בג"ץ 9234/02 פלוני נ. פלונית

ערעור על החלטתו של בית המשפט לענייני משפחה בחיפה (כב' השופטת צ' קינן) מיום 15.10.02, שלא לפסול עצמו מלדון בתמ"ש 23120/01.

1.בין הצדדים, בני זוג הנשואים זה לזה, מתנהלים הליכים בבית המשפט לענייני משפחה בחיפה. בין היתר, הגישו הצדדים תביעות נגדיות לשמירת זכויות וסעדים לפי סעיף 11 לחוק יחסי ממון בין בני זוג, התשל"ג-1973. במהלך הדיונים שהתנהלו בפניו ניסה בית המשפט להביא את הצדדים להסכם כולל לסיום כל המחלוקות בנוגע לחלוקת הרכוש ביניהם. משלא הצליחו הצדדים להגיע לידי הסכמה ביניהם, אמר בית המשפט בדיון שהתקיים בפניו ביום 3.7.02, כי אינו יכול לכפות על הצדדים הסדר, אך על-פי הערכת הנתונים שבפניו על יסוד כתבי נטענות, לא צריכה להיות מניעה להגיע להסכם כולל. בית המשפט הוסיף ואמר כי התוצאה שתתקבל לאחר שמיעת הראיות, קרוב לוודאי שלא יהא בה לשנות את פני הדברים, באשר הפתרון שהוצע הוא חלוקה שוויונית והוגנת, פתרון שאחר ממנו לא יוכל להתקבל לאחר שמיעת ההוכחות, וכי ראוי שהצדדים ינצלו את הזמן העומד לרשותם עד למועד שנקבע לשמיעת ראיות לניהול מו"מ ולסיום התיק.

2.בעקבות אמירותיו של בית המשפט בדיון מיום 3.7.02, הגיש המערער ביום 29.9.02, בקשה כי בית המשפט יפסול עצמו מלדון בתיק. בבקשתו טען המערער כי דבריו של בית המשפט בדיון, מעידים כי בית המשפט גיבש לעצמו עמדה סופית בעניין, באופן שאין עוד טעם בהמשך המשפט.

3.בית המשפט, בהחלטתו מיום 15.10.02, דחה את בקשת הפסילה. בית המשפט קבע כי סבר שראוי לעשות מאמץ להביא את הצדדים לידי הסכם כולל שיסיים את המחלוקות ביניהם וימנע מהם נזק עקב התמשכות מיותרת של הדיונים, נוכח העובדה שבני הזוג עודם נשואים ולפיכך חלוקה בפועל של הרכוש ביניהם אינה אפשרית בהעדר הסכמה, והואיל ומשני הצדדים נמנע שימוש ברכוש עקב צווים זמניים שניתנו לבקשת הצדדים. בית המשפט הוסיף וקבע כי לא הביע את דעתו לגבי אופן החלוקה המדויק של הרכוש בין הצדדים, כי אם לגבי העקרונות של החלוקה השוויונית והצודקת של כלל המשאבים בני האיזון, וכי אין באמירותיו בדיון מיום 3.7.02 כדי להביע דעה כזו או אחרת לגבי איזו מטענות הצדדים, ובהעדר הסכמה, תשמענה הוכחות ולאחריהן תינתן החלטה לגבי טענות הצדדים, על בסיס הראיות שיובאו וההלכות המשפטיות הרלבנטיות. עוד ציין בית המשפט, כי המלצה לסיים מחלוקת בין בני זוג בהסכמה, תוך מו"מ על בסיס חלוקה שוויונית וצודקת, אין בה כדי להביע דעה הנוטה לצד זה או אחר. על החלטה זו הוגש הערעור שבפני, בו חוזר המערער על טענתו בבקשת הפסילה.

4.לאחר שעיינתי בחומר שבפני, נחה דעתי כי דין הערעור להידחות. לא מצאתי באמירותיו של בית המשפט בדיון מיום 3.7.02 כדי להצביע על כי בית המשפט גיבש לעצמו עמדה סופית ונחרצת בערעור באופן שדעתו ננעלה וכי אין עוד טעם בהמשך ניהול ההליך בפניו. בית המשפט לא הביע את עמדתו בדבר אופן חלוקת הרכוש בין בני הזוג, כי אם ציין את העקרונות שלאורם הוא סבור כי על הצדדים לגבש הסכם בדבר חלוקת הרכוש ביניהם. דבריו של בית המשפט בדבר העקרונות הראויים לחלוקת הרכוש בין הצדדים, אינם אלא דברים לכאורה שנאמרו לשם ייעול הדיון במסגרת ניסיונותיו של בית המשפט להביא את הצדדים לידי סיום הסכסוך ביניהם בהסכמה, ואין בהם כדי להצביע על גיבושה של דעה קדומה, בלתי ניתנת לשינוי במחלוקת בין הצדדים (ראו והשוו: ע"א 2501/00 עביר אבו כף נ' מוחמד אבו כף וקרנית (לא פורסם); ע"א 131/00 סורפין נ' אמבר אגודה שיתופית חקלאית מרכזית בע"מ (לא פורסם)). כבר נפסק בעבר כי:

"ומעשים בכל יום, שתוך כדי הצעת פשרה ועשייתה מביע בית המשפט דעה זו או אחרת על סיכויי התביעה וההגנה, דעה שהיא רק בבחינת השערה לכאורה לפי שלב השמיעה שבו נתון הליך השיפוטי. הבעת עמדה כזו על-ידי השופט, בסגנון זהיר, אין בה כדי לפסלו מלהמשיך בדיון משהצעת הפשרה לא עלתה יפה." (רע"א 287/88 מנוף סיגנל חב' לפיננסים נ' סמיר עבדל ראזק , פ"ד מד (3) 758, 760; ע"א 5054/96 דחלה נ' קרן קיימת לישראל (לא פורסם); ע"א 8191/99 שי נ'

בלומנפלד (לא פורסם)).

יתר על כן, דבריו של בית המשפט נאמרו בתחילתו של ההליך, עוד בטרם נשמעו ראיות הצדדים, ואף בית המשפט ציין בהחלטתו כי טרם גיבש את דעתו וכי בהעדר הסכמה בין הצדדים, ייתן את החלטתו על בסיס הראיות שיובאו בפניו וההלכות המשפטיות הרלבנטיות. בנסיבות אלה, נחה דעתי כי אין בדברים שנאמרו משום הבעת דעה על תוצאות ההליך, ואין בהם כדי למנוע מבית המשפט מלהעריך את טיעוני המערער לגופם בהליך המתנהל בפניו.

הערעור נדחה, אפוא.