ע"א 1531/09 אבי פלקסר נ. בנק לאומי למשכנתאות בע''מ

ערעור על החלטות בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (השופט נ' ישעיה ), שלא לפסול עצמו מלדון בעניינו של המערער בה"פ 710/08 (בש"א 3427/09), בהחלטה מיום 12.2.2009, ובקשה דחופה לצו זמני לדחיית הדיון הקבוע בתובענה ליום 22.3.2009 עד להכרעה בערעור.

1.

המשיב הגיש תובענה נגד המערער למתן צו מניעה קבוע האוסר על פינויו של חדר מגורים בו מתגורר המערער וכן אמו, עליו רובצת משכנתא לטובת המשיב. במסגרת התובענה ביקש המערער ליתן לו צו מניעה זמני האוסר את הפינוי עד לבירור התובענה.

2.

בית המשפט המחוזי קבע בהחלטה מיום 11.9.2008 כי הסיכויים של המערער לזכות בסעד המבוקש בתובענה אינם טובים לאור הנסיבות שפורטו ולאור ההתחייבויות שניתנו. ואולם בית המשפט נענה לבקשה נוכח הנסיבות האישיות שלו ושל אמו. בית המשפט התנה את הסעד הזמני בהפקדת ערובה כספית בסך של 50,000 ₪.

3.

המערער טען כי מהחלטת בית המשפט בבקשה לצו מניעה זמני עולה כי הוא גמר בדעתו כי המערער לא עמד בהתחייבויות שנתן. עדות לכך מצא גם בקביעת סכום הערובה הכספית שקבע אשר לא היה בהישג ידו של המערער והוא גבוה בהרבה מיתרת החוב שבפיגור בהלוואת המשכנתא. מכאן, לטענתו, פעל בית המשפט כדי לאיין את החלטתו, לסכל את הסעד הזמני ובכך להביא לסיכול ההליך העיקרי. המערער ביקש לבטל את ההחלטה לאור מצבו הכלכלי ואולם בית המשפט דחה את הבקשה. בקשת רשות ערעור על החלטות אלה עודנה תלויה ועומדת בפני בית משפט זה (רע"א 8010/08), ואולם, במסגרתה ניתן סעד ארעי המעכב עד להחלטה אחרת את ביצוע פינוי חדר המגורים שבבעלות המערער, אשר לא הותנה, בשלב זה, בהפקדת ערובה (החלטת השופט ח' מלצר מיום 25.9.2008). לטענת המערער, בדיון מיום 3.12.2008 פנה בית המשפט בדברים למשיב בנוגע לפינוי המערער, אשר לא נרשמו בפרוטוקול.

4.

בקשת הפסלות שהגיש המערער נדחתה על ידי בית המשפט בהחלטה קצרה ולפיה "עיינתי בבקשה ובתגובה לה ולא שוכנעתי בקיומה של עילה המצדיקה את פסילתי מלדון בתובענה".

מכאן הערעור שלפניי.

5.

המערער טוען כי הימנעות בית המשפט מלנמק החלטתו בבקשת הפסלות די בה כדי לקבל את הערעור ולהורות על העברת הדיון בתובענה לשופט אחר. המערער חוזר על טענותיו לפיהן הממצאים שקבע בית המשפט בהחלטה בסעד הזמני הנוגעים למחלוקת בין הצדדים ולמהימנותו וכן קביעת סכום הערובה הגבוה מובילים למסקנה כי יש בכוונת בית המשפט לסכל את ההליך העיקרי, בשל היותו נגוע במשוא פנים ממשי וחמור כלפי המערער.

6.

לאחר שעיינתי בערעור וכן בהחלטות בית המשפט קמא הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערעור להידחות. ההחלטה בדבר מתן הסעד הזמני תוך התנייתו בהפקדת ערובה, הינה החלטה דיונית של בית המשפט אשר אין בה כדי להצביע כלל ועיקר על קיומו של חשש ממשי למשוא פנים אובייקטיבי מצדו. הלכה פסוקה היא כי השגות על החלטות מעין אלה מקומן להתברר בהליכי ערעור רגילים, על-פי סדרי הדין, ולא במסגרת הליכי פסלות (ע"א 5156/08 שמעון סדגסי נ' כרמלי יהודה בע"מ (לא פורסם, 17.6.2008)), וכך אכן עשה המערער בפועל והשגתו תידון לגופה בבית משפט זה, תוך שניתן לו סעד זמני, כפי שביקש. זאת ועוד, החלטת בית המשפט קמא הינה החלטה לסעד זמני וקביעותיו של בית המשפט בה הן קביעות לכאורה בלבד אשר נקבעו לצורך הכרעה בבקשה לסעד זמני. מובן כי אין הכרח שקביעות אלה יוותרו על כנן גם במסגרת הדיון בתביעה גופה (ע"א 7349/06 יוסף בן שטרית נ' מיכאלינה פריאל (קלפון) (לא פורסם, 3.6.2007)) וניתן לצאת מההנחה שדעתו של השופט בעניין זה לא ננעלה. מכל מקום, הכלל הנוהג הוא כי אין בדיון המוקדם כשלעצמו ובהחלטות הביניים שהתקבלו במסגרתו כדי ליצור חשש ממשי למשוא פנים (י' מרזל דיני פסלות שופט 268 (2006)). אשר לטענה בדבר הדברים שאמר בית המשפט כביכול למשיב במהלך הדיון - ככל שהמערער מבסס את בקשתו על דברים שאינם באים לידי ביטוי בפרוטוקול, וכשלא הוגשה בקשה לתיקון הפרוטוקול, מתבססת בקשת הפסלות בהקשר זה אך על טענותיו. בכך אין די כדי לבסס עילת פסלות (ע"א 7462/06 פלונית נ' פלוני (לא פורסם, 19.3.2007). בשולי הדברים אוסיף כי מן הראוי היה שבית המשפט ינמק את החלטתו שלא לפסול עצמו מלדון בעניין (י' מרזל, לעיל בע' 321-322), וחבל שלא עשה כן, אולם מאחר ומצאתי כי לא קמה בנסיבות העניין עילת פסלות, שוכנעתי כי אין מקום בנסיבות דנן לבקש את נימוקיו לערעור זה.

אשר על כן הערעור נדחה. ממילא נדחית הבקשה לצו זמני.