביקטיביות כדי להקים עילת פסלות (ראו למשל: ע"פ 184/85 זאב שרעבי נ' מדינת ישראל , פד"י לט(1) 446, 558; ע"א 1570/94 שירותי ארגל שיווק לבתי מלון ומסעדות בע"מ נ' אוצר מפעלי ים המלח בע"מ ואח' (לא פורסם); רע"א 287/88 מנוף סיגנל חברה לפיננסים והשקעות בע"מ נ' סלימה , פד"י מד(3) 758, 760). "השאלה שיש לשאול היא... אם נתקיים חשש ממשי למשוא פנים במובן זה, שדעתו של היושב בדין 'ננעלה', כך שניתן לראות בהליך כולו כ'משחק מכור'" (ע"א 1335/99 ש.ח. שוקי שווק ועבודת בע"מ נ' בנק לאומי לישראל בע"מ

(לא פורסם)). בנסיבות העניין לא הצליחו המערערים לבסס חשש זה. הדברים שנטען כי נאמרו על ידי בית המשפט בדבר סיכויי ההגנה לכאורה של המערערים - ככל שנאמרו - אינם אלא דברים לכאורה, אשר נועדו לצורך ייעול הדיון, במסגרת הדיון בקדם משפט (ראו: ע"א 2501/00 עביר אבו כף נ' מוחמד אבו כף וקרנית (לא פורסם); ע"א 131/00 מנחם סורפין נ' אמבר אגודה שיתופית חקלאית בע"מ (לא פורסם)). אין בדברים אלו כדי להעיד כי "ננעל" לבו של בית המשפט לפני טענות המערערת או להראות על קיומו של חשש ממשי למשוא פנים בניהול המשפט. זאת ועוד: בהחלטתו קבע בית המשפט כי לבקשה שבפניו אין בסיס עובדתי. אכן, גם בקביעה זו של בית המשפט יש משום שלילת היסוד תחת טענת המערערים בהקשר זה (ראו והשוו: ע"פ 344/99 זאב בשן נ' מדינת ישראל (לא פורסם)).

8.המערערים מלינים על כך שבית המשפט נתן החלטות בבקשות שהגישו המשיבים, מבלי שביקש את תגובתם. מבלי להביע עמדה באשר לנכונות ההחלטות לגופן, הרי שהדרך הראויה לתקוף החלטות אלו היא על ידי הגשת ערעור או בקשת רשות ערעור - בהתאם לסדרי הדין. נפסק לא פעם כי העובדה שניתנה החלטה (ואף שרשרת החלטות דיוניות) לחובתו של בעל הדין אינה מקימה עילת פסלות (ראו: ע"א 2668/96

וינברג דורון ושות' , עו"ד נ' הרב משה יהודה לייב רבינוביץ (לא פורסם); ע"א 220/99 ח.ר. דולומיט חברה לבניין ופיתוח בע"מ נ' תעשיות רדימיקס (ישראל) בע"מ (לא פורסם)).

9.באשר לטענת המערערים כי בית המשפט נתן החלטה בבקשת המשיבים לאחר שהוגשה בקשת הפסלות, הרי שאין בכך כדי לבסס עילת פסלות. בהחלטתו מיום 22.3.01, תיקן בית המשפט את טעותו והורה על השהיית ההחלטה שניתנה על ידו. כך גם לא מצאתי ממש בטענת המערערים כי בית המשפט לא היה רשאי ליתן החלטות בבקשות שהוגשו בפניו, כל עוד לא הודיעו המערערים אם בכוונתם לערער על החלטתו בבקשת הפסלות. תקנה 471ג(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984-, מורה כי בית המשפט יפסיק את הדיון לאחר שבעל דין הודיע על כוונתו לערער על החלטת בבקשת פסלות. אין בהוראה זו כל איסור על בית המשפט להמשיך את הדיון או ליתן החלטות בתיק, כל עוד לא הודיע מי מבעלי הדין על כוונתו לערער על ההחלטה בבקשת הפסלות.

מטעמים אלה, אני מורה על דחיית הערעור.

המערערים יישאו בהוצאות המשיבים בסכום כולל של 5,000 ש"ח.